משה יאיר וינשטוק
“…עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.”
ברחוב הקבלן 45 בירושלים הסתיימה תפילת מנחה, אך המניין המצומצם של תלמידי החכמים כמו סירב התפזר. העיניים היו נשואות אל מקים עולה של תורה, המאור הגדול שתורתו נפוצה בכל הארץ. הם כמהו לשמוע דבר מה – אמרת קודש, דבר הלכה או פניני הדרכה, שיהיו עבורם כטל חיים ותמריץ לשגרת היום המוקדשת כולה לתורה.
הזמן הוא המשאב היקר ביותר עלי אדמות – את הלקח הזה למדה קבוצת העילית של בני התורה בכל רגע שבו שהו בצל דמותו הקורנת של רבם. כתלמידים שראו כיצד הרב מנצל כל רגע, גם הם חסו על זמנם מאוד. לכן ביקשו לשמוע רק מעט ולמהר לשוב לבית המדרש.
מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק”ל נשא את עיניו הטובות אל קבוצת האברכים שבחדר. “אתם שואפים להיות…” כאן השתהה הרב מעט, סוקר במבטו את האברכים היקרים לליבו, “רמטכ”לים, כן?” כמבקש לוודא שהמסר שכה עמל להחדיר בהם אכן נקלט.
והוא אכן נקלט.
קבוצת האברכים שזכו להימנות על המניין המצומצם של מרן הגר”ע יוסף בכל יום בחדר לימודו – שם ביקש להתפלל מתוך בחירה כדי לחסוך בזמן היקר מפז – קיבלו לאורך השנים את המסר המהדהד: “העלו את השאיפות, הגביהו אותן! אל תהיו חיילים פשוטים, היו רמטכ”לים – לא פחות!”
כשאנו שומעים את התיאור מפיו של הרה”ג רבי חגי שושן שליט”א – הם נשמעים חיים מפיו כנתינתם ממש. אין אלו רק דברים ששמע ממרן במו אוזניו אין ספור פעמים; זוהי אבן יסוד המלווה את כל הליכותיו. זהו המצפן שהציב מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל בפני כל החוסים בצילו: אל תסתפקו בפחות מהטוב ביותר. שאו עיניכם תמיד לעמדות של הנהגה והובלה; אל תנוחו בחיקה החמים של הבינוניות. כי אין מנוחה בעולם הזה לבן התורה, וכל שנותיו הינן עלייה רצופה במעלות התורה שאין להן סוף.
תלמיד מגיל 11
אחת עשרה שנים חלפו מאז נסתלק מעמנו מרן הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק”ל, ודומה שמורשת הנצח שהותיר אחריו רק מעמיקה והולכת עם השנים בקרב ציבור יראי השם. אם תרצו, זוהי התגשמות מופלאה של דברי חכמינו “גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם”.
הרה”ג רבי חגי שושן שליט”א, מחשובי מורי הצדק בעירנו, משמש כרב קהילות ומרביץ תורה לרבים. בתפקידו כחבר בצוות הרבנים העליון ורב פוסק בבית המדרש של מרן הראשון לציון הגר”י יוסף שליט”א – זוכה הרב שושן ליטול חלק מרכזי בההדרת ספריו של מרן הגר”ע יוסף. כחלק מכך זכה ליצוק מים על ידיו ולטעום מיערת הדבש של תורה, אהבתה ועמלה שאין להם סוף.
לקראת יומא דהילולא, אנו מבקשים לשמוע מפיו, מכלי ראשון, מעט מזעיר מאותם רגעי הוד בצל מרן, ללמוד מהליכותיו ואורחות חייו הנאדרים בקודש, ולקחת עמנו צידה לדרך החיים.
זכרו של מרן הגר”ע ניבט מיד בכניסתנו למעונו של הרב שושן. ערמות הספרים המתנשאות לפניו – גמרות, שולחן ערוך, ספרי שו”ת ראשונים ואחרונים – מהוות תזכורת חיה לשנות ההוד בצילו של מרן. והעט המתרוצצת על פני השורות הצפופות בכתב יד מרהיב ומסודר להפליא, משלימה את התמונה.
