שמעון כהן
המוני המנחמים שפקדו בימים האחרונים את בית משפחת רוזנבלט ברחוב קדושת לוי – יצאו מטולטלים ונפעמים. איש לא יכול להישאר אדיש נוכח דיבורי האמונה העזה שנשמעים מפי ההורים היקרים, המספרים על מסכת ההתמודדות שהייתה נחלתם של בני המשפחה בתקופת התייסרותה של בתם היקרה, הנערה אלטע חנה זיסל רוזנבלט ע”ה.
בשבוע שעבר, אור ליום שני לסדר ‘ויעקב איש תם’ – הסתיימה מסכת חייה מלאי התום והזַכּוּת של מרת רוזנבלט ע”ה, כשהיא בדמי ימיה, בת 16 וחצי בלבד, מותירה אחריה זוג הורים יקרים ואוהבים, אחים ואחיות, שמתקשים להיפרד מדמותה המאירה וטובת הלב, של נערה שהייתה סמל ליראת שמים ומידות טובות.
בחודשים האחרונים, רבים התפללו לרפואתה של אלטע חנה זיסל בת הינדא, שהמחלה הנוראה ה”י קיננה בגופה. בתקופה הזו, היא והוריה יבלח”א שימשו סמל ודוגמה לאמונה עזה, כאשר חנה זיסל ע”ה השתדלה שלא להתלונן וסבלה את ייסוריה בדומייה, כשהיא מודה להקב”ה על כל הטבה קלה ועל עצם הכוחות שהיא מקבלת להתמודד. “גם כשהיא הצליחה לבלוע כדור רפואי, היא אמרה ‘מזמור לתודה’ על כך שהצליחה לבלוע את הכדור, למרות שהדבר עלה לה במאמצים קשים”, סיפר אביה למנחמים הרבים שפקדו את בית המשפחה.
‘לישב בסוכה’ בביתר
המנוחה ע”ה נולדה לאביה הרה”ח ר’ שמחה רוזנבלט שיבלחט”א מחשובי חסידי באיאן, מגדולי אנשי החסד בעיר ומחשובי מגידי השיעורים בדף היומי בקלויז באיאן נחלת יעקב בעיר. הרב רוזנבלט הקים את בית התבשיל בעיר המחלק אוכל למשפחות נזקקות, והוא הבעלים של החנות ‘פנטהאוז’ בעיר. אמה שתחי’ היא בתו של הרה”ח רבי צבי זליג לוינזון – מחשובי חסידי באיאן בעיר.
בחג הפסח האחרון הקים ר’ שמחה מטבח מיוחד לפסח, בהשגחת בד”צ העדה החרדית, תוך רכישת ציוד בעלות של מאות אלפי שקלים – וזאת כדי לספק מזון כשר לפסח למהדרין למאות משפחות שנאלצות להעביר את ימי החג בבתי הרפואה לצד קרוב משפחה מאושפז. זהו רק צד אחד של מעשי החסד המסועפים והמקוריים מבית מדרשו של ר’ שמחה. בבית זה גדלה המנוחה ע”ה, וספגה אהבת חסד ומידות טובות במידה גדושה.
המנוחה הספיקה ללמוד תקופת קצרה בסמינר ‘מורשת ירושלים’ בעיר, עד שהמחלה החלה לפקוד אותה, והיא נאלצה להיכנס לטיפולים ארוכים ומייסרים. לכל אורך התקופה הקשה קיבלה את ייסוריה באהבה, השתדלה בכל מאודה שלא להתלונן אלא להודות על הטוב, ובעיקר שמחה על כל הזדמנות לחזור הביתה ולשהות עם אחיה ואחיותיה שכה אהבה.
כך, למשל, לאחר שיום הכיפורים האחרון עבר עליה בין כותלי המחלקה – דבר שהיה כרוך בכאב ובשברון לב – אביה שיחי’ אמר לה בביטחון עמוק: “את ‘לישב בסוכה’ נברך בסוכה שלנו בביתר”. אף שבאותה שעה נראה היה שאין סיכוי – הקב”ה שמע לתפילתם, ואכן את היום הראשון של חג הסוכות התרגשה חנה זיסל ע”ה לעשות עם הוריה בסוכתם בעיר. כך גם את חג שמחת תורה חגגה עם משפחתה בעיר.
