בס”ד
הנקמה
פרק 6
תקציר: חזקי מתחיל לחשוש לרגע קט שהנהג שהעניק לו טרמפ אינו יהודי, אך חזותו האינטליגנטית משקיטה את פחדיו לעת עתה.
עמליה ויששכר שפירא, הוריו של חזקי זוכים לביקור של שוטרים המבקשים לזמן את אבי המשפחה הביתה בדחיפות.
הם המשיכו בנסיעה. עוברים במחסום המנהרות כשהנהג מברך את החיילים ב’יום טוב, אחי’, והם משיבים לו בניע ראש. לפני מחלף רוזמרין עדכן הנהג את חזקי שהוא נוסע בדרך חברון. הוא אמר משהו על תחנת דלק זולה יותר.
חזקי משך בכתפיו לאות שאין זה משנה, האיש בסך הכל עושה לו טובה.
הנהג פנה ימינה, לכיוון מזרח. אחרי כ-300 מטר פנה שמאלה לדרך חברון. הוא המשיך ישר עוד כמה מאות מטרים – עד אחרי צומת חומת שמואל, שם נצמד לנתיב השמאלי לכיוון גבעת המטוס.
הרכב פנה שמאלה, חזקי הביט סביב, סימן שאלה מתהווה על פניו.
“רק מתדלקים וממשיכים. חזקי אמרת שקוראים לך נכון? יש עליך אולי סלולרי?”
“לא, אין לי”. גם אם תמה, לא שאל חזקי איפה הנייד של הנהג. אולי הוא באמת לא גר בישראל, ועדיין לא הספיק לשכור לעצמו טלפון או כרטיס חיוג מקומי, הרהר.
אחרי השלט המבשר כי נכנסו ל’בית צפאפא’, הרכב האט. הנהג נראה כמחפש משהו. קרוואן עזוב נראה לצד הדרך עם סימני פיח, שברי אבנים וכיסאות זרוקים סביבו. מאחוריו, במרחק מה ניצבה מכלית דלק כחולה הפוכה. שתי חביות ירוקות סימנו את הכניסה לצד כתובות בערבית. אוטובוס מרוחק השמיע קול תקתוק פועם של נסיעת רוורס, חניון ענק של אגד נראה באופק הקרוב.
“מעניין להיכן הם עברו”, מלמל הנהג לעצמו תוך שהוא ממשיך בנסיעה, “אני בטוח שזה היה ממש פה. טוב, נחצה את השכונה ונעלה על כביש בגין, לכיוון בנייני האומה, לשם אמרת שאתה צריך? נכון?”.
חזקי הנהן בהסכמה, גם אם זה לא היה עבורו הכי סימפטי לעבור בשכונה ערבית, כתושב ביתר שכביש עוקף חוסאן היה לחם חוקו, ערבים מעולם לא הטרידו את דעתו יתר על המידה.
בכיכר הראשונה פנה הרכב שמאלה והחל להסתבך בין סמטאות הכפר מחפש את הדרך החוצה, בית ספר פתח לפתע את שעריו וים של נוער ערבי גלש ממנו לרחוב, מקיף את הרכב, חוסם לרגע את שדה הראיה.
*
יששכר הגיע במהירות האפשרית.
“שלום”, אמר מיד כשנכנס, לוחץ את ידיו של האחראי.
“אני מני”, הציג עצמו האחראי. “אתה בוודאי יששכר שפירא, אביו של יחזקאל”.
“אכן”, השיב יששכר, חשש כבד החל מזדחל במורד חזהו.
“אמרנו לגברת – אני מתכוון לאמא של יחזקאל”, חזר מני על דבריו באוזני יששכר, “שישנם ממצאים שיתכן והם משתייכים לבנכם, יחזקאל שפירא, על כן יש לנו מספר שאלות, וברשותכם נשמח אם תוכלו לענות לנו עליהם – ו…אם אפשר בדיסקרטיות”.
“כן”, הגיב יששכר במתיחות, מעיף מבט לעבר השכנה הקשישה. הוא ידע שמה שלא יהיה טיב החקירה הזו על בנם, הם כבר לא ישנו הלילה בשלווה. בתווך, בחכמת חיים דקה ועמוקה, פינתה גברת יעקובסון בעדינות את נוכחותה מן הסלון, מאפשרת פרטיות בתשאול הקשה. משהו לא טוב עוב…
