יעקב מרגליות
“דבר ראשון פגעו בוותיקי ביתר” – כך מתארים בכאב תושבים רבים בגבעה א’ בעיר את סגירתו של סניף הדואר הוותיק בגבעה. הסניף, שפעל במשך למעלה משלושה עשורים ושירת בנאמנות את תושבי האזור, נסגר, למרות מחאת התושבים ופניות חוזרות ונשנות לגורמי הממשלה.
במכתב נרגש ששיגר תושב השכונה ר’ אריה פינסקי, לשר התקשורת שלמה קרעי, הוא מתאר את המצוקה הקשה: “רוב האנשים שזקוקים לסניף הזה הם כאלו שיש להם חשבון בנק אך ורק בבנק הדואר”, כותב הרב פינסקי, המדגיש כי מדובר בשירות חיוני שפעל במשך שנים ארוכות.
“זקנים מעל גיל 67, תשושים וחולים שמתניידים על כיסאות גלגלים – הם לא מסוגלים להגיע לסניף בגבעה ב'”, הוא מתאר בכאב, ואף מציין כי בנוסף להתניידות שהיא מבחינת תושבי גבעה א’ “כמו לעיר אחרת” – הסניף בגבעה ב’ אינו נגיש ומצריך היטלטלות במדרגות מרחוב הר”ן.
הוא, כמו רבים בגבעה א’, אינם מבינים כיצד מלאם ליבם של הגורמים ברשויות לפגוע כך באוכלוסייה הוותיקה של גבעה A: “היה סניף מצוין, מנהלת טובה שעבדה שמונה שנים, וככה החליטו פתאום לסגור את זה ולהתעלל בתושבים המבוגרים של הגבעה הוותיקה”, הוא זועק בכאב במכתבו לשר התקשורת – שבינתיים לא זכה למענה.
הבטחה שהופרה
הסיפור מאחורי סגירתו של הסניף חושף תמונה עגומה של התנהלות דואר ישראל. על פי גורמים המעורים בפרטים, הצוות הוותיק, ששירת את הציבור במסירות במשך 25 שנה, נאלץ לעזוב בשל חוסר יכולת להתפרנס בכבוד. “העמלות משקפות משהו כמו 10 שקלים לשעת עבודה”, חושף גורם המכיר את הפרטים, “וכמה שיותר עבודה, הזכיין נאלץ לממן עובדים מכיסו”.
המצב מדגיש את הפער העצום בין השטח להנהלה: בעוד שהזכיינים נאבקים להתפרנס, “המנהלים הראשיים בדואר ישראל, שלא עושים כלום מקבלים 40 אלף שקל לחודש”, טוען הגורם.
ראש העיר, הרב מאיר רובינשטיין, לא נשאר אדיש למצוקת התושבים ושיגר בחודש שעבר מכתב אישי לשר התקשורת בניסיון למנוע את הסגירה. אולם עד כה, פנייתו לא נענתה בחיוב. רה”ע ציין במכתבו: “סניף זה משרת אלפי תושבים המתגוררים בשכונה זו, ביניהם אוכלוסייה מבוגרת רבה, אשר מתקשה להגיע לסניף המרוחק בגבעה ב’. סגירת הסניף תפגע באופן משמעותי באיכות החיים של התושבים ותיצור עומס בלתי סביר על הסניף היחיד שיוותר פתוח בעיר.
“יצוין כי מדובר בסניף שאינו משמש רק לקבלת ושליחת דברי דואר, אלא כסניף של בנק הדואר. רבים מתושבי העיר, בדגש על האוכלוסייה המבוגרת יותר, עושה שימוש בבנק הדואר לתשלומי החשבונות השוטפים, וסגירת הסניף הסמוך לביתם – תפגע בהם קשות”.
לסיום כתב רה”ע להנהלת הדואר ולשר הממונה: “אבקש בזאת לבטל את ההחלטה על סגירת הסניף ולפעול להרחבת השירותים הניתנים בו. אנו, כעירייה, נכונים לשתף פעולה במידת הצורך, כדי להבטיח את המשך פעילותו של הסניף”.
בלשכת שר התקשורת שלמה קרעי הגיבו כי “השר קיבל את הדיווח על הכוונה לסגור את הסניף לקראת סוף השנה ומאז נמצא בשיח עם הדואר וההנהלה החדשה כדי לבטל את רוע הגזירה. אלא שכאמור – ההבטחה לא מומשה, רוע הגזירה לא בוטל, והסניף נסגר.
