וידום אהרן
האברך הרב אהרן איזנשטיין ז”ל
לאחר תקופת מחלה קשה בה נתייסר בייסורים וקיבל אותם בגבורה הלך לעולמו האברך החשוב ר’ אהרן אייזנשטיין ז”ל * המנוח ז”ל חבש את ספסלי הכולל באופן קבוע ואף בימי מחלתו התקינו בעבורו כיסא מיוחד שיוכל לשבת בנוחות ולשקוד על לימוד התורה הקדושה * דאג בכל ימיו להיטיב לזולת ונזהר מאוד לכבד כל אדם ובמיוחד להכיר טובה לעוזרים והמסייעים * תהא נשמתה צרורה בצרור החיים
כתב ‘שערים’
השבוע נתייתמה עירנו ביתר עילית מאחד מפארי העיר אברך כמדרשו שישב ושקד באהלה של תורה הרב ר’ אהרן אייזנשטיין ז”ל.
המנוח ז”ל נולד ביום ט”ז בניסן תשמ”ד לאביו יבדלחט”א הרה”ח יצחק פינחס איזנשטיין ולאמו מרת פראדל עליזה ע”ה בת הרה”ג אברהם יוסף ורטהיימר זצ”ל. כבר מילדותו ניכרו בו יראת השמים שבו, רצינותו, מידותיו הטובות והנאצלות וקבלתו את כל אדם בסבר פנים יפות.
בבחרותו למד בישיבת ‘גאון יעקב’ בראשותו של הגאון רבי זאב ברלין שליט”א ובנשיאות מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל, ובו ראה את רבו המובהק. תמיד עמל והתייגע בלימודו, ביקש להבין דברים עד דיוקם, והיה מאושר בכך. לבני המשפחה היה תמיד מספר על כך בעיניים נוצצות.
בהגיעו לפרקו נשא את מרת ברכה תחי’ בת הרב שמעון ויסנשטרן ז”ל וקבע את מקום מגוריו בביתר עילית. את מקום לימודו קבע בכולל הר”ן שבעיר, שם המשיך לעמול ולהתייגע על התורה. בד בבד, החל ללמוד סופרות סת”ם והשקיע רבות בלימוד זה במטרה להגיע לרמת הידור גבוהה. לאורך כל התקופה הזו ניכרה מאוד יראת השמים שבו. גם לאחר שלמד את הלכות סת”ם, עדיין היה בו פחד להתחיל לכתוב שמא הוא לא יודע מספיק טוב את ההלכות. ובכלל, בכל דבר קטון כגדול בכל תחום מתחומי החיים ביקש לברר מה בדיוק עמדת ההלכה, והיה חשוב לו שכל הנהגה ועשייה יהיו בהתאם לה. לצורך כך הרבה להיוועץ עם מורי ההוראה שבעיר ונהג כפי שהורו לו.
תמיד להיטיב לשני
גם בהנהגות של בין אדם לחברו חיפש לעשות טוב לזולת ולהתגמש למענו, גם במקרים שזה דרש ממנו לוותר. הכל כדי שיהיה טוב לאחֵר. היה זהיר מאוד לא לפגוע, ולפעמים אף שמע חרפתו ולא השיב. כשכבר שכב על ערש דווי, נזכר שייתכן אולי שפגע באחד ממכריו לפני כמה שנים, וביקש מאחד מבני משפחתו שילך לבקש מחילה בשמו.
לפני כשנתיים וחצי אובחנה בגופו המחלה הנוראה, ומאז התגלתה בפני כל קרוביו, רעיו ומכריו הנהגה מופלאה של התמודדות ושל קבלת הייסורים בדומייה. מאחר שנותח בגבו, הייתה התנועה כמו גם הישיבה קשה עליו. חבריו המסורים לכולל השיגו עבורו כיסא מיוחד, והוא, למרות הקושי העצום שהיה כרוך בכך, הלך לכולל וישב ולמד.
בתקופת המחלה הוא סבל ייסורים קשים ומרים, עד שכל שינוי תנוחה עלה לו במאמץ ובכאבים גדולים. אך למרות זאת מיעט מאוד להתלונן והשתדל להיות תמיד החכם שצהלתו על פניו ואבלו בליבו. גם כששוחח עם בני המשפחה הקרובים, לא הרבה לספר עד כמה הוא סובל. לא פעם, רק כששאלו אותו עוד ועוד, היה לבסוף מס…



