שמער’ל, בפארק האטרקציות כבר היית?
מה אתה אומר? שבשביל הילדים שלך הפארק לא מספיק מאתגר?
שאם אין שם שילוב של מים (מה שנקרא ‘חוויה רטובה’…) עם שמים (טיסה בשמי הארץ, או לפחות ריחוף קל בקרוסלה דמוי ‘מטוסים’…) הם לא נהנים?
ההורה המצוי חובש בימים לוהטים אלו כובעים חדשים על ראשו העייף. הוא הופך בעל כורחו לאמרגן נסיעות וגם למדריך טיולים, למאבטח וגם לחובש, כשבנוסף הוא משמש גם כמורה וכגננת (תלוי בגיל הילדים), רכז קייטנות ומפעיל סדנאות, דיין במשרה מלאה ולפעמים גם שוטר… (תלוי בעוצמה של המריבה הפורצת בעדר הצאן שלו…)
אם בתוך כל אלו מוצא האברך הביתרי את עצמו מקדיש פרק זמן מסדר יומו העמוס כדי לא להחסיר אף יום אחד מהשיעור הקבוע ב’דף היומי’ שבו הוא משתתף – אז הוא בהחלט ראוי לכל מילה של הערכה, וכולנו, כל תושבי העיר, רואים לעצמנו כבוד ועונג להשתתף איתו ביום חגו, בעת סיום הש”ס שהוא עורך היום!!!
יום גדול הוא לכולנו, לכל תושבי העיר ביתר. גברים וגם נשים, זקנים וגם צעירים. כולם שמחים ומתרגשים בסיום זה, שהינו גם התחלה למחזור לימוד נוסף וחדש. אשרינו שזכינו.
ביום הגדול הזה יישארו המיידניות על המתלים בבית, ותיקי הנסיעה יחכו בסבלנות בפינת החדר. גלגלי הים חסרי האוויר ימתינו ביחד עם כובעי השמש, ויביטו בהתפעלות בהמוני התושבים, העוזבים את שלל האטרקציות והבילויים, הבריכות והמסלולים, כדי להשתתף בשמחה האמיתית הפוקדת את עירנו ביתר. שמחה של תורה.
גם אנו, ממקומנו הצנוע בטור שבועי זה, נשגר בזאת רגשי השתתפות בשמחתם האמיתית של לומדי הדף היומי החשובים היו, תושבי עירנו ביתר. חיילכם לאוריתא!
אשריכם תלמידי חכמים…




