יעקב מרגליות
המאבק על קבר רחל, עליו מדווח ‘שערים’ בשבועות האחרונים מתוך מטרה להציף את הנושא המושתק לסדר היום הציבורי – מתרחב: ראש העיר, ר’ מאיר רובינשטיין, הצטרף למחאה שמוביל ‘שערים’, במכתב נוקב לנציגי הציבור החרדי בממשלה ובכנסת.
“כשכנים הסמוכים למקום קברה של רחל אמנו, אינני יכול לעמוד מנגד”, כתב רובינשטיין, וחשף תמונת מצב מזעזעת: “בערב ראש חודש האחרון הייתי בקבר רחל שעה לפני שקיעת החמה, ולא היה בנמצא אפילו מניין אחד לתפילת יום כיפור קטן! דווקא בימים אלו, כאשר עם ישראל זקוק יותר מכל להתפלל ולהתנחם בקבר רחל – הגישה הפכה לקשה ומוגבלת”, מתריע ראש העיר.
עוד הוסיף רה”ע במכתבו: “פונה בזאת אליכם לנוכח המתרחש בימים אלו במקום הקדוש, בו רחל מבכה על בניה, מיאנה להתנחם. לדבריו, “שוחחתי עם רב הכותל והמקומות הקדושים הרב שמואל רבינוביץ, שהסביר לי כי חסמו את הגישה לרכבים פרטיים בשל עבודות לשדרוג הכיכר”. אולם, הוא מדגיש, “הניסיונות שנעשו, להבאת המתפללים באמצעות שאטלים, לא עלו יפה. על כך יעידו מאות הפניות שקיבלתי מתושבי עירנו, והמציאות העגומה המוכיחה ירידה משמעותית במספר המתפללים במקום”.
לסיום מכתבו פונה רובינשטיין בשאלה נוקבת לנציגי הציבור: “ברור לי, כי לו היה מדובר בשיפוץ בביתו של כל אחד מאיתנו, היינו מוצאים פתרונות חלופיים ולא מסכימים למצב כזה, בו מונעים גישה לבית למשך תקופה ארוכה. מדוע לבית של אמא שלנו, היחס שונה?!”
‘לנו יש רק דמעות’
במקביל, חושף מתפלל ותיק פרטים מטרידים נוספים על התוכניות העתידיות: “הולכים להוריד את החניות ממאתיים לשלושים בלבד”, הוא אומר בשיחה כאובה ל’שערים’. “מדברים על להוציא את הספסלים. זה מראה שיש שם תוכנית אחרת – לעשות מקום תיירות ולא מקום תפילה.
“אני הולך קבוע לקבר רחל יותר משלושים שנה”, מספר המתפלל הוותיק ל’שערים’. “פעם הכל היה ריק, אבל בשנים האחרונות יש שם מלא מתפללים ב”ה, מניינים כל הזמן ואווירה קדושה ושוקקת חיים. למישהו זה מפריע ורוצה מקום סטרילי כמו קבר שמואל הנביא, ששם אמנם מאוד יפה, אבל בקושי באים אנשים.
“אם זה היה רק בזמן השיפוץ – מילא”, הוא מוסיף. “אבל כשהולכים להוריד את החניות ממאתיים לשלושים, ומדברים להוציא את הספסלים, זה מראה שיש שם תוכנית אחרת – לעשות מקום תיירות ולא מקום תפילה”.
המצב בשטח, הוא מעיד, קשה מנשוא: “כואב הלב. יום שישי, 12 בצהריים – תמיד היה מלא מתפללים, ועכשיו כמעט ריק. לא נותנים לרכבים להיכנס, החניה בחוץ בתוך בוץ בין עצי הזית של הערבים, ובפועל כמעט לא עושים כלום בשיפוץ. שלושה שבועות – וזה מה שעשו”.
הוא פונה בכאב: “בניגוד לגורמים המשומנים והמקושרים היטב – לנו המתפללים הפשוטים אין יח”צ, אין לנו כסף להילחם בזה. אנחנו רק רוצים להמשיך לבוא להתפלל ולבכות שם, זה כל ‘החטא’ שלנו, וזה נהפך לבלתי אפשרי כמעט. התפילות שימשיכו, הכאב והדמעות – זה כל מה שיש לנו”.
