יעקב מרגליות
חלק מהתרחבות המבורכת של עירנו המעטירה – קשורה לענף המזון המוכן: אם בעבר הרחוק נהגו בעלי חוש ההומור בביתר־עילית להשמיע מעין הלצה ירושלמית מחויכת באווירת ‘משנכנס אדר’ ולומר ש”בביתר חסרים שני דברים; חסידות עם רבי, ולהבדיל מסעדה” – הרי שכיום אכשר דרא ואכשר מתא, והעיר ביתר עילית מתברכת בחסידויות חשובות ומעטירות, ולהבדיל – מקומות שבהם יהודים יכולים לקנות אוכל מוכן ולסעוד את ליבם על מנת שיהיה להם כח לעבודת השם.
חנויות ה’ליל שישי’ פורחות בעיר כפטריות אחר גשמים סוערים. אחת לשבועות מספר אנו נתקלים במודעה המבשרת על עוד חנות שבה ניתן לרכוש אוכל מוכן, סלטים לשַׁבָּת, וכמובן, לָשֶׁבֶת בליל־שישי, לפני או אחרי ‘משמר’ של לימוד תורה ביגיעה, וליהנות מצ’ולנט משובח, קוגל עשוי כהלכתו ושאר מטעמי שבת כיד המלך, בבחינת ‘טועמיה חיים זכו’. ועל כגון דא – מקומות שבהם יהודים סועדים את ליבם ביראת שמים ומברכים לפניה ולאחריה כדת – נאמר: ‘יאכלו ענווים וישבעו’. וכידוע, כשיהודי אוכל לשובע נפשו ומברך – הרי שהוא מתקן את המאכל ואת הניצוצות הטמונים בו ויש בכך תיקון חשוב בכל העולמות. אכן, תופעה מרחיבת־לב.
סמכו על ‘אחד משלנו’
אלא שכמו בכל דבר מבורך – בשולי התופעה צומחות להן בעיות. והבעיה שצצה עם התרחבות תופעת המעדניות של ‘ליל שישי’ – חמורה היא ובעייתית, והיא שהביאה את מנהיגי העיר, חברי בתי דין צדק בביתר עילית, לשבת על המדוכה בשבועות האחרונים ולדון במכשול החמור ובצורך לתקן מולו תיקון גדול.
מדובר, כמובן, בבעיית הכשרות החמורה, שמובילה למכשולות שתסמרנה סערות ראש.
בדיקת ‘שערים’ מגלה – שחלק גדול ממעדניות ה’ליל שישי’, כמו גם חנויות שמוכרות מיני בשרים בימות השבוע – אינן נושאות תעודת כשרות. ככל שמדובר במכירת סלטים ומוצרים באריזות סגורות מתוצרת חברות ומסעדות בירושלים ובני ברק אשר נושאות תעודות כשרות מהודרות, כאשר על האריזה הסגורה מתנוססת חתימה כדת – הרי שאין בכך בעיה, כמו כל מוצר שנמכר במכולת באריזה סגורה וחתומה. המכשול מתחיל כאשר בחנות עצמה מכינים דברי מזון – חמין, קוגל, סלטים וכדומה – והמקום אינו נושא שום תעודת כשרות.
התופעה – שאי אפשר להעלותה על הדעת בעיר חרדית של יהודים יראים ושלמים – החלה בטפטופים: בתחילה היו אלו חנויות ספורות, שהחלו ‘בקטן’, ומכרו אוכל מוכן כאשר הלקוחות שמכירים אישית את בעל החנות שהוא ירא שמים בתכלית – החליטו לסמוך עליו. גם על כך יש להרהר ולערער, אולם זו הייתה המציאות, והיו כאלה שסמכו על בעל החנות בהכירם אותו אישית, ומתוך הסתמכות על כך שכל המוצרים בהם הוא משתמש הם בהכשרים מהודרים, וכי הוא מכיר ויודע את ההלכות הרבות ומשתדל להימנע ולהתרחק מכל מכשול.
