כאוס בצומת | כך הפכה חלוקת מדבקות לסכנת נפשות שבועית
שמעון כהן
זה הפך לטקס קבוע, מדאיג ומסוכן. מדי יום שלישי, החל מהשעה 18:00, צומת הרחובות המרכזי ‘דרכי איש’ ו’ישמח ישראל’ בעיר הופך מזירת תנועה סואנת לזירת קרב. תושבים ונהגים שנקלעים למלכודת, נאלצים לצפות שוב ושוב במחזה שמאבד כל רסן: מאות רבות של ילדים ובני נוער צעירים, חלקם בני שמונה ותשע, מציפים את המדרכות, גולשים אל הכבישים, ומה שמתחיל כהתקהלות תמימה הופך תוך דקות לאירוע של ונדליזם מסכן חיים.
בשבוע שעבר, התופעה חצתה כל קו אדום. זה כבר לא רק שיבוש תחבורתי; זה הסתיים בשני פחי אשפה שהוצתו והועלו באש, האחד אחרי השני, מתחת לבניין מגורים ובצמוד לרכבים חונים.
ההתקהלות ההמונית, שחוזרת על עצמה שוב ושוב, חוסמת כליל את הגישה לאחת מתחנות האוטובוס העמוסות באזור (תחנה 60332), שדרכה עוברים כ-1,150 נוסעים מדי שבוע. אוטובוסים שמנסים לפרוק ולהעלות נוסעים נתקלים בחומת אדם של ילדים.
“הם פשוט יורדים לכביש וחוסמים אותנו”, מספר נהג אוטובוס בקו עירוני. “הם פותחים את הדלתות תוך כדי נסיעה איטית. זה פחד פחדים אמיתי”.
טרנד מסוכן
במוקד התופעה עומד טרנד ‘קדחת איסוף’ שסחף את ילדי העיר – אלבום מדבקות וקלפים פופולרי בשם ‘עולם ומלואו’. אך הסיבה להתלקחות השבועית, כפי שחושפים הורים ותושבים, הוא גורם אחד: מפיץ של אותם אלבומים, המגיע לצומת בשעה קבועה (סמוך ל-19:30) ופשוטו כמשמעו, “זורק באוויר חבילות קלפים והילדים מנסים כולם לתפוס”.
הבעיה האמיתית היא לא החלוקה עצמה, אלא ההמתנה הארוכה והרעילה שקודמת לה. הילדים, נרגשים לקראת ה’צ’ופרים’, מגיעים לצומת כבר מהשעה 18:00 – כשעה וחצי עד שעתיים לפני הגעת המפיץ. ובינתיים, כפי שהגדיר זאת אחד ההורים, “הם משועממים, והשיעמום מביא אותם להפריע לתנועה”.
“ההפרעה” הזו היא לשון המעטה. עדויות שהגיעו למערכת ותיעודים שצולמו במקום (ויועברו למשטרה במידת הצורך) מתארים הסלמה חמורה. זה מתחיל בחציית מעבר החצייה הלוך ושוב שוב ושוב, רק כדי לעצור את התנועה וליצור פקק. משם, זה גולש לוונדליזם. ילדים שמחוסר שימת לב וחינוך תועדו נותנים מכות ובעיטות לרכבים שעוברים באיטיות, וכאמור, פותחים דלתות של רכבים פרטיים ואוטובוסים תוך כדי נסיעה.
מבוגרים ותושבים שמנסים להתערב ולהעיר לילדים נענים בחוצפה ובצעקות. “הם לא סופרים אף אחד”, מספר תושב האזור. “המצב הזה נמשך כבר כמה חודשים.” בנוסף, התקבלו דיווחים על התעללות של קבוצת ילדים בבחור מבוגר המתגורר בצומת, שאינו בריא בנפשו, ובבני משפחתו, “בצורה מזעזעת”. השיא, כאמור, הגיע השבוע עם הצתת הפחים, שהצריכה הזנקת כוחות כיבוי ומנעה במזל אסון כבד יותר.
חצו קו אדום
התגובה הרשמית הפכה גם היא לריטואל. עשרות פניות מציפות את מוקד 106. במוקד השליטה והבקרה העירוני, המחובר למצלמות האבטחה, מזהים את ההתקהלות ומזניקים כוחות ביטחון עירוניים. הכוחות מגיעים, מפזרים את ההתקהלות, מכבים את הפחים, ופותחים את הציר. אבל זו מלחמה אבודה. שבוע לאחר מכן, הילדים חוזרים. זהו כיבוי שריפות קלאסי, בעוד הבעיה המערכתית נותרת ללא טיפול.
וכאן נחשף הוואקום הגדול. העירייה מפעילה, ובצדק, מערך עתיר משאבים לטיפול ב”נוער מתמודד” ובנוער קצה. קיימים מרכזי יום טיפוליים, ניידות לאיתור נוער בסיכון ומסגרות טרום-נשירה. אך הכאוס בצומת ‘דרכי איש’ לא נגרם על ידי נוער בסיכון, אלא על ידי ילדים ‘רגילים’, שצמאים לריגוש חברתי, וכשאין להם מענה מוסדי לפנאי הבלתי-מובנה, הם ממציאים אותו בעצמם.
האירועים בצומת חצו כל קו אדום. האחריות כאן מונחת על מספר כתפיים:
האחריות ההורית: כפי שנמסר למערכת, יש “לעורר את ההורים והמחנכים בעיר למעשי ילדיהם בשעות הערב”. הורים חייבים לדעת היכן ילדיהם נמצאים ומה הם עושים.
אחריות המפיץ: יש לאתר את אותו מפיץ אלמוני. פעולתו – זריקת חפצים לתוך המון ילדים בצומת סואן – היא רשלנות פושעת שמלבה את האש, תרתי משמע. גורמים בעירייה חייבים לעצור את פעילותו המסוכנת לאלתר.
האחריות המערכתית: גורמים בעיר, ביניהם עסקנים ואישי ציבור, כבר מנסים לפעול מאחורי הקלעים לבטל את התקהלות. אך הפתרון חייב לבוא מהמערכת. יש להקצות מרחב בטוח, כמו פארק או מגרש, לקיום “יריד החלפות” מפוקח עם מדריכי נוער, במקום לתת לאנרכיה להשתולל בצומת.
כך, מה שהחל כטרנד תמים הפך למפגע בטיחותי, התדרדר לכדי סכנת נפשות ממשית עם הצתות. ומדובר במצב שעלול להוביל ח”ו לאסון. חייבים לעצור את המפיץ, לעורר את ההורים, ולתת מענה חינוכי לילדים – לפני שהפח הבוער הבא יהפוך חס וחלילה לטרגדיה שאיש לא יוכל להכיל.




