בס”ד
תמיד ‘מתחילים’ את השנה
חודש אלול. התחלה חדשה. שנה לימודים חדשה. גמרא חדשה (‘שנה הבאה, חזקי, לא נצטרך לזרוק את הגמרא שלך לגניזה, נכון?!). ילקוט נקי ומצוחצח (‘השנה, מוישי, לא תקשקש על הילקוט, רק בדף! טוב?!’). תיק אוכל נקי ומסודר (‘כשלא תאכל את הלחם, אל תשאיר אותו בתיק עד שיתעפש, בסדר נפתלי-צבי?!’). העפרונות מחודדים להפליא, מבהיקים בשפיץ שבהם, כאילו וכך יישאר כל השנה. הכל חדש. נותן טעם טוב בפה ותחושה נפלאה בלב. מרגיש כמו כי השנה הבאה, באמת תהיה טובה. ומתוקה.
הורי הילדים אינם מתעייפים. לא בוחלים באף מאמץ לתת לכל ילד וילד, בכל גיל וגיל, את התחושה הטובה, את התמיכה הנדרשת, את המילה החמה, בזמן הנכון ובמקום הנכון – לקראת היציאה אל שנת הלימודים החדשה.
יש ומוציאים הורים שלושה, ארבעה, חמישה ואף יותר ילדים מהבית, אחד לישיבה, אחת לסמינר, לתלמוד תורה ולבית ספר, ואף הקטן במשפחה (לעת עתה) התחיל זה עתה פעוטון חדש.
ההתרגשות, עם כל אחד ברמתו. השמחה, לפי הגיל של כל אחד. והטפיחה על השכם – לכל אחד ואחד. כי הרי לא משנה בין כמה הילד, גדול או קטן, מתבגר או קטנוני – לטפיחה הוא צריך. כן, גם אם הוא מתנגד לכך, מראה לנו כאילו והוא כבר ‘גדול’ ומה לו ולקטנוניות זו, מה לו ולמחווה הילדותית הזו – גם הוא צריך את הטפיחה שלנו. את העידוד שלנו. את המילה טובה שלנו. הכי – את הלב שלנו.
את הלב שלנו – שילך איתו לגן/לתלמוד תורה/לישיבה גם כשאנחנו, ההורים, כבר לא לידו, כבר לא אתו. את הלב שלנו – שינסח בו כוחות גם כשהוא לבד, בודד ורחוק. כי מה שלב של אבא ואימא יכול לעשות – שום כוח בעולם לא יצליח.
ויחד עם ההתרגשות, באה האחריות. הורים אחראים אנחנו וחפצים רק בטובתו של הילד. מבינים כי אין די בלהתרגש עמו, ללכת אתו, ולצעוד יחד אל עבר מקום הלימודים שלו. צריכים אנו אף לדאוג לו. לדאוג לו באמת. לדאוג עבורו שיהיה לו טוב. שיהיה לו את שהוא צריך. את מה שהוא יודע שהוא צריך ואת מה שאינו יודע שהוא צריך.
ההתרגשות והאחריות, הם שנותנים את הכלים הטובים לילד במשך השנה כולה. הם כלי הלימוד המוצלחים ביותר. הם כלי החפירה – להתעמק במכמני התורה – המעולים ביותר. הם כלי האוכל – לטעום את טעמה הטוב של התורה וההליכה באורחותיה – הערבים ביותר. הם אלה שהצמיחו אותנו. הם אלה שיצמיחו את ילדינו.
אך מה לנו כעת עם הרהורים של תחילת השנה? הרי עומדים אנו כבר בשבוע בשני של ה’זמן’?! הילדים כבר כמעט והספיקו לשכוח את היום הראשון בכיתה החדשה?! והבנות – כלל עדיין לא התחילו..
אולם את זאת באנו לומר: כי אף בשבוע השני ‘מתחילה השנה’. גם בשבוע שאחרי ה’שבוע הראשון’ אפשר כי עכשיו ‘יתחיל ה’זמן’.
אחת מתחבולות היצר היותר מוצלחות, כזאת שהוכיחה את עצמה – לדאבוננו – אין-ספור פעמים, היא ‘חוק ההתיישנות’. בא השטן ומשכיח מאתנו במהירות המידית את הרגשת ההתחדשות, את תחושת ה’התחלה’. לוקח הוא מאתנו את ה’יום הראשון’ ודואג כי לא נזכור יותר א…



