אחינו אהובינו עובדי התברואה
עוזי שלום
אנחנו במצב מלחמה. מצב מלחמה מייצר סיטואציות והתמודדויות שונות ומעניינות. בדרום ובצפון הארץ מתמודדים עם מטחי טילים המשבשים את שגרת החיים, בגבול הרצועה מתמודדים אלפי חיילים עם חשש ממשי לחייהם בכניסה קרקעית לאיזור הלחימה בעזה, ובין כל החזיתות יש גם את ביתר עילית.
עמוק בעורף, אבל גם לה חזיתות משלה.
בין מעט האזעקות ונפילת הטיל, אנו מתמודדים עם חזית לא פחות חשובה. ההסתמכות שלנו על העובדים מהכפרים מסביב. בחנויות המזון, בתברואה, בבנייה ובעוד שלל מקומות וצרכים הקיימים בשגרת החיים של תושבי העיר.
וכעת, עם תחילת המלחמה נסגר השער. אין כניסה לפועלים. לא משנה חשיבות העבודה וחוסר התחלופה הקיים במקצועות שונות.
האם זה הכרחי? בוודאי!
האם זה קשה? אוהו! מאוד מאוד קשה.
דברו עם מנהלי הסניפים של חנויות המזון, דברו עם מנהלי האגפים של התברואה והניקיון בעיר, דברו עם הקבלנים ואלו שהתחילו בניה וגגם חשוף ופתוח בהמתנת חרדה לגשמי הברכה שתיכף יבואו.
אז זוהי ההתמודדות שלנו. היא קלה בהרבה מההתמודדויות של שאר חלקי הארץ אבל היא בהחלט משבשת את שגרת החיים. ועד שהפיתרון יבוא נאלץ לקבל בהבנה כל פתרון קיים.
נניח כמו הפתרון של עובדי התברואה.
כבר למחרת שמחת תורה נכנסו ב׳פורום צעירים׳ לכוננות מלחמה מבחינה התנדבותית. מיטב בנינו התנדבו במגוון פעולות עזרה וסיוע בעורף העירוני.
היה זה צרכנייה מוכרת בעיר שיצרה איתנו קשר האם נוכל לסייע במילוי המדפים בשל הלחץ הגדול שהיה באותם ימים על הסופר, ובשל המחסור כמובן בעובדים. ואכן, בשעות הקטנות של הלילה התנדבו עשרות אברכים ובחורים לסייע להחזיר את החנות למצב נורמטיבי, ובמהלך הימים שלאחר מכן אף סידרנו עובדים קבועים שיחליפו את החסרים.
והיה גם את אגף התברואה בעיר.
לא צריך מחשבון מסובך בשביל להבין שעיר ללא עובדי תברואה לא יכולה לשרוד יותר מידיי, ובשל כך למרות הקושי הרב, התנדבו אברכים יקרים לעזור ולסייע בעבודת התברואה.
או במילים פחות נקיות ופומפוזיות, פשוט לפנות את האשפה ולנקות את הזבל.
נשמע קל? במציאות זה קשה מנשוא. הריח, העבודה הפיזית הקשה, היחס מהסובבים, מחסום הבושה ועוד ועוד. לא חושב שיש שכר שיצדיק את העבודה הזו ובאמת היא מיועדת לפועלים העובדים בה בקביעות.
על כן ליבי מלא וגדוש בהערכה לכל אחד ואחד מהמתנדבים המסורים. וזה לא משנה השכר שהם מקבלים, הם מוסרים את הנפש בכדי שלנו התושבים יהיה אפשרות לנשום ולנסות להמשיך בשגרת החיים.
שאפו מתנדבים יקרים! אין עליכם!
וכאן באה נקודה כואבת שלשם כך אני כותב את הטור הזה.
נתחיל בטוב. יש מעט אנשים שיודעים להביע הערכה. רואים את העובדים ונותנים מילה טובה, היותר טובים גם מפנקים בשתיה קרה או במיני מתיקה..
תמשיכו! זה עוזר להם מאוד!
אבל יש גם את השאר.
לצערנו, ילדים משלנו (ממוסדות הלימוד הנחשבים ביותר) קוראים קריאות גנאי ומזלזלים באות…




