בס”ד
שנה לעלייתו לגנזי מרומים
עצרת הספד למרן הגראי”ל שטיינמן זצוק”ל
במלאת שנה להסתלקותו, קיימה ‘דגל התורד’ שבעירנו עצרת זיכרון בהשתתפות מאות מבני התורה בעירנו * העצרת התקיימה במוצאי שבת קודש בבית הכנסת דרך שמחה, בהשתתפות מרא דאתרא הגר”י תופיק אביעזרי ורבני העיר, ראש ישיבת חברון וחבר מועצת גדולי התורה הגאון ר’ דוד כהן שליט”א * יהי זכרו ברוך
שמעון כהן
מאות מבני התורה בעירנו התקבצו במוצאי השבת האחרונה לכינוס חיזוק והתעוררות לעילוי נשמתו של גדול הדור, מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוקללה”ה, שנערך על ידי תנועת דגל התורה-ביתר עילית במלאת שנה לעלייתו לגנזי מרומים של מרן זצוק”ל.
בעצרת, שהתקיימה בבית הכנסת דרך שמחה בעיר, השתתפו ראש ישיבת חברון וחבר מועצת גדולי התורה הגאון רבי דוד כהן שליט”א, מרא דאתרא הגאון רבי יעקב תופיק אביעזרי שליט”א, רב שכונת הגפן הגאון רבי מאיר שמחה אויערבך שליט”א, רב קהילות בני התורה בשכונות הגפן והתמר הגאון רבי משה דוד אדלר שליט”א, רב קהילת אהל תורה הגאון רבי אברהם שטרן שליט”א, תלמידו של מרן ורב שיכון ה’ בבני ברק הגאון רבי מרדכי בונם זילברברג שליט”א, נכדו חביבו של מרן הגאון רבי אברהם ברלין שליט”א.
את משא הפתיחה נשא הגר”י תופיק אביעזרי, אשר שאל בדבריו על המתואר בפרשת השבוע, כיצד יוסף הצדיק ע”ה הצליח לעמוד בכל הסבל אשר עבר עליו, במכירה למצרים, בחיים תחת פרעה, ולהישאר שם עם כל הצדקות והדבקות בד’. והסביר מרא דאתרא כי יוסף הצליח לעמוד בכך רק באמצעות שהציב למול עיניו תמיד את הקב”ה, וכך ידע כל העת כי הוא עושה רק את הדבר הנכון ויכול היה לעמוד בצרותיו הקשות. וכך גם מרן ראש הישיבה זצוקללה”ה, הסביר הגר”י, שתמיד היה השי”ת לנגד עיני קודשו, ומעולם לא עשה את אלא את הנכון בעיני ד’. ולנו אין אלא לנסות ללמוד בדרכיו וללכת בעקבותיו כמה שנוכל.
‘קטונתי מלעמוד במקום הזה’
הגרמ”ד אדלר נשא דברי הספד נרגשים במעמד, ואמר: “קטונתי מלעמוד במקום הזה ולדבר על מרן זצוקללה”ה, רבן של ישראל. ככל שחולף הזמן, עברה כבר שנה עכשיו, יש דברים שחיים אותם יותר ונהיים קרובים יותר ללב. לפעמים בחיים חיותו פחות שמים לב כמה אנחנו רחוקים, כמה זה רחוק מהמושגים שלנו. כשעוברת שנה זה נותן קצת מבט, ואנחנו מתחילים לתפוס שהיה כאן יהודי, אדם גדול מאוד, ממושגים של דורות קודמים, שאין לזה שום דוגמה במערכת המושגים שאנחנו מכירים. אדם שחי בקדושה וטהרה”.
“אני זוכר מילדותי, כשזכיתי לגור בסמוך לביתו של מרן. איך שהוא היה הולך ברחוב, ניתן היה לראות את היראה, את עמל התורה, את הפרישות, איך שהוא לא נגע בעולם הזה ולא נהנה אפילו באצבע קטנה. זה לא היה בגלל פרישות. זה היה פשוט מאי נפקא מינה, מה משנה אוכל? מה משנה בית? אפשר ללמוד וזהו. מה שכל אחד יכול לקחת מזה לעצמו, הוא לקחת את העיקר ולעזוב את הטפל. לקחת את התפילה והתורה ויראת שמים, ולהתעניין פחות בעוה”ז. אי אפשר לה…



