ביתר לא מעניינת אותם | אדישות שקופה: אפליית מחירי התחבורה נמשכת והפתרון מתעכב
יעקב מרגליות
את המאבק הזה מכירים לא רק תושבי ביתר עילית – אלא גם רבים מאוד בציבור החרדי בכל רחבי הארץ: המאבק של ביתר הוצף בעיתונות החרדית (אם כי לא מספיק, עקב אינטרסים של משרד התחבורה ותקציבי פרסום שמובילים ללחצים זרים); נערכו שתי ישיבות סוערות בוועדת הכלכלה של הכנסת בהשתתפות רה”ע והשר (דאז) ר’ מאיר פרוש, נערכו פגישות בלשכת שרת התחבורה רגב שהבטיחה להוביל שינוי.
ובפועל – כלום לא קרה עדיין. מאיפה אנחנו יודעים? ממכשיר ההטענה של הרב-קו. כל הורה בעיר מכיר את זה. צריך להטעין את החופשי-חודשי, ושוב מופיע החיוב העומד על סך 157.5 שקלים. ועוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, כמניין הילדים כ”י שצריכים לנסוע לחיידר ולבית הספר – כך שההוצאה מתקרבת ל־1000 שקלים חודשיים למשפחה ברוכת ילדים בעירנו, רק עבור הסעיף האלמנטרי ביותר: הסדר תחבורה לחיידר.
עניין של מדיניות
לא צריך להזכיר לאף אחד שעבור תושבי ביתר, התחבורה הציבורית איננה מותרות אלא צורך בסיסי. שיעור גבוה מהמשפחות נשען על אוטובוסים לצורך הגעת הילדים למוסדות החינוך, וכן נסיעות לכולל, לעבודה, לקניות, לטיפולים רפואיים ולסידורים שוטפים. פערי התמחור הקיימים כיום, הנובעים מהסדרים תקציביים ובירוקרטיים, יוצרים מצב שבו תושבים משלמים יותר, וזאת ללא בלי קשר להיקף השימוש או למצבם הכלכלי.
גורמים בענף התחבורה שהוכנסו במהלך חודשי המאבק לעובי הקורה ציינו כי מדובר באפליה הניתנת לתיקון באמצעות התאמות תעריפים והחלת הסדרים הנהוגים באזורים אחרים בארץ. לדבריהם, אין מדובר במהלך חקיקתי מורכב, אלא בהחלטות מדיניות ותקציביות שניתן לקדם במסגרת עבודת הממשלה.
מתחת לרדאר הציבורי
אולם למרות ההשפעה הישירה על יוקר המחיה בעירנו, ולמרות שמדובר במצוקה הנוגעת לכל תושב ותושב בביתר שנחשבת לאחת הערים החרדיות הגדולות והמשגשגות בארץ – הנושא כמעט ואינו זוכה לחשיפה תקשורתית רחבה או למאבק ציבורי מתוקשר מעבר למאמצים הדלים שנערכים על ידי תושבים אכפתיים ובעלי השפעה בעירנו המנסים כמיטב יכולתם להציף את הבעיה ברמה הארצית.
תושבים שפנו למערכת מציינים כי התחושה היא שהסוגיה נדחקה לשוליים, דווקא בתקופה שבה כל הוצאה חודשית נוספת מורגשת היטב. זה כסף שממש יוצא לנו מהכיס כל חודש, בשיעורים גבוהים בהרבה מערים אחרות, ואת זה לא ניתן להשכיח, לטשטש או להעלים בתקווה שהכותרות יתחלפו והציבור יעבור לסדר היום. לא מדובר בדרישה להטבה או למותרות, אלא להשוואת תנאים בסיסית והוגנת ביותר.
נציגות מתעטפת בשתיקה
בקרב תושבי ביתר נשמעת ביקורת על מיעוט ההתייחסות מצד בכירי הנציגות החרדית. כך למשל, עד כה לא נרשמו הצהרות פומביות, מאבקים מתוקשרים או צעדים גלויים מצד שלושת נציגי הציבור הבכירים – ר’ משה גפני, ר’ אריה דרעי ור’ יצחק גולדקנופף בנושא אפליית מחירי התחבורה. תושבים זעקו, המחאה נשמעה, מכתבים נשלחו, כתבות פורסמו – ושלישיית הנציגים מתעטפת בשתיקה רועמת, כאילו אין הדבר נוגע להם כלל ועיקר.
