הנקמה
פרק 9
תקציר:
חזקי מפנים כי נחטף ע”י גורמים עויינים ומנסה לקשור שיחה עם טארק, חוטפו, בתקווה שאולי היחס אליו יהיה טוב יותר בעתיד.
חזקי מתוח בנסיעה, ובמקום תחושת הקלה על ניידת שמתקרבת או מחסום צה”לי שהם חולפים על פניהם – טארק דווקא נראה רגוע. במהלך שיחתם הוא אף אומר לחזקי – לאחר שהסביר לו כי אמו תתחיל להרעיש עולמות על היעלמו – כי הוא אינו חושש מהותרת עקבות לחטיפה.
שולחן הישיבות היה חף מכיבוד. בר מים קטן עמד בצד והציע את מרכולתו לצד כוסות פלסטיק חד פעמיות. למעשה גם הכיסאות עמדו ריקים, מוכנסים אל תוך השולחן כשרק המשענות מזדקרות אל על. האווירה במשרדי השב”כ תמיד נראית טעונה, המתח והאחריות נותנים את אותותיהם בפני הנאספים.
פעמיים בשבוע נאספים כאן ראשי האגפים לישיבה ארוכה עם סיכומים וקביעת יעדים חדשים, ראש השב”כ הקודם יובל מילאנסקי קבע נורמה חדשה, ‘פגישת עמידה’ בכל בוקר להתעדכנות ולהחלפת דעות בקצרה. הפגישה חוסכת זמן רב של ראשי האגפים אשר היו נכנסים בעבר האחד למשרדו של השני לשם אותן מטרות.
הבוקר, אותת ל. ראש אגף סטטיסטיקות, לצ. ראש אגף לטרור וריגול ערבי, כשישיבת העמידה הסתיימה הם נועדו בצד.
ל. פתח בדרמטיות, “מה קורה עם ‘מנקין’?”.
“מעביר חומר טוב, למה?”
“הסטטיסטיקה שלו עומדת על 1/4.2 חמאס מול הג’יהאד האסלמי”.
צ. בטש ברצפה, “עד שסוף סוף יש מודיע איכותי, יש תלונות?”
“תלונות? תבדוק את המידע שלו על חמאס, הימור שלי: המידע לוקה בחסר, שגוי או מוטעה”.
המידע של ‘מנקין’ יעבור בדיקה בשבע עיניים. צ. ידע טוב מאוד, כשל. מהמר, הוא תמיד קולע למטרה.
*
שעה קודם לכן…
עמליה עמדה מולו בפנים מבועתות, חיוורת כולה.
יששכר הגיש לה כסא. “שבי, אביא לך כוס מים”. לא נכון היה לדבר כך על אסונות צפויים.
היא לגמה מהמים מחזירה לעצמה את הנשימה הסדירה. “להתקשר לישיבה אני עוד מסוגלת, אבל ל… ל… למשטרה? לשאול אם חזקי שלנו נפגע?”
“עדיף שאשאר?”
“לא, לא. אולי חזקי צריך עכשיו זכויות בשמים, חבל שתפסיד את הלימוד”.
“אמת, ותלמוד תורה כנגד כולם. אבל אולי אקרא לגברת יעקובסון שתהיה אתך?”
עמליה הנהנה בראשה ולגמה שוב מכוס המים הצוננים.
יששכר ירד לקומת הקרקע ודפק בדלת של הזוג המבוגר. מר יעקובסון פתח את הדלת, יששכר הסביר לו את המצב במילים קצרות וחש הקלה כשהשיב לו כי בתוך דקות תעלה הגברת אל בית משפחת שפירא.
“תסתדרי?” שאל יששכר בדאגה כנה, אך שמר בכל זאת על קור רוח. הוא לא ראה איתה עין בעין את המצב. כל אדם, ובוודאי בחור צעיר, יכול לשכוח – חרף היותו אחראי ורציני. ובכלל, לעיתים ישנן מניעות שאינן בשליטה. לא בהכרח שמדובר במקרה חירום.
אך כשניסה להעביר לה את קו מחשבתו, קבעה עמליה, “אני מרגישה, לב של אמא מרגיש”.
“מה את מרגישה?”
“שמשהו לא טוב עובר עליו”.
“אני לא מזלזל חלילה בתחושות שלך, אני רק לא יודע כמה מחששות העבר מעורבים כאן”.<…
