בס”ד
ייבנה המקדש
‘אבא’, מושך יוני בן החמש בשרוולי בפעם המי-יודע-כמה, ‘נכון אנחנו לא נוסעים עכשיו לכותל?’, ‘נכון שלא’ – אני עונה לו, אך מיד מסייג את דבריי – ‘אבל אנחנו גם ‘כן נוסעים לכותל”…
מזה שעה ארוכה שאנו תקועים בעומס תנועה אדיר של אוטובוסים, רכבי הסעות, ומעט מאוד רכבים פרטיים. ‘למען הסדר הטוב מבקשים לבוא אך ורק באוטובוסים’ נשלחה ההודעה מטעם הוועד המארגן, ועל אף שיצאנו מוקדם יחסית מהבית, מלאי תקווה אנו שנבוא בזמן.
ביתר הולכת ומתרוקנת. מוקדי האוטובוסים הרבים אותם הכינו במהירות חברת ‘קווים’, לא הכילו את עשרות אלפי הנוסעים – תושבי העיר, אנשים נשים וטף. רבים הם המתדפקים על דלתות האוטובוסים בכניסה לעיר, מבקשים לעלות, חוששים להחמיץ את המעמד ההיסטורי הזה, את הרגעים הדרמטיים שעומדים להיות. כשאנו יצאנו מן העיר, עוד הספקנו לשמוע את הסדרן – היהודי – של ‘קווים’, איך שאמר לממונה שמעליו בטלפון: ‘אנחנו צריכים לפחות עוד חמש עשרה אוטובוסים’…
האוטובוס כולו מלא ועמוס. כולם בבגדי שבת, הילדים לבושים חגיגיים, וההתרגשות עולה וגוברת. אף לא אחד שם את ליבו כי מחוגי השעון נעים כבר לכיוון השעה 03:00 לפנות בוקר.
הנה, זה עתה עברנו את מה שהיה עד לפני כמה ימים ‘המחסום’, קילומטרים ספורים לפני המנהרות בואכה אל שכונת גילה שבירושלים. תחת בדיקת רכבי אויבי ישראל שנעשה כאן עד היום, עמדו שם כעת ‘סדרני בית המקדש’. הם עלו לכל אוטובוס ואוטובוס, וחילקו לכל אחד ואחד ‘קובץ הכנה’, אותו הכין מכון המקדש לכל עולה לרגל. לקובץ, הם צרפו דף, עליו כתובות הברכות אותם צריכים לברך בראיית פני מלך המשיח לראשונה.
‘נכון שאנחנו לא נוסעים לכותל’ אני מסביר ליוני שלי, ‘אנחנו זוכים להיכנס אל מה שמעברו השני של הכותל, אל הר הבית, לבית המקדש’. אני צובט את עצמי להבין שהפעם אין זה חלום, היום – ליל שישי פרשת דברים, אור לח’ ‘מנחם’ אב ה’תשע”ח – זה אמתי לחלוטין.
כן, משיח הגיע!!! אנחנו כעת באוטובוס קו ‘298’ ששינה את מסלולו, וממשיך כעת אל תוככי העיר העתיקה, כשהתחנה האחרונה – בפתח הר הבית. “בדרך העולה בית ד'” כפשוטו, בית המקדש.
הצטיידנו בזריזות, ארזנו בחופזה, ויצאנו במהירות. אנו מתכננים להגיע עד הבוקר לירושלים. יודעי דבר מספרים כי מחר, ביום שישי, לאחר הקרבת קרבן תמיד של שחר, יוכלו לעבור אצל מלך המשיח לברך את הברכות ולהתברך מפיו. אין בכוונתנו לפספס מעמד נשגב שכזה.
עודנו בדרכים, ובאוטובוס מתפתח דיון סוער. האם ‘חג תשעה באב’ יחול ביום השבת עצמו, או שהוא יחול רק למחרת השבת – ביום ראשון. ‘הרי ט’ באב הוא בשבת’ – טוען אחד הנוסעים – ‘אם כן, מאמר חכמינו כי עתידים הצומות להפוך ולהיות מועדים טובים – נופל על השבת הקרובה, שיהיה כעת ‘שבת ויום טוב’.
‘אולם מן הצד השני, כותב החת”ס כי החג יחול ביום התענית. לפי זה היות והשנה, אם משיח חלילה לא היה בא, היינו צמים ביום ראשון ולא בשבת, הרי כי ה’חג’ יהיה ביום ראש…