עדויות חמורות ומדאיגות
אלא שעם התרחבות התופעה לכדי מכת מדינה של ממש – לא ניתן לשתוק יותר. מדובר בחנויות רבות, שצומחות בקצב מהיר, ובחלקם הגדול אין שום תעודת כשרות, והדבר יוצר פתח מסוכן להכשלה המונית בנבלות וטרפות כפשוטו! צריך לזכור, כי מדובר בחנויות המוכרות מוצרים בשריים (צ’ולנט עם בשר וכדומה) כאשר אין כל ערובה לכך שהבשר שמושלך ליורה המבעבעת של הצ’ולנט אינו בכשרות רבנות פשוטה במקרה הטוב, ואף ללא זה במקרה הנוראי והגרוע.
גם אם חלק מבעלי החנויות נהנים מ’חזקת יושר’, בהיותם תושבי העיר והלקוחות מכירים אותם וסומכים על יראת השמים שלהם ועל כך שלא יכשילו את הרבים – הרי שככל שהענף מתרחב ועוד ועוד חנויות נפתחות, כך אי אפשר לשלוט יותר במצב, ומדובר בפתח להכשלה חמורה של הרבים באכילת מאכלות אסורות רחמנא ליצלן.
לגודל הצער – לא מדובר רק בחשש תיאורטי: ל’שערים’ נודע, כי החלטתם של רבני העיר להיכנס לעובי הקורה ולקרוא שלא לרכוש מוצרי מזון בחנויות ללא הכשר – התקבלה לאחר שאל שולחנם הגיעו עדויות מדאיגות. שימוש בבשר בכשרות מפוקפקת תחת הכותרת השקרית והמטעה ‘כל המוצרים בהכשר העדה החרדית, הרב לנדא והרב רובין’, ירקות עלים עם חשש תולעים במקרה של סלטים מוכנים, ירקות מהיתר מכירה, ועוד ועוד מכשולות שאין כאן המקום לפרטם.
לרפורמת כהנא דמינו?
בשיחה עם ‘שערים’ אמר אחד מרבני העיר: “האם ניתן להעלות על הדעת שדווקא בעיר חרדית – תהיה סלחנות כלפי תופעה כזאת של חנויות ללא הכשר? האם הגיוני לחשוב שבתקופה כזו, כאשר היהדות החרדית נאבקת וזועקת חמס מול מזימתו של שר הדתות ‘לפתוח’ את ענף הכשרות ולפרוץ פרצות בחומות הכשרות ובסמכותם של הרבנים שבכל עיר – דווקא בבית שלנו, בעיר חרדית כשרה, יאפשרו את שגשוגן של חנויות ללא הכשר, בתואנה ש’מכירים את בעל החנות והוא אחד משלנו?’ מדוע שבערים לא חרדיות לא ישמיעו את הטענה המופרכת הזאת?”
הרב שמשוחח עם ‘שערים’, מוסיף לתהות בכאב: “במה שונה התופעה הזו מההלצה הידועה על בעל המסעדה שתלה על הקיר תמונות של צדיקים ואמר ש’מספיק שיש תמונה של הבאבא סאלי זי”ע על הקיר – לא צריך הכשר?’ האם סלחנות מול תופעה שכזאת אינה שומטת את הקרקע מתחת לטענות של הציבור החרדי נגד הרפורמות המסוכנות של שר הדתות כהנא? מדוע יש לעיר חרדית את הפריבילגיה שאין לעיר חילונית?!”, תוהה הרב בכאב. והדברים נוקבים עד תהום.
כמובן, לא ניתן לאפשר לתופעה להמשיך כך באין מפריע, כאשר בכל רגע עלולים תושבי העיר להיכשל בלאווים מדאורייתא של אכילת מאכלות אסורות המטמטמים את הלב והמוח.
