בס”ד
משה יאיר וינשטוק
סוכת שלום
זה התחיל כתופעה בלתי מפוענחת. מקרה רדף מקרה בעיר נדבורנא וגלילותיה, ובזה אחר זה נפלו אנשים למשכב, מתייסרים, כואבים ואפופי חולי. רבים מהם לא שרדו ונפחו את נשמתם על מיטת חוליים, והייתה התעלומה מרחפת ללא פענוח.
התכנסו אנשי הממשל והרופאים להתייעצויות חירום, ובעוד סימן שאלה גדול מרחף באוויר הגיעו למסקנה שאינה משתמעת לשתי פנים – מגיפה יש כאן, מגיפה של ממש, ויש להתגונן מפניה ולהילחם בה. הצעות הועלו, פתרונות אפשריים נידונו, וכיון שבסיומה של כל אסיפה שכזאת צריכה לצאת החלטה שסימן קריאה יעטר את סופה, הגיעו הכול למסקנה כי יש לחדד נהלים של היגיינה וניקיון ולחייבם בחוק. וכיון שיישומו של כל חוק כרוך בהכרח בפיקוח, באכיפה ואף בענישה – הוקצו כוחות גדולים של שוטרים ופקחים שיסיירו בעיר ויפקחו ע יישום החוק ככתבו וכלשונו, ובנוסף נקבע גם סכום גדול של קנס לעבריינים פורעי החוק שיהינו לזלזל בהנחיות המחמירות.
בין הנאספים היה גם שופט בין המשפט העליון, שלא נמנה על אוהבי ישראל בלשון המעטה, וכל אימת שהייתה לו האפשרות – עשה כל שלאל ידו להצר את צעדיהם של היהודים בכל האזור בו פרוש היה שלטונו, בעיקר בכל הנוגע לשמירה על מצוות התורה וקיום אורחות חייהם. אותו שופט מרושע היה בעל ידע לא מבוטל בתרבות היהודית ובמנהגיהם של היהודים ולפיכך ידע כי חג הסוכות ממשמש ובא. לנוכח מסקנות האסיפה זיהה השופט הזדמנות להרע ליהודים והוא קפץ על המציאה כמוצא שלל רב. “רבותי הנכבדים” הטעים באוזני עמיתיו “הוו יודעים כי מנהג היהודים בימים אלו להקים סככות מאולתרות הבנויות מעצים מזדמנים. לדעתי אין כמו הסוכות הללו להפצת המחלה, כשהם עשויים מעצים שסופחים אליהם כל מרעין בישין שבנמצא, ויושביהם נמנעים מלהסתגר בבתיהם, וכך הם מפיצים את המגיפה הלאה”. על אף ששאר הנוכחים לא נודעו כשונאי ישראל מפורסמים, אולם אף אחד מהם לא סבל מאהבת ישראל יתירה, וההחלטה לאסור את בניית סוכות ואת השהות בהם במהלך כל ימות החג התקבלה אפוא פה אחד בתמימות דעים וללא התנגדות.
כרעם ביום בהיר הופצה השמועה ברחוב היהודי. כרוזים מיוחדים מטעם הממשל הודיעו חד משמעית ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים על איסור חמור שחל על בניית סוכות ואף על השהות בהן. אווירת החג שגם כך הועמה בגל המגיפה המסתורית המשתולת וגובה קרבנות, נפגעה עוד יותר. אין מציאות של חג בלי סוכה, כך ליבם היהודי אומר להם, אולם השוטרים עומדים מנגד ומכריזים בקול אימתני כי לא יאפשרו מציאות של חג עם סוכה, ובתווך שוררת מבוכה ובלבול.
קמו יהודים ברי לבב ובעלי תושייה, והכינו סוכות קטנות בתוך מחסות יצירתיים וכך בצורה מוסווית יצרו סוכות קטנטנות לקיום המצווה בתוך מחסני עצים, אורוות ואפילו בעליות הגג.
אלא שהיה אחד היה שלא הסכין לכל זאת, מבחינתו על אף האזהרות וחרף כל ההנחיות והאיומים, בחג הסוכות תהיה לו סוכה מפוארת כמנהג הנהוג מדי שנה בשנה, סוכה שטופת אור ומלאת שמח…