ממתי זכיתם לחסות בצילו של מרן זצוק”ל?
“למעשה, כבר מגיל אחת עשרה נשביתי בקסמו. היה זה בשיעוריו הקבועים בבית הכנסת ‘היזדים’, בעיקר במוצאי שבתות. אמנם השיעורים היו עמוקים ואת רוב התוכן כמובן לא הבנתי אז, אבל התענגתי על זיו פניו של מרן ועל הסיפורים שתיבל בהם את דבריו. פשוט נמשכתי כבעבותות קסם אל השיעורים. לאט לאט כמובן הבנתי יותר, אך יותר מתוכן השיעורים, מרן הקרין לכל סובביו כי אין עוד דבר מלבד התורה הקדושה, שדבר בעולם לא ישווה לה, ושאין ערך לאדם, לעם ולעולם בלעדיה. המסר הזה היה חוצה גילאים ומגזרים ונחקק בעצמות.
“היו לי עוד מספר הזדמנויות להתקרב אל מרן, אולם בעיקר לאחר נישואיי זכיתי להתקרב יותר אל האור. כשחיפשתי כולל ראוי ללמוד בו, ומכיוון שהתגוררתי בצפת, שקלתי ללמוד באתרא קדישא מירון. אולם אז שמעתי כי הגאון רבי משה יוסף שליט”א נענה להפצרות אביו לפתוח כולל להלכה ודיינות בשכונת הר נוף בירושלים. ניגשתי למבחני הקבלה, וכשהתקבלתי – ראיתי בכך אות משמים. כאן למעשה התחיל הפרק המשמעותי בחיי”.
השאיפה: ‘רמטכ”לים של תורה’
הכולל של רבי משה יוסף היה צמוד לביתו של אביו מרן הגר”ע, וגם קרוב לליבו. “מרן רבנו עובדיה יוסף”, נזכר הרב שושן, “היה מגיע מעת לעת למסור בפנינו שיחות ושיעורים, שהיו עבורנו עולם ומלואו.
“בשיעור הראשון, בו קיבל את פנינו, שרטט בפנינו את עולם השאיפות שיהיה נר לרגלינו: לכוון הכי גבוה שאפשר – להיות “רמטכ”לים”. הוסיף אז מרן ואמר כי ללמוד על מנת להיות רב ומורה הוראה בישראל, זה לימוד תורה לשמה, בדיוק כמו לימוד במסגרת הרבצת תורה לעדרים או שיעורים לתלמידים בישיבה.
“מרן הדגיש בפנינו כי התורה היא הכול בחיים והיא המטהרת ומזככת את האדם. ‘לומדי תורה אינם צריכים לתעניות וסיגופים’, אמר לנו, ‘כי התורה היא המטהרת אותם והמאור שבה מחזיר כל אחד למוטב’. ורבות הן זכויותיהם שהם מחזיקים את העולם בתורתם, כנאמר: ‘אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי”.
להורות הוראה בישראל
הרב שושן נזכר: “מרן זצוק”ל שב והדגיש בכל עת כי עלינו לשאוף להפיץ תורה והוראה בישראל. בהקשר זה היה חוזר ואומר לבל נהיה בבחינת ‘אִם חָכַמְתָּ – חָכַמְתָּ לָּךְ’ (משלי ט), כלומר, שלא נשמור את החכמה לעצמנו. הוא היה דוחק בכל אחד מאיתנו: ‘מה אתה עושה בשביל כלל ישראל? הלוא זו השאלה שתישאל בבוא היום בעמדך בפני בית דין של מעלה, כשהקב”ה בכבודו ובעצמו ישאל ‘מה עשית בשבילי?” והעושה בשביל כלל ישראל ומרבה תורה בישראל, כמוהו כעושה בשביל הקב”ה עצמו.
אותו רף גבוה של שאיפות שהתווה בפניכם הגר”ע, קיבל ביטוי באופי הכולל שנוסד בהכוונתו?
