בס”ד
טף, למה באו?
אליך, ילד יקר. תושב עיר התורה והחסידות בערי יהודה.
אחר דרישת שלומך הטוב.
מאז ראיתי אותך רציתי לפגוש אותך. לשוחח אתך. לשמוע ממך. ואולי – להבין אותך. אולי לא.
היה זה באחד הימים האחרונים, כשאני הצטופפתי באחד האוטובוסים הנוסעים מגבעה פלונית לזאת השנייה, מחזיק בבני הקטן, אשר זה עתה סיים את חוק לימודיו בחדווה גדולה. משם, מהאוטובוס, ראיתי אותך.
לא הכרתי אותך קודם, אך חזותך הוכיחה עליך כי ילד יקר הנך, כזה אחד הנמנה על הטובים שבכיתה, מבין המובחרים שבחבורה. פניך העידו עליך כי התורה היא חייך, ואורחות הצדיקים הם אורחותיך. כל אלה הפליאו אותי עד מאוד בראותי את מעשיך, מעשי ידיך.
עמדת שם עם כמה מחברי כיתתך, ובמרץ ‘של קדושה’, בזיעה ‘של מצווה’, עמלת קשות להשחית ולהזיק את אחת המודעות שנתלו בלוח המודעות שעל יד התחנה. היה זה נראה כאילו והורו רבותיך, הוריך או מוריך, כי על מודעה כזאת נאמר הפסוק “שקץ תשקצנו, תעב תתעבנו, כי…”.
לא נחה דעתך (אם כלל הייתה שם..), ולא נתקקרו ידיך (אם בכלל חפצו ליטול חלק..), עד כי אפילו ‘שם ושארית’ לא נשאר מהמודעה, שם – הנראה בה, ושארית – מהנכתב בה. רק כשהאוטובוס עמד לסגור את דלתותיו (בניסיון השלישי, והאחרון) נסת ממקומך ונדחקת אל תוככי האוטובוס.
אל נוכח תשואות חבריך, הרגשת הסיפוק הגדולה שהיית נראית עליך – הבנתי כי עשית ‘מעשה של גבורה’. לכל הפחות כך הנך חושב.
ילד יקר! אני מבין אותך! מבין את ההרגשה של “אני רוצה להיות גדול”, ללכת להצביע, להיות בעניינים, להרגיש את העול הכבד הרובץ על הכתפיים – כשה’קול’ שלך הוא זה שיכריע את עתיד חייך לטוב או חלילה להיפך.
אני מבין את התחושה של “אם לא בהכנסת הפתק לקלפי, לפחות אקח חלק בתעמולה של ‘לפני’, במעשים שיביאו את הניצחון המוחץ והגורף ל’ה’מפלגה, המפלגה הטובה ביותר, שהיא, כמובן, המפלגה ‘שלנו'”…
אך מדוע במעשים כאלה? מדוע להרגיל את נשמתך הזכה בהשחת המידות – בהשחתת מודעות? למה ללכלך את הפה הטהור שלך בטינופת של בחירות – בדיבורים שליליים נגד ההוא ונגד ההוא?
מה טעם כי תמלא את ליבך, הזך, הקדוש, בשמירת טינה כלפי “הילדים האלה”, הילדים ש’חטאו’ בכך שאבותיהם ואבות אבותיהם לא הולכים בדרך אבותיך, בדרך – שכטענתך וטענת חבריך, היא – היחידה שביהדות, הנוסח היחיד אותו שומע ד’ ונענה להם, השיטה היחידה המקובלת אצל בורא העולם???
אם אתה כבר בעניינים, אם כבר שמעת את כל הדיבורים בבית הכנסת / בבית המדרש / בשטיבל / בקלויז על מי הוא הטוב ביותר ומי הוא הגרוע ביותר, אם ישבת בשולחן שבת ונאלצת לשמוע את אבא ואימא מדברים מי המפלגה המוצלחת ביותר ומי “בכלל לא תעבור את אחוז החסימה”, אם הבנת כמה חשוב שדווקא הילדים יהיו עסוקים בבחירות ויעשו הכול למען הצלחת ‘המערכה הקדושה’ – לא רק בקריעת מודעות של השני – תושג המטרה.
רוצה אתה בהצלחת מי שאביך בוחר עבורו? חפץ אתה בכניסתו של “חבר טוב של אבא שלי” …
