לא חייבת?!
שיפי מסיימת לארגן את שלושת הבנות, היא מסדרת את החולצה, מיישרת את הסרפן וכשמלכי המתוקה אומרת, ש’יופי, עכשיו זה יפרח יותר, כמו בבר מצווה’, צובטת שיפי בלחיה ואומרת שנכון, בטח, והן נורא חמודות.
נורא חמודות. גם התינוק הקטן שבעגלה חמוד מאד בחליפה המדהימה שלו, כשהוא חנוט ומוכן לצאת לטיול של שבת אחר ההצרים. כולם לובשים בגדים שבזמנים רגילים היא לא היתה יכולה להרשות לעצמה לרוכשם, אבל עכשיו זה לא זמן רגיל, לפני שלושה שבועות הם חגגו בר מצווה לישראל, הבכור שלהם, תפארת המשפחה. היא רכשה בגדים לכל הילדים לבר מצווה, בזכות הרכישה הזו שגרמה לה להפרד מכמה אלפי שקלים, היא יכולה עכשיו, בשבת אחר הצהרים רגילה, בשעה שש, כשכבר לא כל כך חם בחוץ, לצאת החוצה ולטייל עם הילדים הנפלאים שלה שעטויים בבגדי נסיכים מלכותיים.
דקה לפני היציאה סוקרת שיפי בסיפוק את המראה המושלם שלהם, אחר כך פותחת את דלת הבית, תוך שהיא מזהירה את הבנות לא להשתולל מדי, ושלא ילכלכו את הסרפן הבהיר, הוא צריך ניקוי יבש. רק זה חסר לה, כל יום ראשון לשלוח את שלושת הסרפנים לניקוי יבש, לא בא בחשבון, מצד שני גם לא בא בחשבון שהם יישארו בארון ויקשטו אותו, לכן שיפי מנסה למצוא דרך אמצע. היא מלבישה לבנות את הסרפן ומזהירה אותן לשמור עליו.
הן מהנהנות בראשון ובחוץ מהדסות השלוש לצידה כמו ברווזות זהירות, ולה בינתיים יש זמן לחשוב על ישראל, חתן בר המצווה.
הרבה שלו בחדר אומר שהוא מיוחד ממש, ועדיו לגדולות. הוא התקבל ברוך ד’ לישיבה מצוינת בירושלים. לב האם של שיפי גואה בקרבה והיא מתרגשת עד מאד, עוד שתי דקות חולפות בטיול נעים. כששיפי רואה את בלה מתקרבת מרחוק היא יודעת שיש להן נושאי שיחה משותפים ומאיצה בבנות למהר. “שלום בלה”, היא מברכת את השכנה מהבנין הסמוך וחיוך רענן של שבת אחר הצהרים אחרי כמה-שעות-שינה, מרוח על פניה. ופתאום היא נעצרת, לא ממש יודעת איך תתחיל את השיחה. במיוחד כשלא נראה שבלה מתנדבת לעשות זאת. שיפי מכחכחת בגרונה פעם ופעמיים, אחר כך היא אומרת שבדיוק הילדים לבשו את הבגדים של הבר מצווה, “גם אתם חגגתם בר מצווה לא מזמן, נכון?”
“בשבט”, מאשרת בלה ואיכשהו היא לא נוטה להרחיב, שיפי מתנדבת לעשות זאת במקומה, “אה, והבגדים היו בגדי חורף”, היא אומרת בהבנה וסוקרת את החולצה של פיני שכתם גדול של גלידה מקשט אותה מקדימה ואת החצאית הקצת דהויה של רבקהל’ה. בלה מהנהנת בראשה, ושיפי ברוחב לב אומרת שהכל שטויות, הבגדים והקייטרינג ואפילו התמונות כי מה שמשמעותי זה חתן הבר מצווה בעצמו, והיא מאחלת לבלה ולעצמה שהחתנים האלו יגדלו בעזרת ד’ וירווו אותנו רוב נחת. בלה מהנהנת בראשה ושיפי, מחכה לרגע הזה, אומרת. “את יודעת? ישראל שלי ילמד בעזרת ד’ בשנה הבאה בישיבת אור התורה, שמענו על הישיבה הזו המון דברים טובים, מה זה טובים, מצוינים, התייעצנו ואנחנו חושבים שישראל שלנו יכול לגדול שם מאד,”. בלה שותקת ושיפי חשה צורך להבהיר, “חבל לנו שבחור …
