בס”ד
כשהאדמה מדברת
אספר קצת על עצמי. אולי כך תבינו טוב יותר את שברצוני לשתף: את תחילת חיי העברתי בטוב ובנעימים, שנים ארוכות חייתי בביתי, במקום שאהבתי, בסביבה טובה, עם חברה נעימה. אחר כך הגיעו שנים קשות. שנים שאל ביתי פרצו אחרים, זרים, אויבים, והחלו שולטים עלי, בעל כורחי, בניגוד לרצוני.
להזיזני ממקומי – לא יכלו, אך לגרום לי לייסורי לב על מי שמסביבי, על מה שמעלי, יכלו הם גם יכלו. כאב לי – אך שתקתי; התייסרתי – וזעקתי בדומיה.
חמל הבורא על מעשיו וברואיו, והביא לי אור גדול בחשכת הליל; גאולה גדולה, אחר שנות סבל ארוכות. הטובים והנעימים חזרו להיות לי לשכנים. ולשמחתי לא היה כל גבול.
אמנם, גם בתקופה הטובה, עוד לא היו לי חברים בסביבתי ממש. רחוקים היו, ובמרחקים נשארו. אך גם תקופה זו באה אל קיצה ואל סיומה, הטוב.
יום אחד הם באו. ולמחרת שוב. ומאז הם לא הפסיקו לבוא. הם באו בעשרות, ואחר במאות, ועוד יותר באלפים. היום הם כבר מונים כחמישים אלף, אם לא יותר. הם טובים. השכנים האלה. הם נחמדים. הם שומרים על התורה ועל מצוותיה, מקפידים על קלה כעל חמורה. ‘אהובם של מקום’ ממש.
ילדים יש להם, והרבה. כל משפחה מונה מספר לא מבוטל של ילדים. מחמש עד שבע-שמונה למשפחה, ויש גם יותר מעשר. בלי עין הרע.
ילדים מביאים איתם שמחה, והמון. צריך לדעת רק איך להסתכל עליהם. כי לפעמים השמחה מהילד היא דווקא כשהילד כושל ונופל; דווקא בזמן שהוא מנפץ כוס זכוכית לרסיסים או בכלל ויטרינה גדולה; דווקא כשהוא חוזר הביתה כשכל בגדיו מלאים בכתמי גואש וקטשופ; דווקא בזמן שהכול מעיד על רע – שם אפשר למצוא את הטוב.
את הטוב והשמחה בילד שהתחיל להתעקש, להתקדם, ובדרך מעד ונפל – הוא עוד יקום ויפרוש כנפיים אל שמי ההצלחה; בילד הקטן שהתחיל לזחול וללכת, ועל הדרך הכוס או הוויטרינה מצאו את עצמם יחד עמו על הרצפה – הוא מתקדם יפה ועוד יתקדם המון; בילד שסופסוף הצליחו להתגבר על בעיות התחושה שלו בידיים וכיום הוא אוכל ומצייר לבד, וגם מתלכלך לבד – הוא גם ינקה את עצמו לבד, הוא גדול!
כי השמחה לא באה רק כשהכול מדויק ונכון, השמחה באה כשמסתכלים נכון…
אבל זה בכל השנה, בימים כתיקונם, כשהילד או הילדה ברוב שעות היום במקומות לימודיהם, ובבית עם ההורים אין הם נמצאים יותר משעות ספורות. אך מה קורה ב’בין הזמנים’? מה קורה בחופש? כשכל הילדים ב’עיר הילדים’ חוזרים לבתיהם, ולא יוצאים משם – כי אין לאן?!
כאן אני נכנסת לתמונה. את זאת ברצוני לשתף אתכם. לשתף ואולי אף להפיק מכך לקח אחד או שניים. עלי, ממש עלי, שמחים כעת מאות מילדי העיר! ממש עלי, קופצים כעת עשרות רבות של ילדי חמד, קטנים וגדולים, במתנפחים הגדולים אותם הציבה העירייה! ממש עלי, ועל שאר האדמות שמסביבי נהנים כעת אלפי ילדי ביתר, ששים וצוהלים, רועשים ועולזים במתחם השעשועים הענק שנבנה עלי, על ידי העירייה ובהסכמתי המלאה, ‘ביתר-לנד’ שמו.
ממלכת הילדים זו מפתיעה אותי כל שנה מח…
