בשנה שעברה נאלצנו להמתין שעות בפתחי רשתות המזון, עטויי מסכות וכפפות ואפופי חרדה גדולה בלב – #השנה מקווים להתכונן לפסח ככל משפטו וחוקתו# >>> החנויות בעיר מציעות שפע רב, הציבור מצביע ברגליים וממלא את החנויות, והציפייה היא #שכל תושב יערוך את קניותיו לפסח רק בחנויות בביתר# >>> במקביל, ביתר נערכת לדאוג לכל נצרך ונזקק, כדי #שאף משפחה לא תישאר רעבה בחג# >>> כל הפרטים
@יעקב מרגליות
#מתכוננים לפסח ושואפים לחירות:# בצל תחושת השחרור שנובעת מפתיחת המשק והסרת ההגבלות הארצית, כאשר במקביל לכך רוב תושבי העיר נמצאים כבר בשלב שלאחר החיסון או ההחלמה – ביתר עילית נערכת במרץ לחג הפסח. בבתים, ברחובות, במוסדות – הכל זועק ומשדר הכנה רבתי לחג החירות הממשמש ובא, בתקווה לחירות כפשוטה וכמשמעה.
כבר ממחרת יום שושן-פורים החלה אווירת חג החירות המתקרב לתת את אותותיה ברשויות הרבים של העיר. החנויות במרכזי הקניות החליפו את סלסלות הצלופנים והחטיפים למשלוחי מנות – במוצרים כשרים לפסח, בציפייה לגל גדול של קונים. קדחת מירוקים נראתה בחנויות המזון המובילות בעיר, וניכר כי השנה נחושים התושבים ובעלי העסקים להכניס את חג החירות ללא הגבלות והפרעות, בתפילה שאכן הדבר יתאפשר בעז”ה (על חלק מהעסקים הללו המציעים שירות מכירות של מוצרי פסח – תוכלו לקרוא בעמודים הסמוכים, בשבוע זה ובשבועיים הקרובים בעז”ה).
השמחה ותחושת הלב המתרחב אל מול הקניות הקדחתניות שמתחילות להיות מורגשות בעיר – מתחזקות לנוכח הזיכרון הצורב שנותר בלבבות מערב פסח תש”פ, לפני שנה – אז נאלצנו להכניס את החג בתחושה מעיקה, בצל הסגר המהודק וסגירת רוב החנויות. היה זה ערב פסח שלא יישכח – כאשר ההכנות נערכות תחת צל כבד של סגירת עסקים, הגבלת תנועה ובתי כנסיות שוממים מאדם.
לבעלי הזיכרון הקצר – זה הזמן לרענן את הזיכרון ולהיזכר בתורים הארוכים והמייגעים בפתחי רשתות המזון בעיר, שנמשכו שעות רבות. ההגבלות המחמירות איפשרו להכניס כמות קונים מוגבלת בכל עת, דבר שהביא את כולנו לעמוד עטויי מסכות וכפפות (זוכרים?), בשמש הקופחת או בצינת הלילה, ממתינים לתורנו להיכנס ולהצטייד בדברי מזון כשרים לפסח. הקנייה עצמה נערכה בצל החשש מהנגיף הבלתי מוכר, כאשר לצד המסכות ושקפי הפלסטיק שנעטו על הפנים (ועדיין נעטים כיום) – רבים עטפו את ידיהם כפפות, חיטאו ידיים באלכוג’ל, והיו שאף הגדילו לעשות ושטפו בסבון כל מוצר שהובא מהחנות, מחשש להידבקות בנגיף (רק בהמשך התברר כי משטחים אינם מידבקים בדרך כלל). וטרם דיברנו על ההסתערות הבלתי פרופורציונאלית על המדפים, המחסור בביצים ומוצרי יסוד נוספים – מחסור שלא נפתר עד לליל הסדר. רבים הכניסו את החג ללא ביצים בבית, כאשר אחרים נאלצו להסתפק בביצים לא חתומות שנרכשו מערביי הסביבה במחירים מאמירים.
השנה, ברוך השם, הכל מורגש משוחרר יותר. אמנם החשש לפני שנה לא היה מיותר, בטח לא לשעתו – אולם במבט של שנה אחרי, אפשר רק להודות ולהלל על כברת דרך שהייתה רצופה ניסים וישועות, על החיסון שהקב”ה הוריד לעולם, ועל הצמצום בתחלואה. שנה אחרי – רובנו מחוסנים או מחלימים, מודים על כל נשימה ועל היכולת להתכונן לחג הפסח תשפ”א בשמחה ובציפייה לחירות אמיתית.
טרם ידוע האם יוחלט השנה על סגר בליל הסדר – אולם כבר עתה ברור כי אווירת המחנק, הבדידות וחוסר הוודאות של פסח תש”פ – לא יהיו מנת חלקנו בס”ד השנה, בתפילה שאכן נזכה לחגוג כבני חורין אמיתיים.
