בס”ד
הכחשה, הדחקה, השלכה / נתן אנשין
ראיתם פעם איך אדם מגיב על אסון גדול ח”ו שנוחת עליו בפתע פתאום? “זה לא יכול להיות”, הוא אומר, הוא מסרב להאמין שהגרוע ביותר קרה לו ח”ו, ויארך זמן עד שיצליח להפנים שאכן קרה הדבר באמת. לכך קוראים בפסיכולוגיה: הכחשה. זהו מנגנון הגנה מובנה בנפש האדם שמופעל ברגע שקורה משהו גרוע מכדי שהוא יוכל להכיל אותו. שלא יעלה ולא יבוא.
עוד מנגנון הגנה יש: הדחקה. כשקורים למשל מאורעות קשים לאחרים, אנשים אומרים לעצמם: “לי זה לא יקרה”, כי נפש האדם לא יכולה לעמוד בחרדה הזאת, והיא מפעילה אוטומטית מנגנון שדוחק פנימה את האפשרות שזה יקרה להם. למשל, רוכב אופנוע צעיר שטס במהירות פרועה, לא רוצה בשום אופן להעלות על דעתו שהוא עלול להיפגע בתאונת דרכים קשה ח”ו.
מנגנון הגנה נוסף הוא: השלכה. היה לי קרוב משפחה שבשיא פעילותו קיבל התקף לב. זה היה לפני לפני יובל שנים, כשרפואת הלב היתה בחיתוליה, ואדם כזה נידון להיות מוגבל ביותר בפעילותו היומיומית. אבל האיש הזה, לאחר שהשתחרר מבית החולים, המשיך להתאמץ בעבודה, כאילו לא קרה דבר; וכששאלו אותו למה הוא עושה כך, השיב, כי לא הוא זה שקיבל את ההתקף, אלא מישהו אחר…
במה דברים אמורים? בנגיף הקורונה, שהוא נושא חדש לגמרי בעולם הרפואה, והוא נלמד יום יום על ידי חוקרים בכל העולם מזה חודשים ארוכים, עד שכמעט כל שבוע מתווסף מידע חדש על הווירוס הזה שהאנושות לא התנסתה בו מעולם. אפידמיולוגים, מומחים לרפואה ציבורית, זיהומולוגים בקטריולוגים ועוד, כל אחד מזווית ראייתו עושה מאמצים להבין את התנהגותו של הנגיף המתעתע הזה ומגלה אט אט עוד פיסת מידע ועוד פיסת מידע על אורחו ורבעו של קוביד 19.
בהתאם לכך, בכל ארצות תבל מנסות הרשויות האזרחיות כל הזמן דרכים שונות לבלימת המגיפה, כאשר אחרי כל שלב הם בוחנים את עצמם ומנסים להשתפר ובעיקר לתמרן בין הסכנות הבריאותיות והכלכליות שסותרות אחת את השניה. יש ארצות שהצליחו יותר ויש ארצות שהצליחו פחות. גם באותה ארץ, כמו למשל בארצנו, בגל הראשון הצליחו לבלום את המגיפה, ובגל השני לגמרי לא.
מטבע הדברים מתגלים חילוקי דעות בין המומחים, כמו בכל סוגיה מורכבת ובלתי מוכרת. כמו כן אותם מומחים משנים את דעתם מתקופה לתקופה, בהתאם למידע החדש שזורם מכל העולם. למשל, מהי דרך ההדבקה של הנגיף בין אדם לאדם, כאשר בתחילה חשבו שהוא עובר באוויר, עד שהתברר שהוא עובר דרך רסיסי רוק. או למשל, חשבו שילדים אינם נשאים של הווירוס, עד שהתברר שהם כן, אך עדיין לא מבינים מדוע הם לא חולים כמעט. או לדוגמה, חשבו בתחילה שההדבקות עוברות דרך משטחים, עד שהתברר שההשפעה של המשטחים לא משמעותית כל כך. בתחילה חשבו שהנגיף מזיק רק לאברי הנשימה, אחר כך נוכחו לדעת שהוא מזיק גם ללב, לעצבים, וגורם לקרישים בדם שמובילים לאירועים מוחיים. כך גם התברר שקורונה היא לא רק מחלה של זקנים, אלא יש אחוז ניכר של צעירים שהם חולים קשים. דבר נוסף נבחן עכשיו…