“אכן. לא היו אלו דברים מן השפה ולחוץ, אלא תכנית עבודה ממשית. הכולל בראשותו של הגר”מ הציב רף גבוה בכל תחום. התקיימו בו מבחנים כסדר, וכלל האברכים נדרשו להגיע לציון של תשעים אחוזים לפחות. היה זה אתגר מיוחד, אך מלא סיפוק.
“בכולל למדנו באופן קבוע את תורתו של הגר”ע בצמוד לסדר לימוד השולחן ערוך ונושאי הכלים. אז נתקלנו באתגר: שו”ת ‘יביע אומר’ מסודר כסדר השאלות והתשובות, כשכל תשובה נוגעת בנושאים רבים ובסוגיות מגוונות, והיה קושי להגיע לכל המקומות הרלוונטיים ללימודנו בתוך התשובות.
“מול צורך זה נולד המיזם העצום של ה’מפתחות’ ל’יביע אומר’. אברכי הכולל היו שותפים למשימה – לסדר את המפתחות על פי סדר השולחן ערוך ועל פי נושאים. הייתה זו עבודת נמלים. אגב המלאכה המורכבת, נחשפנו ביתר שאת לגאונותו המבהילה של מרן הגר”ע, ששילב בתשובותיו מובאות מכל מקצועות התורה וארגן אותן ביד אומן לתשובות בהירות ערוכות לתלפיות.
“כך זכיתי להימנות על הצוות שעסק בחיבוריו של מרן, המאירים את תורתו הבהירה לארץ ולדרים בה”.
“לאחר מכן, לאור פנייתו של ראש הכולל הגר”מ יוסף, עסקנו בהגהת הספרים ‘טהרת הבית’. כשעיינו בספרים למול כתבי היד, גילינו שיבושי דפוס רבים והוספות מאוחרות שלא נכנסו למהדורה הראשונה. היה צורך לערוך את הספר מחדש, וראיתי בכך זכות עצומה – ליטול חלק במהפכה שחוללו הספרים בעולם הספרדי בכל העולם כולו”.
מחזה בחדר הלימוד
בשנת תשס”ד פנה ראש הכולל הגאון רבי משה יוסף שליט”א לאביו זצוק”ל והציג בפניו את הצורך להוסיף חיבור נוסף על סדרת הספרים הנחוצה ‘טהרת הבית’, שמנתה באותה העת שני כרכים. רבי משה מנה באוזניו כמה נושאים הטעונים ביאור שלא הופיעו בכרכים שיצאו כבר לאור, והגר”ע נעתר לבקשה.
“ואז”, מתאר הרב שושן בהתרגשות, “נקראתי אני לבוא אל המלך. הגר”ע זימן אותי אליו, כנראה לאור העובדה שנטלתי חלק במהדורה המחודשת של הספרים הראשונים. לצד הלחץ שתקף אותי בשעה שמיהרתי אל הקודש פנימה והלב שהחסיר פעימה, הרגשתי את גודל השעה ואת הזכות העצומה שנפלה בחלקי. הגר”ע ביקש ממני שאכין תקציר להלכות החסרות שיופיעו בכרך ג’ בסדרה, כדי שישמש לו לעזר במלאכת כתיבת הספר, ואני ניגשתי לאלתר בחרדת קודש לשליחות שאותה הטיל עליי מרן.
“לאחר שהגשתי את התקציר כפי שהתבקשתי, ארכה כתיבת הספר זמן, שכן מרן היה באותה תקופה שקוע בעיקר בעניינים אחרים. לאחר קרוב לשנתיים הושלמה המלאכה ותכריך הכתבים עבר אליי שוב. מרן ביקש שכיוון שהיה לי חלק ביצירה – שאעבור ואגיה את הכתבים. כמובן שנעתרתי ברצון ועברתי על הכתובים בהגהה מדוקדקת”.