גורמים פוליטיים מעריכים כי לנציגות החרדית יש את הכלים ואת הכוח הדרושים כדי להציב את הסוגיה על סדר היום הממשלתי, אולם עד כה הנושא לא הוגדר כעדיפות מרכזית.
פעילות נקודתית
לצד זאת, יש לציין כי מתקיימת פעילות נקודתית. כך למשל, ח”כ ר’ אורי מקלב, המופקד על נושא התחבורה החרדית, נחשב לגורם המרכזי שלפחות מנסה לקדם פתרונות בתחום, כך על פי דבריו ותשובותיו לאנשי התקשורת והציבור מהעיר הפונים אליו בנושא, לרבות פניות לגורמי המקצוע במשרד התחבורה.
גם ח”כ ר’ מאיר פרוש פעל בניסיון לסייע בקידום המהלך, שיגר מכתבים ויזם כאמור את שתי הישיבות הסוערות של ועדת הכלכלה שבהן נדרשו תשובות מנציגי משרד התחבורה.
אולם לעת עתה – התוצאות מתבוששות להגיע ובשטח לא נרשמה עד כה התגייסות רחבה של כלל חברי הכנסת החרדיים. עובדה היא שברמת התוצאה – המאבק לא הבשיל לכדי החלטה מעשית שתשנה את המציאות עבור התושבים.
בין עסקנות לפתרון
בפועל, מי שמנסים להזיז את הנושא הם לעיתים עסקנים וגורמים חיצוניים, הפועלים מול משרדי הממשלה בדרכים לא רשמיות. תושבים ופעילים מציינים כי מצב זה מדגיש את היעדר הטיפול המערכתי, ואת העובדה שהפתרון אינו מקודם כמדיניות כוללת אלא כמאמצים נקודתיים. ומאמצים נקודתיים – עם כל הכבוד וההערכה – אינם מגיעים לכדי הכוח בהתאגדות רשמית של הנציגות החרדית שמציבה את הנושא כסדר יום ראשון במעלה.
לדברי אלה הפועלים ומעורים במאבק, אילו הסוגיה הייתה מוצבת כתנאי מרכזי להמשך שיתוף הפעולה הקואליציוני – ניתן היה להגיע לפתרון בתוך זמן קצר.
הבחירות בפתח
אנחנו לקראת שנת בחירות, וציבור תושבי ביתר מצפה כעת לשינוי מוחשי: לא להצהרות, לא להבטחות ולא לדיונים עקרוניים, אלא לעדכון תעריפים שיבוא לידי ביטוי בפועל בכרטיסי הרב־קו ובחיובי הנסיעה החודשיים. אנחנו רוצים לתקף את הכרטיסים ולראות שאנחנו זוכים להנחה כמו ערים נוספות בארץ, ולשם כך, מחיר החופשי חודשי צריך להיחתך בחמישים אחוז לפחות, כמו בכל שאר הערים בקריטריון של ביתר, וכך גם לגבי המחיר לנסיעה פנימית בודדת שהופקע לכדי סכום דמיוני.
במציאות של יוקר מחיה מתמשך, כל חיסכון קבוע נחשב למשמעותי, ובמיוחד כאשר מדובר בצעד שניתן ליישום מידי באופן יחסי. הציפייה של כל תושב בביתר היא כי הנושא יזכה להתייחסות רחבה ומעשית יותר מצד נבחרי הציבור בתקופה הקרובה.
מתוך מחויבות לתושבים והתנהלות ללא משוא פנים – ‘שערים’ ימשיך לעקוב אחר ההתפתחויות ולעדכן בכל צעד או תגובה רשמית שיתקבלו, בתקווה לפתרון סוף סוף של השערורייה הבלתי נסבלת.
