שמעון כהן
אבל כבד בקרב חסידי ברסלב ורבים ממבקשי השם בדורנו – עם הסתלקותו בסערה השמימה של הגאון הצדיק החסיד רבי שמעון שפירא זצוק”ל, מגדולי המשפיעים בחסידות ברסלב, והוא בן 76 בפטירתו. רבים ממושפעיו מתגוררים בעירנו, והשפעתו ניכרת על בתי הכנסת וקהילות חסידי ברסלב בביתר עילית.
רבי שמעון זצ”ל נולד בירושלים בראש חודש אייר תש”ח לאביו, הגאון הצדיק רבי שמואל שפירא זצ”ל, שכונה ‘השרף’ והיה מגדולי רבני ברסלב בדור הקודם, ולאמו הרבנית פריידא ע”ה, בתו של הרה”צ רבי יוסף קדיש קרישבסקי זצ”ל. בשמחת הברית שלו ניצל בנס לאחר שפגז נורה באמצע שמחת הברית. בחסדי שמים ניצל הרך הנולד – שעתיד להבעיר את לבבם של אלפי חסידי ברסלב בדור האחרון.
מקטונותו היה קדוש ופרוש ונודע במידת ‘בין אדם לחברו’ בהיותו סמל ומופת. היה ידוע בעבודת השם המרוממת שלו, ובפרט בשמירת העיניים שהייתה לשם דבר. לכל מקום היה צועד בעיניים סגורות ונוהג בהנהגות פרישות כחד מקמאי.
קנאות ואהבת ישראל
רבי שמעון הגדיר את עצמו כ’גבאי של השול’ – בית הכנסת המרכזי של חסידי ברסלב ברחוב מאה שערים בירושלים. בהיותו ה’שמש’ של ה’שול’ – היה משמש כחזן מנחה בערב שבת ורגעי התפילה שלו ב’ותחזינה עינינו’ לוו תמיד בדמעות רותחות ובכייה מעוררת לבבות בציפייה לגאולה. אותו הדבר כאשר בברכות בברית מילה היה מתחטא כבן לפני אביו ‘צווה להציל ידידות שארנו משחת’.
רבי שמעון זצוק”ל התגורר ברחוב חנן 10 בדירה צנועה ביותר אשר חולקת קיר משותף עם דירתו של מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל. רבות סיפר על אודות שכנו הותיק מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, בנוסף היה כי רבי שמעון היה מכוון את שעונו לפי זמנו של מרן הרב אלישיב, והיו הוא וזוגתו שרים יחד עימו את שירת התורה משוש חייו.
בצעירותו קיבל תורה והושפע רבות מדמותו של מרן ראש הישיבה הגר”ש אויערבאך זצ”ל אשר כיהן באותם שנים בצעירותו ממש כראש ישיבה בישיבת אמשינוב בשכונת בית וגן הירושלמית, שם למד רבי שמעון בבחרותו פרט זה לא סתר להיותו ‘חסיד ברסלב’ עם כל ההנהגות, והיותו משפיע בולט בחסידות.
היה ידוע כדמות קנאית שאינה יודעת פשרות, ומחה בכל תוקף כנגד כל פרצה בחומות היהדות, ובמיוחד בנושא גזירת גיוס בני הישיבות, וכן עודד להתחנך במוסדות המנותקים מתקציבי המדינה. עם זאת, ה’קנאות’ לא הייתה סתירה אצלו להקפדות המופלגות שלו ב’בין אדם לחברו’, ושמר על כבוד הבריות מכל משמר. מעולם לא הרים קולו ולא גער על איש, ואף כאשר שמע על מאן דהו שאינו נוהג כשורה – היה מבקש בחשאי לברר את שמו ושם אימו כדי להתפלל עליו, ועשה הכל כדי שלא להכלים ולא לגרום הרגשה רעה לאף יהודי שבעולם.
נודע כמיצר בצערן של ישראל, והשתתף בצערו של כל יהודי שפנה לעזרתו, ואף יצא מגדרו והיה מבזה עצמו בכדי להיות לעזר לכל נזקק. בין מקורביו נמנה העסקן הרה”ח ר’ נחמן הלפרין, ממנהלי ה’שול’ ותושב ביתר עילית.
בדרך היישוב הישן
ענוותן ושפל ברך ולא נהג בגינוני כבוד כלל, על אף שהיה נחשב כמשפיע של בית הכנסת ברסלב המכונה ‘השול’ הוותיק בשכונת מאה שערים הירושלמית – קבע את מקומו בצידי ההיכל, שם ניתן היה לראותו ללא גינונים, שופך במשך שעות רבות את צקון לחשו. עמד בנשיאות מוסדות רבים, והפך במשך השנים לרב המרכזי והמוביל של חסידי ברסלב בני הישוב הישן.
למרות חולשתו, הקפיד רבי שמעון להגיע בראש השנה לציונו של רבי נחמן מברסלב באומן, תוך שהוא מממש את הבטחת רבו במסירות נפש. דמותו התקבלה בהערצה על ידי כל חוגי החסידות, והוא נחשב למשפיע המרכזי והמקובל ביותר בחסידות ברסלב בדורנו.
מסע הלוויה יצא ביום שני בערב, פרשת תולדות, מה’שול’ של חסידי ברסלב בשכונת מאה שערים בירושלים להר הזיתים. וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף השם.