להודות גם בקושי
גם בימים הקשים ביותר, השתדלה בכל מאודה שלא להטריח, ובאחד הימים האחרונים לחייה הפצירה בהוריה שייצאו ‘להתאוורר’ בחתונה של אחד מידידי המשפחה, בראותה את המסירות הרבה של הוריה ואת הצורך שלהם להתרענן מעט ולאגור כוחות. כך היה בכל פעולותיה – כאשר השתדלה להודות על הטוב ולהביע את הוקרתה לצוותים הרפואיים.
גם כאשר הייסורים היו למעלה מיכולת אנוש, הייתה מסתירה את דמעותיה ומשתדלת להשרות שמחה סביבה, ואף ביקשה שלא יגבירו את מינון משככי הכאבים, כדי שלא להירדם. כך ביטאה את רצונה לנצל כל רגע בחיים שהקב”ה נתן לה, ולהיות במחיצת הוריה האוהבים.
הצוות הרפואי במחלקה ב’הדסה’ התפעם ממידותיה הנאצלות, ואחד הרופאים התבטא כי “אף פעם לא ראיתי פרוטוקול רפואי שכזה”, בהתייחסו לשיתוף הפעולה ולאופן שבו קיבלה את דבר מחלתה והתמודדותה ההרואית באמונה שלמה.
“כששואלים אותנו מהיכן היו לנו כאלה כוחות – אנו משיבים שאיננו יודעים. רק הקב”ה יכול לתת כוחות כאלה”, אמרו ההורים השבוע, וציינו את ההתחזקות הרבה שהייתה מנת חלקם של המונים שנחשפו לסיפורה המדהים של חנה זיסל ע”ה.
נדר ליד מיטתה
בערבו של יום שני הפקידה חנה זיסל ע”ה את נשמתה המזוככת והטהורה לאדון הנשמות – מותירה אחריה מסכת חיים קצרה אך עוצמתית שתותיר חותם נצחי. למחרת יצא מסע ההלוויה רווי התוגה מבית הלוויות שמגר להר המנוחות, שם נטמנה בסמוך לסבה המשגיח הרה”ח רבי אשר רוזנבלט זצ”ל משגיח ישיבת ‘תפארת ישראל’ רוז’ין דחסידי באיאן שנפטר בערב חג הפסח האחרון והוא בן 78 בפטירתו.
קרובי משפחתה נרתמו לפרויקט לכתיבת ספר תורה לעילוי נשמתה. את הסיפור מאחורי כתיבת ספר התורה סיפר הרה”ח רבי שמחה רוזנבלט למנחמים הרבים: “באחד הימים הקשים סביב מיטתה של חנה זיסל ע”ה, החלטנו רעייתי ואני שאם נזכה והיא תצא ממחלתה ותבריא – הם יכתבו ספר תורה לזכותה. בלילה האחרון, כאשר החרב החדה כבר ננעצה, החליטו ההורים בהחלטה נחושה, שגם אם חלילה יקרה הגרוע מכל – ספר התורה ייכנס, ויהיה זה לעילוי נשמתה הטהורה. וכך, כבר בהלוויה רווית התוגה תרמו רבים מידידי המשפחה, והמגבית נמשכת לאורך ימי השבעה.
וכפי שאמר ב’שבעה’ הרב חיים ארנטל, יו”ר הארגון הנפלא ‘זכרון מנחם’ את ששמע מגדולי ישראל: הפסוק ‘תורת השם תמימה משיבת נפש’ רומז לכך שספר תורה שנכתב לעילוי נשמתו של יהודי שנפטר ללא זש”ק – משיב את נפשו לעולם הזה, באמצעות ספר התורה. ואשרי מי שזוכה לקחת ספר בהנצחה המעולה הזו לזכרה של נפש נקייה וצדקת שהלכה לעולמה בתום מסכת חיים מופלאה ולאחר שעברה זיכוך אחר זיכוך.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים ותעמוד לגורלה לקץ הימין עדי יקיצו וירננו שוכני עפר בב”א. יהי רצון שתמליץ טוב על הוריה היקרים ומשפחתה שיחיו, על תושבי ביתר עילית ועל כל כלל ישראל, ולא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.
