בס”ד
מי שטרח בערב החג
הצפיפות, ההבל והמחנק לא הורגשו כלל בהיכל הגדוש והמלא עד אפס מקום. הציבור כולו הפך לדבוקה אחת, מקפצת, מנתרת ומתאחדת בהרמוניה מדהימה עם התזמורת שעמדה על במה מאולתרת – מעניקה את הקצב, ונותנת את הטון לציבור המשולהב בשמחה. לא היו אז אפקטים מוזיקליים לא אורות בשלל צבעים ולא מערכות סאונד משוכללות, ולמרות זאת, ואולי דווקא בשל כך – הייתה באולם הצפוף שמחה. שמחה אמתית, שמחה יהודית אותנטית, פנימית ועמוקה שקיבלה ביטוי בשלהבת מתפרצת. השעות נקפו והכוחות לא תמו, ואדרבה, כאילו השמחה תדלקה את עצמה והייתה בבחינת מוסיף והולך, עד שאם לא היו המארגנים חסים על שנת הלילה של השכנים הייתה השמחה מתגברת והולכת עד אור הבוקר.
כך הייתה נראית שמחת בית השואבה בישיבת ‘המתמידים’ לפני כשבעים שנה, אותה חידש ויזם הרה”ח רבי יוסף אייכלר זצ”ל.
לקראת חג הסוכות – חג השמחה, בו מצווים אנו במצוות “ושמחת בחגך”, עלינו ובאנו למעונו של הגאון הגדול רבי יעקב תופיק אביעזרי שליט”א רב העיר ביתר עילית מזה למעלה משלושים שנה, לדלות פניני דעת וחכמה כהכנה לימי החגים הבאים עלינו לטובה, להעמיק במהותה של שמחה אמתית מה היא ולהכין את ליבנו להכיל את השפע שמזמינים ימי החג עבורנו.
עם נטות צללי ערב מקבל אותנו הרב בביתו שבמרומי גבעה א’, הבית שממנו יוצאת תורה והוראה לתושבי העיר מזה עשרות שנים, הבית שמהווה כתובת לכל מבקש עצה וברכה, כמו גם סיוע ועזרה, והרב כמו גם בני ביתו, מקבלים כל אחד בסבר פנים יפות, מרפאים כל לב ומחבשים לעצבותם. מחיצת פלסטיק שקופה חוצצת בינינו לבין הרב ברוח הימים, הרב עצמו כמו שמשתקפים הדברים בהוראותיו החד משמעיות לשומעי לקחו מבקש לנהוג בזהירות המתבקשת, לפעול על פי ההנחיות ולקיים בכך מצוות ‘ונשמרתם מאוד לנפשותיכם’, אולם אותה אש שמלהטת סביבותיו של הרב בדברו, אותם דברים חוצבי להבות שבוקעים מליבו הבוער בשיחת הקודש שזכינו לשמוע מפיו, לא יוכלו להעם לא מחיצות ולא מסיכות, לא ריחוק ולא הגבלות. משך שעה תמימה כרינו אוזנינו לדברי אלוקים חיים שהיו כמים קרים לנפש עייפה, והכניסו חיות ורעננות דקדושה לשגרת החגים שאולי נראית בשנה זו שונה מבכל שנה, אולם כפי שאומר הרב – העיקר הוא הפנימיות, ופנימיות של יהודי אינה מוכתבת על ידי שום מאורע חיצוני.
למעננו מפליג הרב כשבעים שנה לאחור, אל השמחה שנותרה צרובה בלבם של בני ירושלים של מעלה – בישיבת המתמידים, המוקד אליו התרכזו כל יקירי ירושלים ושפיריה, אלו שמעולם לא הילכו בגדולות ולא כבשו לעצמם מקום בקדמת הבמה, רגליהם מתפלשות בעפר הארץ אולם ראשם בשמי שמים – שרויים ושקועים היו בעולמה של תורה ומהלכים בין נתיבותיה כבני בית של ממש. יקירי ירושלים מצאו שם את המקום לשמחה אמתית, בעודם רוקדים כתף אל כתף עם עמך ישראל, כשברקע נגינתם של בעלי המנגנים שהובאו הנה, אותם אלו שהפליאו בנגינתם בל”ג בעומר על ציונו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, וכאן הביאו את נפשם ו…
