טור אישי // שמוליק לנדא
שורות אלו נכתבות מתוך תחושת רוממות שטרם שככה. השבת האחרונה בביתר עילית לא הייתה עוד שבת מן המניין. היא הייתה מעין עולם הבא, והיא כללה חוויה רוחנית ומוזיקלית מזוקקת שתיחרת בלב המשתתפים עוד שנים ארוכות.
כידוע, מאות רבות מתושבי עירנו התכנסו בשבת האחרונה במתנ”ס פריימן לשבת בלתי נשכחת בהשתתפות גדולי החזנים: יצחק מאיר הלפגוט, יעקב מוצן ואברהם ברנהולץ. תפילות מרגשות, דואטים נדירים וחיזוק מפתיע בענייני קדושת בית הכנסת הותירו חותם עמוק בלבבות – גם בקרב ציבור המורגל ברמה רוחנית גבוהה.
שבת כזו לא הייתה מתאפשרת אלמלא היוזמה הברוכה והארגון המופתי של האיש שמאחורי המהפכה התרבותית־רוחנית בשכונותינו, דודי זלץ, יו”ר דגל התורה ‘בתנופה’ וסגן ראש העיר, שבשיתוף עם ראש העיר דאג לחוויה רוחנית ברמה הגבוהה ביותר.
התחלה של התעלות
כבר עם כניסת השבת ניתן היה לחוש באוויר את הציפייה. אל היכל התפילה נהרו המונים כדי לחזות בשילוב העוצמתי של שלושת ענקי החזנות: יצחק מאיר הלפגוט, יעקב מוצן ואברהם ברנהולץ. כל אחד מהם הביא עמו סגנון ייחודי, אך יחד נוצר פסיפס נדיר של קדושה.
בליל שבת פתח החזן הלפגוט בקולו האגדי בקבלת שבת, כשהוא סוחף את הקהל לפני התיבה. לאחר מכן עלה החזן מוצן ל’במה מדליקין’ והפגין שליטה ורגש יוצאי דופן. כדי לא לקפח את החסידים – את החלק הראשון חתם החזן ברנהולץ בביצוע ל’רזא דשבת’ בלחנו השמיימי של פנחס פינצ’יק – ביצוע שהיה שופרא דשופרא ממש, והעניק לכולנו תחושת התנתקות מהבלי העולם הזה.
המתנ”ס – שהפך להיכל בית כנסת מפואר ומאובזר עם כל התפאורה שעוררה תחושה של הוד ורוממות – היה גדוש מפה לפה בלמעלה מאלף איש, מכל הזרמים והעדות, שהתעלו לשעות של קבלת שבת וערבית בלתי נשכחות.
שיאים בתפילת השחר
בוקר השבת הביא עמו שיאים חדשים. בתפילת שחרית ריגש החזן מוצן את הקהל בביצוע ל’עזרת אבותינו’ (משה שטרן), כשהוא משתלב בדואט מרטיט עם החזן ברנהולץ. בשיא התפילה, ב’נקדש את שמך’, בוצע הלחן המפורסם של סול או קוקוש (קאליב), והקהל כולו עמד על רגליו בדבקות.
אחד הרגעים הנשגבים ביותר היה בעת פתיחת האחרון, אז ערכו את תפילת ‘בריך שמיה’ בלחנו של קוסוביצקי, בביצועו העוצמתי של אברהם ברנהולץ. אך השיא הרגשי שגרם לעיניים רבות לדמוע היה ללא ספק הקטע ‘הרנינו גויים’ מפי החזן יעקב מוצן. במיוחד במילים ‘נקמת דם עבדיך השפוך’, נראו אברכים רבים שלא הצליחו לעצור את רגשותיהם. זו הייתה תפילה שבוקעת רקיעים.
התפילה המשותפת של מוצן והלפגוט ב’ובנוחה יאמר’ (לחן של יוסל’ה רוזנבלט ז”ל) היה חוויה שלא מעלמא הדין. השילוב בין הקולות, הדיוק והנשמה שהושקעה בכל צליל, הוכיח שגם בדורנו יש ממשיכי דרך ראויים למלך החזנים, יוסל’ה רוזנבלט.
קדושת בית הכנסת מעל הכול
מעבר לצד המוזיקלי, נרשם רגע שנתן לכולנו שיעור מוסר. בתוך ההמולה והקהל הרב נצפה החזן יעקב מוצן עומד בצד הבימה, בחלקים שבו הוא לא ניגש לעמוד. אנשים ניסו לפנות אליו, להחמיא או לשוחח, אך הוא סירב להוציא מילה מפיו. במקום זאת שלף סימנייה מעוצבת, עליה נכתב:
“כאן מותר לדבר רק עם בורא עולם”.
לראות אדם במעמדו, שהגיע ממרחקים (מתגורר בארה”ב), מקפיד כך על קדושת התפילה בתוך עירנו – היה חיזוק עצום לכל מי שנכח במקום. הסימנייה, שצולמה על רקע ההיכל המרהיב שהוקם ביוזמת דודי זלץ, הפכה לשיחת היום בקרב המתפללים.
בתפילת מוסף עמד החזן הלפגוט לפני התיבה עם ‘אבות’ וביצועים נוספים שהיו מטעמים חזניים של ממש. הפינאלה העוצמתי היה ‘אמר רבי אלעזר’ בלחנו של משה אוישר – סיום שהותיר את כולם בתחושת התעלות נדירה.
לסיכום, מי שלא היה – הפסיד חוויה של פעם בחיים. יישר כח גדול למארגנים ולפרנסי העיר על שבת שכולה קודש, חזנות ונשמה יתרה – תפילה של חוויה והתעלות שבוודאי עלתה עד כיסא הכבוד.