המגמה: סגירת סניפים
כמו בתחומים רבים, הסיפור מאחורי סגירת הסניף – הוא בעיקרו בירוקרטי: חברת ‘מילגם’, שהייתה הזכיינית בשנים האחרונות, מסיימת את תקופת הזכיינות ולא מתמודדת לתקופה נוספת. במקומה, כביכול, אמורות להתמודד זכייניות אחרות – אולם למעשה אף חברה אינה מתמודדת, עקב התנאים הבלתי משתלמים בעליל, דבר שלא מטופל על ידי רשות דואר ישראל – מה שהביא בפועל לסגירת הסניף הוותיק אחרי 35 שנות פעילות.
על פי גורמים בענף, רשות הדואר מנסה ‘למרוח’ את הציבור במכרז חדש, אך בפועל “הם מוציאים מכרז בידיעה שאף אחד לא ייקח אותו, בשל התנאים הבלתי כדאיים להפעלת הדואר”. המגמה, כך נטען, היא לסגור את כל הסניפים בארץ ולעבור לחלוקת דואר בחנויות, תוך שאיפה לקבל רישיון לבנק מסחרי.
לדברי גורמים המעורים בפרטים, המצב עגום אף יותר ממה שנראה בשטח. בעוד שבגבעה B הסוכנת קיבלה “רשת ביטחון” של 30 אלף שקל לחודש למשך 18 חודשים, בגבעה A לא ניתן פתרון דומה. “הם מנסים לפתות את הסוכנת בגבעה B שתישאר כי יסגרו ב-A וכולם יבואו אליה”, חושף גורם מעורב, “אבל הבעיה האמיתית היא בעמלות הנמוכות”.
המספרים מדברים בעד עצמם: בעוד הסוכנת מקבלת 5,000 שקל על חצי יום עבודה, לעובדת עצמה נותרים רק 2,000 שקל על 12 שעות עבודה ביום. “זו התעללות של ממש”, אומרים בסביבתה.
‘כמו שתי ערים’
המצב העגום מוציא את תושבי גבעה A משלוותם. הם רואים בכך הרעת תנאים ופגיעה בלתי מידתית.
“ביתר היא למעשה כמו שתי ערים – העיר A והעיר B”, אומר הרב פינסקי, “ובכל גבעה יש כ-40,000 תושבים. הקשר היחיד בין שתי הערים זה כביש הכניסה לעיר, כביש פינדרוס ודרך הרמ”ז. כל גיחה כזו מצריכה נסיעה משמעותית וממושכת באוטובוס, כמעט כמו לעיר אחרת. איך מתעללים ככה בתושבים המבוגרים של גבעה א’?”, הוא מבטא את זעקת התושבים, ואף מציין כי לסניף הוותיק בגבעה א’ מגיעים תושבים מיישובים סמוכים, כמו צור הדסה ועוד.
“מה יהיה עם כל האנשים שהולכים על קביים, כיסאות גלגלים וכדומה. חייבים להרעיד את הממשלה?”, מסכם אחד התושבים את תחושת הציבור הכואב והמיואש.
‘אישור להתעשרות’
הפער בין גרסת רשות הדואר למציאות בשטח זועק לשמיים. בעוד שלשר התקשורת מדווחים כי “יוצאים למכרז”, בפועל נודע ל’שערים’ כי נציגי החברה הגיעו לסניף והודיעו ברורות כי הוא ייסגר. “אפילו חלוקת חבילות לא אכפת להם שתושבי גבעה A ייסעו לגבעה B”, מספר גורם המעורה בפרטים.
“הם מורחים את ראש העיר ואת התושבים”, אומר בכאב אחד המעורבים בפרטים. התמונה המצטיירת היא של מדיניות מכוונת: “החוזה עם המדינה לא מאפשר סגירת סניפים. אז מה עושים? מאמללים את הסוכן, הוא עוזב, הם מספרים לשר שהם מחפשים ולא מוצאים, ואז מתרגלים למציאות שהסניף לא פעיל יותר”, חושף הגורם המעורה בפרטים. “הרצון האמיתי שלהם הוא חלוקת דואר בחנויות והכי חשוב – לקבל רישיון לבנק מסחרי שייתן הלוואות. זה אישור להתעשרות, כל השאר לא מעניין את דואר ישראל”.
בינתיים, הסבל של התושבים, ובמיוחד הקשישים והנכים, רק הולך וגובר. “זו פגיעה בשירות חיוני שפעל במשך כ-30 שנה”, כותב ר’ אריה פינסקי במכתבו לשר, לאחר שלקח על עצמו את המאבק הציבורי בנושא בשם שכניו הוותיקים, והוא מציין כי הוא מוכן להיפגש עם השר ולהסביר את חומרת המצב.
השאלה הגדולה היא – האם מישהו בממשלה יתעורר בזמן כדי למנוע את רוע הגזירה? ימים יגידו.
‘שערים’ ימשיך לעקוב.
