גג:
הושענא חבוקה ודבוקה בך | מלחמת שמחת תורה תשפ”ד: האזעקות, החרדה וההתחזקות באמונה. #יומן מסכם#
כותרת:
אנא השם הושיעה נא!
משנה:
האזעקה שנשמעה בבוקר שמחת תורה בעיר, הייתה האות שבישרה על תחילת המלחמה >>> התפילות עברו בתחושת חרדה, במהלך החג נקראו תושבים בעיר למאמץ המלחמתי, ולאחר החג החלו להגיע הידיעות הקשות >>> המונים בהלווית הבחור תושב העיר הבחור הק’ יהודה בכר הי”ד >>> הלימודים שהופסקו, מעשי החסד שנראו האמונה שמפעמת ביתר שאת >>> יומן סיכום
העולם היהודי של אחרי המאורעות הנוראים בשמחת תורה תשפ”ד, הוא עולם אחר. הזיכרון היהודי יזכור לנצח את החג הזה, בו קיבלנו תזכורת מצמיתה על כך שגם אם זכינו ב”ה להתגורר בארץ הקודש – עדיין ‘עשיו שונא ליעקב’, ועדיין אנו בגלות, ועדיין אנו זקוקים להגנה בכל רגע ורגע מול אויבינו הקמים עלינו לכלותנו.
היה זה יום נורא, בו קיבלנו המחשה למושג “כי רגע באפו” – איך ברגע אחד של הסתר פנים נורא עשו שונאי ישראל המרצחים הנתעבים, עליהם נאמר “והוא יהיה פרא אדם” – כאשר ‘פרא’ הוא שֵם העצם, המהות – ככל העולם על רוחם החייתית, ביצעו את זממם, הרסו ולא חמלו.
ובתוך החושך הנורא, ובתוך צחצוחי הקרבות, האזעקות וקול המלחמה הבלתי פוסק – אנו, כיהודים מאמינים, מתעקשים לראות את נקודות האור שבתוך ההסתרה הגדולה. מתחזקים באמונה וביראת שמים, תופסים אמנות אבותינו ודואגים לסייע לשכנינו, לבני עמנו, לכל הזקוק לסיוע בימים אלו, בתפילה שנזכה בקרוב לאור הגדול שיפציע מבעד לאפלה, ונזכה לגאולה שלמה.
אנו במערכת ‘שערים’ השתדלנו להכין עבורכם עיתון שיעסוק בעיקר באור. בדברים המועילים. ללא תיאורי זוועה וללא חומרים קשים במציאות שגם כך איננה קלה. בתפילה שהקב”ה יסייע בידינו ונזכה לבשר מעתה אך ורק בשורות טובות, ישועות ונחמות.
#הקפות והתקפות
ההתחלה הייתה בבוקר החג. כולנו, תושבי ביתר עילית, נחרדנו לשמוע את האזעקה הראשונה – שנשמעה בשמונה וחצי בבוקרו של חג. בתחילה היו המחשבות: שמא מדובר בתקלה, או בהזיה. אולי ערפילי העייפות לאחר ההקפות הארוכות של הלילה תעתעו בנו. אולם מיד לאחר מכן החלו לטפטף השמועות.
יוצאים למקווה, לפני התפילה של החג. בפתח בית הכנסת כבר יש מי שבידו שמועות על מתקפה שהחלה בדרום, על בני ערובה, על מוצבים שנכבשו, על האימה ששוררת במדינה. הלב מתמלא פחד, ויחד עם האזעקות הנוספות, עולה התהייה בלב: כיצד להתמודד? האם לנהל שגרת תפילה כרגיל? האם אין הדבר מסוכן מדי בנסיבות הללו, ובעיקר – מול חוסר הוודאות כאשר כל זה קורה בעיצומו של חג ואין אפשרות להתעדכן באופן שוטף ומבוסס?
וכך, כל קהילה מחליטה בהתאם להוראת רבניה. בחלק מבתי הכנסת בביתר קוצרה התפילה. “התפללנו במהירות גדולה, ערכנו הקפות קצרות, כל הקפה במשך דקה, ובשתים עשרה בצהריים כבר סיימנו מוסף והלכנו הביתה אפופי חרדה”, מספר ל’שערים’ אחד המתפללים ב’מניין אברכי…
