ב”ה
דבר העורך
תנור הלבנים שבפיצריה פועל שעות נוספות. עיגולי בצק נמרחים במהירות עצומה ברסק עגבניות מתובל, מתעטפים בשכבה של גבינה צהובה ונשלחים פנימה. אין זמן. החנות עמוסה בלקוחות רעבים.
גם ליד מקררי הענק של התוצרת החלבית במרכולים ניכרת תנועה ערה של עגלות. קונים גבינה מלוחה ומקבלים יוגורט ממותק חינם. קונים שני מארזים של גבינה צהובה מופחתת שומן ומקבלים זוג גביעי שמנת חינם.
תשעת הימים עכשיו. מוכרחים להעשיר את הארוחות החלביות בבלינצ’ס ובפיצות, בגבינות מעושנות ומלוחות, במתבלי גבינה מתוקים וחמוצים, במעדני חלב עם שלוש שכבות של קצפת…
רק שבדרך אל הצלחת העמוסה במעדנים חלביים, אנחנו שוכחים לפעמים את הסיבה שבגללה אסרו עלינו החכמים לאכול בשר ולשתות יין. את האבלות שהיא המהות האמיתית של הימים הללו, ושהיא זו שצריכה להעסיק אותנו ולעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו.
בשולחן ערוך נפסק: “ראוי לכל ירא שמים להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש”. מקשה בעל ה”חידושי הרי”ם” – וכי מי שאינו ירא שמים אינו צריך להיות מיצר ודואג??? התשובה היא, שמי שאינו ירא שמים צריך להצטער ולדאוג קודם כל על החורבן האישי שלו. לנסות לתקן את עצמו, לתקן את החטאים שגרמו לחורבן בית המקדש ולגלות של עם ישראל, ולהרבות במעשים שביכולתם לקרב את הגאולה.
בימים אלו, בהם הושברנו שבר על שבר בהסתלקות רבם של ישראל, נשתדל כולנו ללמוד משהו מהנהגותיו הנשגבות של הענק שבענקים, לקבל על עצמו התחזקות כלשהי.
זה בהחלט אפשרי, ובהישג יד של כל אחד מאיתנו. נגביר חיילים בתורה וביראה, נתקן את עוון שנאת חינם שהביא לחורבן בית המקדש השני, ובכך נוסיף לבנים לבניין בית הבחירה בב”א.