‘קח סוכריות לילדים’
“תוך כדי הגהה נתקלתי בקטע מסוים שהיה לי לא מובן, והגעתי למסקנה כי ככל הנראה ישנה טעות כלשהי. הגעתי למרן זצוק”ל עם הכתבים וההגהות, והצגתי בפניו את הקטע המדובר. מרן עיין בקטע כמה רגעים, ואחר כך אמר: ‘נכון, חסרים כאן שני משפטים שכנראה נשמטו בהקלדה’. ואז החל להכתיב לי ציטוט מדברי בעל ‘שבט הלוי’, מרן הגר”ש וואזנר זצוק”ל, שהוא מה שהיה חסר.
“כנראה שהיה על פניי מבט מופתע, לנוכח הגאונות המבהילה שנחשפתי אליה כאן בצורה בלתי אמצעית, שמרן הבחין בה. ‘מה יש?’ שאל אותי, ‘אתה לא מאמין?’ ואז שלף את ספר ‘שבט הלוי’ מהארון, והראה לי את המילים במדויק כפי שציטט אותן באוזניי. אלו אכן היו המילים החסרות, ומשהושלמו – היו הדברים מאירים, בהירים ונהירים.
“בתהליך ההגהה זכיתי לשבת בשעות לפני הצהריים עם מרן, ויחד עברנו על כל הערה. גם כאשר הייתי סבור שמדובר בטעות קטנה שיש לתקן אותה – חששתי לתקן בעצמי והראיתי למרן. כשאמרתי לו כי אני חושש לתקן על דעת עצמי, אמר לי בסיפוק: ‘אשרי אדם מפחד תמיד’. ערכה של המילה הכתובה היה עצום בעיניו ואנחנו ידענו כי כל שינוי חייב לעבור את ביקורתו ואישורו.
“באחד מהימים הללו, נטל לפתע מרן זצוק”ל כמה סוכריות בידיו הקדושות ואמר: ‘תן לאשתך ולילדים, ואני מברך שתצליח בכל מעשי ידיך’ – כך ביקש לגמול לי על המלאכה.
“אגב”, נזכר הרב שושן, “אציין כאן סיפור שזכה לתהודה ולפרסום, הממחיש גם הוא את הגאונות יוצאת הדופן של מרן. היה זה בזמן שאחד מספריו ירד לדפוס. והנה הגיעה הודעה בהולה מהמדפיס, כי ככל הנראה אחד מדפי כתב היד אבד לו. הוא היה בלחץ ובחרדה גדולה. מרן הגיע אז לבית הדפוס, הביט בכתבי היד ואמר: ‘אכן, חסר כאן דף אחד… אבל אל דאגה…’ הרגיע את האיש, ‘אנא ממך, סגור את הדלת כדי שאוכל להתרכז…’ הלה עשה כבקשתו, ואז החל מרן להרצות את כל תוכן הדף החסר מילה במילה, וכך הושלם החסר במלואו.
זכרונות מימי המעבר
למעשה, הקשר של הרב שושן עם מרן הגר”ע זצוק”ל החל עוד קודם לכן – בהיותו בחור בישיבת ‘ראשית חכמה’ של הגאון רבי שבתי אטון זצ”ל. הנסיבות היו מרתקות במיוחד.
הרב שושן מספר: “באחד מימי בין הזמנים הוצע לי שאגיע עם חבר לעזור בהעברת אוצר הספרים של הגר”ע. היה זה בשעה שמרן עקר את דירתו מרחוב ז’בוטינסקי בשכונת רחביה אל רחוב הקבלן בשכונת הר נוף.
אחד המחסומים העיקריים שעיכבו את מרן בהסכמתו לעבור דירה היה שהוא היה רגיל לסדר בספרייה שלו, כשהוא יודע היטב היכן כל ספר מונח, והוא חשש שמעבר הדירה יערבב את הסדר ויקשה עליו את לימודו. בני ביתו הציעו אפוא שהספרייה תועתק במדויק מהדירה הישנה לדירה החדשה בלי שינוי כלל. רק אז נעתר מרן והסכים להצעה. ממני ביקשו לעזור באריזת הספרים בצורה מסודרת ומדויקת כדי שיוכלו להיות מוצבים בארונות שיוקמו מחדש בדירה בהר נוף.