ועוד נקודה: בדיקת ‘שערים’ מגלה, כי השגת תעודת כשרות, ולו ברמה מקומית מוכרת – אינה כרוכה בעלות מיוחדת. כל שצריך הוא לאפשר למשגיח כשרות מוסמך גישה למטבח, להציג בפני רבני הבד”ץ את המוצרים ולקבל את נהלי הכשרות המהודרים. מדובר בעלות של מאות שקלים בודדים לחודש (בין 400 ל-1,200), כאשר הרווח – הענקת ביטחון לתושבי העיר כי אינם נכשלים במאכלות אסורות רח”ל – שווה כל מחיר. שלא לדבר על כך שמעגל הלקוחות של חנות הנושאת תעודת כשרות, רק יילך ויתרחב. אז מדוע להתעקש ולאמץ נורמות שרווחות אצל הגרועים שברודפי הדת (ואפילו הם נושאים תעודות, אף אם מפוקפקות, כ’צהר’ וכדומה.
“פשוט הדבר מאוד, שחנות שאינה מוכנה לשלם מחיר של כמה מאות שקלים בחודש כדי להחזיק משגיח מטעם בית הדין שיפקח על הכשרות – אינה ראויה לאמון הציבור”, אומר אחד מרבני העיר ל’שערים’. עד כדי כך בעל החנות מזלזל בכשרות, מזלזל בלקוחות, ורומס את יראת השמים של העיר ותושביה – עד שהוא אינו מוכן לשלם כמה מאות שקלים עבור פיקוח כשרותי מוסמך?!”, תוהה הרב בשיחתו הכאובה.
מתקנים תיקון גדול
המצב הפרוץ הזה, שאינו הולם עיר חרדית בשום צורה – הביא את רבני העיר לצאת בקריאה נחרצת: עושים סוף לתופעת החנויות-ללא-הכשר.
בקריאה שמפרסמים רבני העיר משני בתי הדין המנהיגים את ביתר עילית – הם כותבים כדלהלן: “היות ולאחרונה נתרבו בעירנו חנויות ומוקדי מכירה של אוכל מוכל ומבושל, ובפרט בליל שישי ובערבי שבתות, ללא כל פיקוח והשגחה על הכשרות, ולצערנו כבר הגיעו לבתי הדין כמה מכשולות חמורים שנגמרו כתוצאה מכך;
“ולכן הננו להודיע, כי על פי דין, כל מכירת אוכל מוכן שאינו ארוז בשקית עם הכשר – הרי הוא דורש כשרות מוסמכת, ואין לו חזקת כשרות”.
רבני העיר מזהירים, כי “יש לכל בעל עסק מזון לדאוג לקבלת הכשר מגוף כשרותי מוסמך, ואף כאשר המוכרים והמכינים הם יראים ושלמים – הרי בכל מכירה ציבורית החובה שיהיה פיקוח של גוף כשרות”.
כמו כן, רבני העיר פונים לציבור בקריאה שלא לרכוש ולא לשבת בחנויות שמצפצפות על התקנה ואינן נושאות תעודת כשרות: “החובה על הציבור לא לקנות אלא במקום שיש לו תעודת כשרות מהודרת”, כותבים מורינו רבני העיר, ומברכים כי “השומעים, תבוא עליהם ברכת השם”. על החתום למען טהרת ישראל – מורינו רבני העיר הגאונים הגדולים רבי חיים וייס ורבי יעקב תופיק-אביעזרי, הראב”ד הגאון הגדול רבי צבי צבי ברוורמן, חברי בית הדין האשכנזי הגאונים רבי שלמה איצקוביץ’, רבי ישראל ברזובסקי, רבי מאיר שמחה אויערבאך, רבי אברהם שטיגליץ ורבי משה דוד אדלר, וחברי בית הדין לכל מקהלות הספרדים בעיר – הגאונים רבי יצחק מעלם, רבי יעקב חכים ורבי עמי מזרחי שליט”א.
אין שום ספק, כי התיקון החשוב והמתבקש הזה – יתקבל בברכה הן על ידי בעלי החנויות יראי השמים, שיזדרזו לקבל על עצמם פיקוח כשרותי מוסמך, והן על ידי התושבים – שיימנעו מלשבת או להיכנס לחנויות שמסרבות לקבל את הוראתם של רבני העיר, בתקווה שלא יהיו חנויות כאלו בעירנו כלל.
