ציוני דרך היסטוריים בחייו של מרן זי”ע
י”ב בתשרי ה’תרפ”א
ביום זה זרח אורו של מרן זי”ע בבגדאד, כבנם הבכור של רבי יעקב (בן עובדיה) וגורג’יה. ושמו נקרא ‘עובדיה’ על שמו של רבי עבדאללה סומך ו’יוסף’ על שמו של רבי יוסף חיים.
שנת התרפ”ה
כשהיה בן ארבע, עלתה משפחתו לארץ ישראל, ולמד בתלמוד תורה “בני ציון” שבשכונתה בוכרים.
שנת התר”צ
נכתבה יצירתו הספרותית הראשונה של מרן אותה כתב בגיל תשע, בשולי הספר “ראשית חכמה”.
שנת תרצ”ג
בהיותו בן שתים עשרה, עבר ללמוד בישיבת פורת יוסף שבעיר העתיקה, באותה שנה כתב את ספרו הראשון (“מחברת העתקת חידות”) יחד עם שניים מחבריו.
שנת תפרי”ח
בגיל 17 יצא לאור ספרו הראשון שנקרא “קונטרס יביע אומר”,. הספר נדפס בירושלים.
שנת תרצ”ז
בהיותו בן 18, מרן נשלח על ידי רבי יעקב דואק להעביר במקומו שיעור יומי בבית הכנסת ‘אוהל רחל’ בשכונת “בית ישראל”..
שנת ת”ש
בהיותו בן עשרים, מרן הוסמך לרבנות ודיינות על ידי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. בין השנים התש”ה התש”ז שימש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים.
שנת התש”ד,
הרב נושא לאישה את הרבנית מרגלית, בתו של ר’ אברהם הלוי פטאל, מעולי חאלב. ובשנה זו כשהוא בן 24, התמנה כדיין בבית הדין של עדת הספרדים בעיר הקודש.
בשנת תש”ח
רבינו מגיע למצרים, לכהן כרב הראשי של מצרים
תמוז תש”י,
דרכו שוב רגליו של הרב ובני משפחתו על אדמת ארץ ישראל וחזרו לירושלים.
תשי”א
בהיותו כבן 30 בלבד, בעת שכתב פסק דין המפורסם שהתיריבום במקום חליצה.
בשנת תשי”ז
מששב לישראל ממצרים, למד במדרש “בני ציון”, שימש כדיין בביה”ד האזורי בפתח תקווה בהרכבו של הרב ראובן כץ והרב ישעיהו משורר,ופרסם את ספרו על הלכות הפסח חזון עובדיה,
שנת תשי”ד
בשנת ‘קרן משיחו’ (תשי”ד) הופיע ‘יביע אומר’ חלק ראשון,
שנת תשט”ו
בשנת ‘יקרות’ (תשט”ז) הופיע החלק השני של יצירתו יביע אומר,
בקיץתשט”ז עקר לפתח-תקוה למשך כשנתיים וחצי, עד שנקרא שוב לירושלים, לכהן כדיין הספרדי בבית הדין בירושלים, והואבן 38 בלבד
שנת תש”ך,
הוציא לאור הכרך השלישי, של יביע אומר
שנת תשכ”ד
הוציא לאוראת הכרךהרביעישל יביע אומר.
שנת תשכ”ה,
נבחר לכהן כחבר בבית הדין הר בני הגדול, והוא בן 44 שנה, הצעיר שבחבורת דייני בית-הדין הגדול.
שנת תשכ”ח גיל
הוציאלאוראת הכרךהחמישישל יביע אומר
שנת התשכ”ח
לאחר פטירת רבה של תל אביב, הרב טולידאנו זצ”ל פנו אישי ציבור, ובראשם ראשי אגודת ישראל אל הגר”ע יוסף, שהיה אז בן 47, בבקשה
שנת תשל”ג,
נבחר לרב הראשי לישראל והראשון לציון. הטביע חותמו בכל תחומי ההלכה. בין השאר, הרחיב את פעילותו גם בקרב יהדות הגולה, והיה נוסע אליהם להרביץ תורה ולקרבם ללימוד תורה ולחינוך הטהור.
שנת תשל”ד
לאחר מלחמת יום הכיפורים, נתן נפשו לתקנת עגונות. חילץ מכבלי עיגונן, את אלמנות …