“היו אלו ימים מרתקים במיוחד”, נזכר הרב שושן. “אנחנו היינו עמלים לארוז את הספרים, ומרן יושב ממש לידינו, עמל בתורה ושקוע בצורה כזאת שלא הבחין בנו ובעבודתנו בשעה שלמד. זו הייתה חוויה שלא תתואר במילים – לראות את מרן בעבודת הקודש שלו כשהוא והתורה חד הם.
“תוך כדי סידור הספרים גילינו בתוכם כתבי יד ואפילו שטרות של כסף שנשרו מהם, כשמרן ככל הנראה בתוך לימודו, מבלי משים, טמן בין הדפים והם נותרו שם. גם צ’קים שתאריכם עבר זה מכבר גילינו שם. כי כשמרן למד – כל העולם שסביבו לא היה קיים כלל.
“שבועיים ימים עמלנו שם על אריזת הספרים והם היו עבורנו מורשת נצח שלא תימחה. מרן הכיר לנו טובה גדולה על העזרה, והוא התעניין בי והיכן אני לומד, ואף בירך אותי בברכת קודשו שאזכה לבוא בברית השידוכים בשנה הקרובה. כשלושה חודשים אחר כך נערכו אירוסיי בשעטו”מ.”
סיפורי מופת וישועות
בהקשר זה של סיפורי מופת שנבעו מכוח התורה של מרן הגר”ע יוסף – מציין הרב שושן: “לא הייתה זו דרכו של מרן באופן כללי לעסוק בנפלאות ובמופתים, אך מפעם לפעם אכן נחשפנו לסיפורים שכאלו.
“היה מקרה של אברך שאני מכיר אישית, שהגיע למרן פעם עם שאלה רפואית. הוא סיפר כי הרופאים ממליצים לעבור פרוצדורה רפואית מורכבת עם השלכות משמעותיות, כשהם טוענים בתוקף כי אין ברירה. מרן בירכו ואמר לו כי ‘הכול יהיה בסדר’ ושלא יעבור את התהליך. אותו אברך נהג כעצתו, ואכן כל התחזיות הפסימיות של הרופאים התבדו והכול על מקומו בא בשלום ב”ה.
“סיפור נוסף שאני מכיר התרחש במשפחה של אברך חשוב, שרעייתו נתקלה בשאלה רפואית סבוכה. גם כאן המליצו הרופאים את שהמליצו, אך התעקשו והזהירו שאם לא ינהגו כעצתם – ההשלכות תהיינה הרות אסון רח”ל. אותו אברך הגיע אל מרן הגר”ע ואף כאן מרן הורה לו שלא ידאג ושלא ינהג כהמלצות הרופאים. חלף פרק זמן ושוב הרופאים חיוו את דעתם הקודרת והאברך הגיע בשנית אל מרן. מרן שאל אותו אז: ‘אתה סומך עליי?’ ומשנענה בחיוב – הרגיע אותו והורה לו שוב שלא ישמע לעצת הרופאים, וגם כאן באורח נס הכול על מקומו בא בשלום.”
“והנה עוד סיפור מבהיל: ישנו אברך תלמיד חכם חשוב שביקש להדיר את הספר ‘רבינו ירוחם’ שהיה עד אז רק בדפוס ישן וקשה לעיון. הוא אף השיג מימון מנדיב בעל לב חם לתורה ולומדיה, אולם היה בפניו מחסום משמעותי: מרן החיד”א כתב כי אין להוציא את הספר מחדש וכי מי שיקל בזה ראש – יינזק ח”ו.
“הגיע אותו אברך לשאול את דעתו של מרן. הגר”ע ראה, ככל הנראה, שזה צורך השעה, ושאל את אותו אברך: ‘אתה מפחד?’ השיב האברך: ‘אם מרן סבור שזה בסדר – איני פוחד’. לשמע התשובה הורה לו מרן להתחיל לאלתר במלאכה.
“תוך כדי שעמד על הדרת הספר, החלה רעייתו לא להרגיש טוב. הוא הגיע לפני מרן שוב ומרן שאל אותו: ‘אתה מפחד?’ ושוב הייתה תשובתו של האברך: ‘אם מרן אומר שזה בסדר – איני מפחד’. הסיפור חזר על עצמו שוב כשאחד מילדיו נפצע, ושוב ביקש מרן הגר”ע לוודא שהלה אינו פוחד והורה לו להמשיך עד שבירך על המוגמר.
