פרק 3
תקציר: נהג מונית צרפתי מקבל מהנוסע שלו מעטפה למסור לשומר השגרירות.
חזקי מתמלא ביסורי מצפון על צעדו הפזיז בעלייה לטרמפ, ולבסוף מוצא אשם בדמות ידיד אביו, אברום שטיגל.
בעבר: טארק מתלבט אם לנסוע עם אביו לתערוכת הנעלים בגרמניה – כאשר אביו של אחמד, חברו הקרוב, מסרב שבנו יצטרף לטארק ואביו לנסיעה.
“עמליו’ש, איזו הפתעה”. ציפי, אמה של עמליה, שזה לה יומה החופשי מעבודתה בבית הספר שלימדה, רצה אליה בחיבוק של שמחה.
בתה אחזה עדיין במזוודתה ביד אחת ובידה השנייה בתיק הצד שלה. היא נותרה קפואה משהו ולא התמסרה לחיבוק של אימה. ציפי הרגישה בכך, ולפתע, חשדה התעורר.
היא התרחקה מעט בעודה מחזיקה בזרועות בתה, בוחנת את פניה.
“עמליה, קרה משהו?”
“למה את חושבת שקרה משהו?”
“את באמצע סמסטר ולא הודעת שאת מגיעה?!” קבעה אימה בשאלה.
“הפסקתי את הלימודים”.
“הפסקת את הלימודים? עמליה מה הבדיחה הזו?” עיניה של ציפי נפערו למלוא גודלן. הלימודים בבית משפחת גרוס היו אחד הערכים החשובים, בד בבד עם שמירת המצוות המוקפדת לפי השקפת עולמם.
“זו לא בדיחה, אמא”.
“עמליה, אני רוצה להבין”.
“החלטתי לחזור לארץ ולכן הפסקתי את הלימודים, אני לא מתכוונת לחזור. לפחות לא בזמן הקרוב”.
אמה הנדהמת החליטה להניח לבתה הבוגרת לרגע, הגישה לה כוס משקה, ומיהרה להכין את התבשיל האהוב על הילדה שחזרה לפתע הביתה.
*
“חזקי, אל תשכח להתקשר מיד כשתגיע”.
“אל תדאגי, אמא. לא אשכח”.
“אני יודעת שלא תשכח, אבל תמיד יש לי צורך להזכיר”.
הוא ידע מאיזה מקום עצוב מגיע הצורך, הרי בגלל זה הוא ואחיו באים מדי שנה בט”ז בתמוז הביתה. חזקי לקח את תיק התפילין והמזוודה ופנה לצאת. “אלווה אותך”. אמרה אמא ונטלה ממנו את תיק התפילין.
הם התקרבו לתחנה ובדיוק ראו את האוטובוס לירושלים חולף על פניהם.
“האוטובוס הבא יגיע בעוד חצי שעה, אני חושב שאקח אוטובוס ליציאה”.
“תשתה טוב חזקי, אתה עדיין לא במיטבך”.
“אני מרגיש יותר טוב”.
“אתה מנסה להרגיע אותי, בסדר”. נאנחה אמו.
צום י”ז בתמוז אתמול בשילוב הקיץ החם, גרמו לו להתייבשות ואמו בקשה שיישאר להתאושש יום נוסף. בשעות הבוקר עדיין היה זקוק למנוחה, אולם לקראת הצהריים החליט שהוא כבר מסוגל לצאת. המזוודה הייתה מוכנה, חולצות לבנות מגוהצות ומקופלות באהבה בידיה של אמו שכנו בתוכה. מכנסיים, חליפת השבת ועוד מספר פריטים חיוניים.
לפני שיצא, הכניס את המסכת הישיבתית לשקית עבה וכמובן לא שכח את הספר ‘תולדות עם עולם’. עוד כשהיה בן שתיים עשרה, עשה לו מנהג קבוע לקרוא בספר בשלשת השבועות, מי”ז בתמוז עד תשעה באב. דברי הימים, בלוויית הסיפורים וההמחשות בלשון מדוברת, מעוררים את תאי מוחו ומציתים בו את הדמיון. כך הצליח להבין את עומק האובדן והחורבן ביום האבל.
את השקית הכניס לתא החיצוני של המזוודה. אמא תחבה לו ברגע האחרון שקית עוגיות תמרים ובקבוק מים אישי.
“הנה, מגיע ה…
ביקור ודיון בנושאי רפואה והלכה
ביקור ודיון בנושאי רפואה והלכה של הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א במרכז הרפואי שערי צדק במהלך הסיור המקצועי אותו הוביל רב המרכז הרפואי הרה"ג רבי יוסף שפרונג שליט"א, התקיימו...


