רבני העיר מפליאים את הבשורה ההלכתית העצומה עבור אלפי תושבי העיר המהדרים במצוות, בעת הדיון ההלכתי המקדים לקיום המצווה כדת וכהלכה על ידי קופת ביתר
לא הכל מודעים לכך, שכדי לקיים בזמננו מצות מתנות לאביונים באופן מהודר יש להיכנס להרבה פרטי הלכה. פעם, בעיירות, היו אביון או שניים, לבושי סמרטוטים וחסרי כל, שחזותם הוכיחה על אביונותם המוצהרת והגלויה. רצה היהודי לקיים את המצוה בשלימות, תר אחרי אותו אביון והושיט לו מתת יד לשמח את לבו ולקיים בו את המצוה המיוחדת הזו. בתקופתנו, הדברים שונים בהרבה. לא כל מי שנראה כלפי חוץ ‘א’שיינע איד’ הוא באמת כזה, ומאידך גם לא כל ‘שלומפר’ הוא אביון. גם צורת ההתעסקות בכסף, דרכי העברתו ואופן השימוש ורכישת מוצרים שונה בהרבה. האם אפשר לצאת ידי חובת המצוה בהעברה בנקאית? נתינה בכרטיס אשראי, הקנאה מלפני פורים, הטענת כרטיסי קניה ושלל דרכי ואופני הרכישה מהווים כל אחד בפני עצמו שאלה רבת גוונים וצדדים.
על המדוכה ישבו רבני העיר שליט”א המביאים תדיר את דבר ההלכה לתושבי העיר, וכל הדבר הקשה מוכרע בדעת תורתם הרחבה.
שעות ארוכות ישבו ודנו על הנושאים המורכבים השייכים למצות מתנות לאביונים: ההידורים, גדר מתנה ראויה, זמן הנתינה, דרכי ההקנאה מהתורמים ואופן הטוב ביותר לזכות את הכסף לאביונים, אופן השליחות של ‘קופת ביתר’ כלפי הנותנים ומצד שני אל מול העניים. השעה הנכונה להעביר את המתנות לאביונים כדי שיוכלו לקנות את צרכי הסעודה ברווח לשמחת היום, ושאלות רבות נוספות הדורשות הכרעה לפני שפונים לציבור שיתן את מתנותיו ויקיים את המצווה היקרה הזאת ע”י ‘קופת ביתר’.
בין השורות, ברגעי הפוגה מהדיונים ההלכתיים הקדחתניים, עלה נושא נוסף. הרבנים שליט”א לא חדלו מלהביע את הזכות הגדולה של תושבי ביתר בכך שהמרא דאתרא שליט”א עומד באופן אישי בראשות ‘קופת ביתר’ – הקופה המרכזית של עירנו, זו המטפלת באופן ישיר באביונים האמיתיים, ומנהל את המגבית באחריות אישית. חפשו עוד עיר ואם בישראל, בה המרא דאתרא לא בוחל בכלום ומכריז בהצהרה חד משמעית שהמגבית היא באחריותו. המשמעות היא שבביתר מקיימים את מצות מתנות לאביונים באופן הכי מהודר שיכול להיות. לא מדובר בעסקנים שמקבלים ‘אוקי’ על החלטותיהם. המרא דאתרא שליט”א בכבודו ובעצמו אחראי על כך שאתה וכל אחד מתושבי העיר יקיים את המצוה היקרה הזאת באופן המהודר ביותר.