“קשה לנו בעיני הבשר שלנו להביט נכוחה ולהבין את הסיפור ומשמעויותיו, אולם נקל לשער כי מרן, כשזיהה כי עולם התורה זקוק לכך – נטל על עצמו את מלוא האחריות ופעל להגן על אותו יהודי תלמיד חכם שגדולתו אינה רק בתורה אלא גם באמונת חכמים.”
נחת מדורות של תורה
מרן זצוק”ל הקים עולה של תורה והקים דור של תלמידי חכמים, רבנים ודיינים, האם שמעת מנו משהו פעם על עמלו שעשה פירות?
“אני זוכר מעשה מיוחד שהייתי נוכח לו. היה זה בזמן שלמדתי בחברותא עם הגאון רבי עובדיה יוסף שליט”א, ראש ישיבת ‘אוהל יוסף’ בבני ברק, כשלפתע ניגש אלינו הגאון רבי משה יוסף שליט”א ושאל את רבי עובדיה: ‘מה שאלת אתמול את סבא?’
“הרב עובדיה לא הבין בתחילה על מה מדובר והגר”מ סיפר כי ראה בשעת בוקר את הגר”ע, בשעה שהלך על ה’הליכון’ שהיה בביתו לצורכי בריאות, בוכה ממש. רבי משה נחרד וביקש לדעת מה קרה, אולם הגר”ע בתחילה לא השיב. לאחר שהגר”מ הפציר בו, ציטט הגר”ע את דברי התוספות במסכת כתובות: ‘כיון שראה אדם שהתורה מחזרת אחרי בניו ובני בניו – לא תמוש מזרעו עד עולם’ ואז הוסיף וסיפר: ‘אתמול הנכד שאל אותי שאלה בתורה, אז איך לא אבכה מהתרגשות?’
“שמע הנכד רבי עובדיה את הדברים ואז נזכר: ‘אתמול מורי וחמי הראשל”צ הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט”א ביקש ממני לברר אצל סבא איזה שם לעניין גיטין…'”
תחת אבותיך יהיו בניך
משאלות אסטרונאוטים ועד סוגיות דיפלומטיות: הצצה נדירה אל מרכז ההוראה העולמי
הגאון הרב חגי שושן שליט”א משמש כחבר בצוות הרבנים בלשכת הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט”א. כששאלנו אותו על מלאכת קודש זו, סיפר:
“הכול התחיל בשעה שפניתי ללשכתו של הראשל”צ בנוגע למשרה כלשהי שהייתה על הפרק, ואז הציע לי הגר”י להצטרף לצוות הרבנים בלשכה שלו שבבית הדין הגדול לערעורים. מאז נחשפתי לתעשייה של תורה והלכה בקנה מידה בינלאומי.
“השאלות שמגיעות ללשכתו של הראשל”צ מקיפות את כל חלקי השולחן ערוך ונוגעות לכל תחומי העניין שרק ניתן להעלות על הדעת: שאלות שמגיעות מאנשי חלל שמבקשים לדעת איך יחשבו את זמני היום וזמני השבוע והחגים; אנשי מודיעין שמבקשים לדעת האם בשהייתם על אדמת אויב מותר להם לאכול מאכלי טריפה; דיפלומטים שפעילים במוקדי הכוח החזקים בעולם בזירה הבינלאומית שמבקשים לדעת הכוונה הלכתית בנוגע לשמירת שבת, ועוד.
“זו מלאכה מרתקת עם אחריות כבדה, ואגב מלאכתי שם נחשפתי לדמותו רבת ההוד של מרן הגר”י שחולש על אימפריה של תורה והלכה חובקת עולם מתוך גאונות ובקיאות בלתי נתפסות.
“לצוות הרבנים יש את הזכות להיות שותפים בניסוח הטיוטות לתשובות השונות ולהיות לעזר למרן הגר”י במלאכת הקודש.”
