בס”ד
משה יאיר וינשטוק
מרבים בשמחה
כיצד הכריעה בדיחה אחת דוקטור ללשון? * מה גרם מיץ תפוזים של סופר דרינק לצעיר חילוני? * לקראת חג הפורים- חג השמחה, שוחחנו עם הרב מיכאל לסרי שליט”א, מי שחרט על דגלו את השמחה ככלי לקירוב רחוקים, ופועל גדולות ונצורות בהשבת לבבות תועים לאביהם שבשמים * ולשמחה מה זו עושה
הוא החליט לעשות מעשה. שנים של עבודה מאומצת והשקעה רבה הניבו את התוצאה המרשימה של עשרות מיליוני דולרים בחשבון הבנק שלו, ומשחש כי הגיע הזמן ליהנות מפרי עמלו – גמר אומר למצות את כספו עד תום. הוא רכש אי קסום מול חופי אמריקה, בנה לו טירה יפהפייה והפך את המקום לשכיית חמדה, גן עדן עלי אדמות. צוות משרתים הקיף אותו מתחזק את הקומפלקס האדיר, קשוב לכל גחמה של בעל הבית ונכון למלא אותה בשלמות. במשך שנים בנה את המקום, ובעוד הוא מסב בגן הירק המרהיב מלקק להנאתו גלידה בשלל צבעים, הרגיש כי כעת מתחיל הוא ליהנות מן החיים. משרת הדור קטע את חוט מחשבותיו, “טלפון עבורך אדוני” אמר ביראת כבוד “הוא אמר שזה דחוף” הוסיף בקול מתנצל. מן העבר השני של הקו היה רופא המשפחה שלו “באמתחתי שתי בשורות” אמר בקול חמור “האחת רעה והשנייה רעה הימנה, במה להתחיל? “נתחיל ברעה” אמר האדון המדושן “הגיעו תוצאות הבדיקות שלך אדוני, ועל פיהן נראה כי יש לך בסך הכול שבוע ימים לחיות” ליבו צנח “מה כבר יכול להיות רע מזה?” שאל במרירות, “אני כבר שבוע מנסה להשיג אותך…”.
את הרב מיכאל לסרי שליט”א אין צורך להציג. כמי שמאחוריו שלושים שנות פעילות במסגרת ארגון “ערכים”, אלפי הרצאות חובקות עולם וספריית שמע ענקית, דומה שהגיע לכל זוג אוזניים יהודיות, דתיות ושאינן דתיות, קשובות ושאינן קשובות. הרצאות ושיעורים במגוון נושאים מוסר הרב לסרי במרוצת הימים, אולם תכונה אחת עוברת בכולם כחוט השני – השמחה. בעזרת הומור חביב ולעיתים מושחז חודר הוא לכל לב וממיס כל מחיצה. לכבוד חג הפורים, בקשנו ללמוד מהרב אודות מעלת השמחה והשפעותיה ולהציץ למפעל חייו הכביר שבבסיסו מילה אחת – שמחה.
את הסיפור ההומוריסטי דלעיל שלף הרב לסרי בספונטניות למול יהודי אמריקאי עשיר שהרב לסרי הגיע אליו במסגרת גיוס תרומות למען ארגון ערכים, והלה הצהיר כי אינו תורם. “אני אמות עם הכסף שלי” הצהיר ולא בחגיגיות. עת פער העשיר את פיו בצחוק נפער ליבו היהודי לרווחה וכך גם כיסו למתת הגונה. באמירה קצרה וקולעת השכיל הרב לסרי לבטא את אפסיות החומר וחדלון הממון ולהפוך יד קפוצה לנדיבה.
“איך יהודי יכול להיות עצוב?” שואל הרב לסרי בפאתוס “מילא הסיני שעיניו מתוחות לו עד האוזניים, וכשקם בבוקר חרכי עיניו אינם מגלים האם התעורר אם לאו, או המקסיקני, מה יש להם בחיים? הימים עוברים עליהם במתכונת מונוטונית וקבועה ללא תכלית וללא סיפוק אמיתי, אגב מקסיקו – הייתי לפני כחודש במקסיקו וצד את עיניי ילד לבוש קרעים המסתובב יחף למרגלות בניין מגורים. “חוליו, חזור הביתה!” קראה לו אימו מחלון הקומה…
