בס”ד
בן מלך שאבד…
ראש העיר מאיר רובינשטיין במילי דהספידא אחר מיטתו של הגאון האדיר רבי לייב מינצברג * על שלושה דברים שהפליאו אותי אצל הרבי ר’ לייב זצ”ל
“קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש”, על אחת כמה וכמה כשמדובר בגאון מופלג בתורה שכל ימיו היה דולה ומשקה לצאן מרעיתו תורה ואמונה. יתומים היינו ואין אב.
אבל יחיד נעשה לנו יחד עם כל בית ישראל, עולם התורה די בכל אתר ואתר, על השריפה אשר שרף ה’, בסילוק נזר תפארה, אשר צדקתו, חסידותו וחכמת ליבו האירה על קהל עדת ירושלים להורות להם הדרך, הנהיג עדתו הקדושה עשרות בשנים, הרביץ תורה לעדרים והעמיד תלמידים הרבה בהארת פנים וענוות חן.
על שלושה דברים שזכה לשלמות מפליאה ונדירה, זכיתי להיווכח ברבי לייב זצ”ל – על רוחב ידיעתו העצומה בתורה, על מידותיו התרומיות הייחודיות, ועל אהבת הבריות הנדירה שהייתה טבועה בו.
רוחב ידיעתו בתורה, היה דבר שאין כמעט בנמצא בעולם. היינו יושבים ושומעים בתדהמה את שיעוריו ודרשותיו, איזה עומק ורוחב ידיעות בתורה, איזה ספרים עמוקים חיבר. שלט בכל מכמני התורה, כל רז לא אניס ליה – נגלה ונסתר, בבלי וירושלמי, הלכה ואגדה, חסידות ומוסר.
מדי שנה בשבת פרשת לך לך במירון בהתוועדות עם בני הקהילה ברוב עם, בעשור האחרון זכיתי להצטרף, ותמיד הייתי יוצא נדהם ומתפעם מגדלותו העצומה בתורה. איזו עוצמות בלופטיגע תורה, בקבלה וספרי חסידות בשפת המעשה. שמעתי שם מתלמידי חכמים מופלגים שטענו אחרי שיעורו, שליקט בתוך שעה אחת את עיקרי היסודות מליקוטי מוהר”ן, תניא ורבי צדוק ביחד… פעם אחת זה היה דרוש על שמות הקב”ה ע”פ נגלה ונסתר ופעם אחרת על השתלשלות העולמות ע”פ ספר יצירה. גאונות בלתי נתפסת.
ולצד הגאונות העצומה הזו, בלטה אהבת ישראל המופלאה שלו. מעולם לא דיבר רע על יהודי. דן תמיד לכף זכות. אהב כל יהודי כבנו ממש. דאגתו לכלל ישראל לצד דאגתו לבני קהילתו הייתה לשם דבר. לא בכדי נתקבצו סביבו בהערכה ובאהבה עצומה קהל עדת י-ם כחסידים נאמנים. הוא אהב אותם כבנים והם אהבו אותו כאב.
גם מידותיו היו מושלמות. תמיד התנהג בנועם, בשמחה, בחיוך, בענוות חן מלאה חן, ותמיד כיבד כל אדם. היה דוגמא מהלכת למידות תרומיות, לאור גדול שהפיץ תמיד מסביבו. אהוב לשמים ואהוב לבריות.
אוי רבש”ע, מי ייתן לנו תמורתו של קברניט נורא הוד שבצילו זכינו להסתופף. אוי לה לספינה שאבד קברניטה, ייטיב ה’ ולא יוסיף עוד לייסרה, אב הרחמים ובעל הנחמות ישלח מזור וארוכה וירפא לשברנו הגדול.
אוי טאטע, מי ינחם את בני קהילתו המסולאים בפז, את בני עירנו היקרים, ואת כל עמו בית ישראל.