#זמן לחיסון כלכלי
אף שבימים האחרונים מסתמנת עלייה איטית אך עקבית במצב התחלואה בעיר – כאשר הרמזור של ביתר עילית שוב מהבהב בכתום מדאיג – המצב אופטימי הרבה יותר מאי פעם. כפי שמסתמן, מבצע החיסונים מצליח באופן מרשים ב”ה, ורבים מתושבי העיר מצויים כבר אחרי החיסון השני ומרגישים משוחררים וחופשיים בתנועתם.
עכשיו, ויחד עם הזהירות שעדיין נדרשת – הגיע הזמן לחיסון כלכלי: רכבת ההרים המטורפת שאפפה את כולנו בשנה האחרונה – הורגשה ביתר שאת בקהילת העסקים בעיר. הסגרים החוזרים ונשנים והצמצום בהיקף המכירות הביאו רבים מהעסקים בביתר עילית לסף פשיטת רגל, ואחרים הגיעו ממש לפשיטת רגל ולסגירה לצמיתות. בעוד שעל האחרונים אפשר רק להצטער – את הראשונים אפשר עדיין להציל, והדבר תלוי בידינו. לא מדובר בקריאה למתן צדקה, אלא בקריאה להתנהלות צרכנית חברתית ומתחשבת, שתשאיר את כספי העיר – בתוך העיר. כאמור, בידינו הדבר.
ברוך השם שביתר עילית משופעת בחנויות לרוב, מכל סוג ובכל תחום – עד שתושבים מכל יישובי הסביבה מגיעים לכאן כדי לערוך את קניותיהם. מטרופולין צרכני של ממש. אין סיבה שגם אנחנו – כולנו – לא נערוך את כל הקניות שלנו בעיר, וכך נחזק את העסקים המקומיים, שרובם מוחזקים על ידי אחינו ושכנינו תושבי העיר, וגם אלו שלא – מחזקים את הכלכלה המקומית בעצם העובדה שהם משלמים את מיסיהם לעיר והופכים את ביתר עילית למעצמת קניות בפוטנציה.
בימים אלה מפרסמים בעלי העסקים את מרכולתם לקראת החג במגוון אמצעי הפרסום (ובראשם ‘שערים’). בין הפרסומים ניתן למצוא מבצעים אטרקטיביים, הזדמנויות צרכניות שוות, וגם סתם מחירים זולים שקשה למצוא כמותם במקומות אחרים. צריך רק לעיין, ולתכנן את הקניות לפסח במגוון העסקים שביתר עילית התברכה בהם. עכשיו במיוחד – אחרי השנה שעברה עליהם – הם זקוקים לאיתנות כלכלית שתתחזק בזכות כוח הקנייה המקומי.
גם מערכת עיתון שערים קוראת לבעלי העסקים: הקדימו את ההזמנות לפרסום, כדי שהמבצעים שלכם יגיעו לכל בית ובית בעיר, באמצעות העיתון הנפוץ והנקרא בעיר. והעיקר: כדאי שתשננו לעצמכם ולמשפחותיכם: קניות לפסח – עורכים רק בביתר. עסקי עירך קודמים, ולמען האמת – הרבה יותר שווים.
#לא ל’שמחת הכרס’
לצד ההתארגנות הצרכנית – ביתר עילית התברכה במערך מרשים של גמילות חסדים ועזרה לנזקק, כאשר המטרה היא שאף אחד לא יישאר רעב. רבים מלומדי הדף היומי למדו בימים האחרונים את דברי המשנה בתחילת פרק ‘ערבי פסחים’ על כך ש”אפילו עני שבישראל לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין”.
חובת הדאגה לקמחא דפסחא עבור הנזקקים – מוטלת על כל אחד, כאשר ב”ה קופת הצדקה המרכזית בעיר (לצד הקופות הקהילתיות שבכל קהילה) – מקיימות את החובה הזו עבורנו ובשליחותנו. צריך רק לפתוח את היד ואת הלב ולזכור את דברי הרמב”ם בהלכות שביתת יום-טוב על האופן שבו צריך לחגוג את הרגלים:
“וכשהוא אוכל ושותה – חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש – אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו(!). ועל אלו נאמר ‘זבחיהם כלחם אונים.. כל אוכליו יטמאו… ושמחה כזו – קלון היא להם”.
אז ייתכן שבשל הסגר המתוכנן (קשה לדעת מה הממשלה מתכננת) – לא יתאפשר לארח אורחים באופן פיזי. הדרך להינצל מדברי הרמב”ם הקשים על מי שמתמקד בשמחתו שלו לבד ואינו שם לב לעניים ונזקקים – הוא לשלוח את שליחי הציבור מארגון הצדקה שידאגו בשמנו ובשליחותנו לכל נצרך ונזקק.
בתפילה שנזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים עוד השנה בעז”ה, בבית המקדש השלילי בב”א.
