אש בוערת
ככה באמצע החיים, בלי שום הכנה, פתאום ביום בהיר – הכל נעצר; החיים פסקו באחת ממסלולם הזורם!
אבל את מרוץ החיים אי אפשר לעצור. התינוק חייב את המוצץ, הילד צריך ללבוש משהו, צריך צלחת כדי לאכול וכסא לשבת עליו ואין כלום. פשוט כלום!!!
***
הרב י., אברך משכמו ומעלה שכל עתותיו והגיגיו כולם קודש לתורה, וכל יודעיו ומכיריו מעידים כי עדיו לגדולות ועתידו לפניו. העזר שכנגדו היא המפרנסת העיקרית, ושני ילדים קטנים וחמודים מפיחים רוח חיים בבית הצעיר והמבטיח.
החיים זורמים במסלולם, כמו אצל כולם. ביום יום מתמודדים עם השגרה, בדיוק כמו כולם. פה הלוואה קטנה לכיסוי בבנק, שם הוצאה חריגה לטיפול שיניים, לפעמים תיקון מוצר חשמלי, כמו כולם… ובפתע פתאום – הרוחות נשבו במהירות, פני העתיד התקדרו בעננים והאופק הפך לשחור.
הילד, שמידי יום שמע מהוריו כמה הוא ‘גדול’, החליט להוציא זאת לפועל. את הפלטה החשמלית הוא חיבר לשקע, וכיסה בשמיכה “כמו אמא”. ריח האש הסגיר אותו מהר מאוד, אך היה זה מאוחר מידי. להבות האש לחכו את חדרי הבית במהירות. נס שלא היו נפגעים בנפש; אך כל תכולת הבית עלתה באש, והפכה פחם.
לוחמי האש סיממו את עבודתם ופינו את הזירה; אבל החיים השגרתיים הפכו באחת למערבולת נוראית וסוחפת, מאפילה על העתיד וסוחפת את המשפחה הצעירה אל פי תהום!
שמתם לב פעם כמה פריטים מכיל הבית שלנו?
כשהבית נשרף, חלילה, פתאום מתחילים להרגיש כל פריט וחפץ…
התינוק האומלל נישא בידי האם ההמומה ולא מפסיק לבכות, כי אין מוצץ. הם רוצים לנסוע לבית ההורים, אבל איפה הרב-קו? האבקה הלבנה של המטרנה נצבעה בשחור. גם כסף לקנות בקבוק שתיה אין; הארנק נשאר בבית ונשרף… הארונות ומכשירי החשמל, כלי הבית והביגוד, הניירת והמסמכים, תרופות וחפצים אישיים, ה-כ-ל נשרף!!!…
אחים יקרים, אש בוערת!
משפחה חשובה ויקרה עמדת על פי תהום!!!
חייהם הפכו לסיוט. הם נזקקים לחסדי השכנים כדי להביא מזון בסיסי לילדים הקטנים, את הבגדים השאולים אין איך ואיפה לכבס, לייבש ולגהץ, וכדי לישון על מיטה נודדים בין קרובי המשפחה. הקרקע נשמטה מתחת לגליהם והם הפכו לאומללים של ממש. הבית זקוק לשיקום מידי.
אי אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא! חייבים לחדש את תכולת הבית; ובעיקר – להחזיר את החיים למסלולם ולשגרה המבורכת.
יהודים יקרים! כל אחד מאתנו חייב לתת את חלקו כדי להעמיד את המשפחה על רגליה. התינוק לא יישאר בלי מטרנה. לא נשאיר את האמא בלי בגד. לא נאפשר למשפחה לחיות בלי מקרר. כי כשהבית בוער, כולנו מתגייסים לעזרה. הרי אחים אנחנו…



