שמעון כהן
לא בכל יום מגיעה התייחסות מפתיעה של גדולי הדור – מרן גאון ישראל הגאון הגדול רבי דב לנדו וראש הישיבה הגאון הגדול רבי משה הלל הירש למצב בביתר עילית. במכתב מכה-גלים כותבים גדולי הדור: “הושמעה בפנינו עדות נאמנה על דבר העוני והמחסור של כמה וכמה משפחות בעיר ביתר ת”ו שזעקתן עולה לשמים בשל מצבן קשה מנשוא כשהן רעבות ללחם כפשוטו”. אל הקריאה מצטרפים גדולי האדמורי”ם שליט”א שלהם קהילות קודש בביתר עילית.
במכתבם ההיסטורי ממשיכים גדולי הדור: “תבוא קריאתנו אל אנשי שלומנו החפצים לקיים דברינו, שלא לעמוד מנגד ולקיים חובתם מדין תורה ובהנהגת ודרך החסידות למחות דמעת האומללים ולדאוג לטפם הרעבים ללחם. חובה זו מתעצמת בימים אלו תחילת ימי הרחמים והסליחות בהם מצווה כל איש יהודי לתקן בדקי הבתים ולהרבות בזכויות”.
את קריאתם מסיימים גדולי וצדיקי הדור שליט”א בברכה נאמנה ובברכת השנים:
“ובזכות זה ירחמו עלינו ועל כלל ישראל כולו וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים ויכתבו ויחתמו לחיים טובים ולשלום בימי הרחמים הבעל”ט”.
המכתב עליו חתומים מרנן ורבנן גדולי הדור והאדמורי”ם שליט”א שאברכים מקהילות קודש המסתופפות בצילם גרים בעיר ביתר עילית, מעורר עניין והתרגשות בעיר ומעורר את הלבבות להיות מן העושים והמעשים למצוה נשגבה של הצלת עניים ממיצר, ערב יום הדין.
‘שמעתי עדות נאמנה’
גדולי הדור, מתברר, יושבים בבני ברק, ועיניהם נשואות לעניים בביתר ששוועתם עולה השמיימה באמצעות רבני העיר ומארי דאתרא שליט”א, שהזעיקו את עסקני ‘קופת ביתר’ לפעול באופן דחוף וחירומי. המילים המופיעות במכתב זוקקו ונופו, והן מתייחסות באופן ישיר וכאוב למצב – תוך קריאה להתגייסות של כל יהודי ירא שמים בעיר למען אֶחָיו הנמקים בצרתם – צרת העניות והדחקות, עד כדי רעב במובן הכי פשוט ומילולי.
מכתבו של מרן הגר”ד לנדו נפתח במילים: “הושמעה בפנינו עדות נאמנה”. מעט יודעים כי ה”עדות הנאמנה” הושמעה בפני מרן גאון ישראל על ידי לא אחר מאשר המרא דאתרא הגר”ח וייס שליט”א שהופיע לפניו לפני פרק זמן קצר והשיח את ליבו וצער נפשו על שטרם עלתה בידו כרב אב”ד, לפרוס חסות על כלל המשפחות האומללות ולמנוע את צערם וזעקתם של הרעבים ללחם, וזאת למרות אלפי תושבי העיר שכבר שותפים באופן קבוע בפעילות הקופה.
בעת חתימתו על המכתב, נענה מרן בפני העסקנים: “הלא שמעתי את הדברים באופן מפורש מהמרא דאתרא שליט”א ואיך אפשר שלא להצטרף לקול זעקה כזו?!…”
הש”ס שנמכר
ההתעוררות הגדולה באה לידי ביטוי בכנס אדיר שנערך בשבוע האחרון בו מינו רבני העיר שליט”א מאות נציגים בשליחות אישית לפקוד את בתי התושבים שעדיין לא הצטרפו למעשה הצדקה המאוחד של ביתר עילית, להביא את זעקתם בשם הילדים הרעבים ולהתחנן שיצטרפו בהוראת קבע בסך 135 ₪ לחודש עבור אותן משפחות אומללות.
הסיפורים – מסמרי שיער. כך למשל הובא סיפורה של משפחה שמצבה הכלכלי הגיע למקום כל כך גרוע עד שהאבא נאלץ לחפש קונה לש”ס יקר ומהודר שקיבל לחתונתו, כדי לקנות תמורתו אוכל לילדים. משפחה נוספת שההורים רתוקים למיטת חוליו של אחד הקטנים בבית החולים וכבר חודשים שלא הכניסו הביתה שקל בכדי לקנות אוכל.
את העסקנים טלטלה סיפורה של משפחה שאביה מטופל בדיאליזה והילדים בכוחות עצמם נאלצים לתמרן לעצמם ארוחות כשהמזווה מרוקן והמקרר חסר כל. ועוד אחת, שהאמא אחרי לידת תאומים, חלושה ואינה מסוגלת להתנהל ולנהל את הבית, ואפילו לקצבה אינה זכאית כי עבדה בעבודות מזדמנות, הבית מוזנח והארונות ריקים. אלו הם כמה סיפורים. כמה בלבד מתוך מאות. המצב הכלכלי רק הולך ונהיה גרוע, ולמשפחות המתמודדות נעשה קשה יותר ויותר.
להרחיב את המעגל
מקרים כאלו מגיעים לעסקני ‘קופת ביתר’ כמעט מדי יום. ב”ה, תושבי ביתר עילית חדורי רצון לסייע. ללמעלה מ-4000 מהם יש הוראות קבע סדורות, מהם אפשר להחזיק כמה מאות משפחות. אבל, ברשימת ההמתנה יש עוד למעלה מ-120 משפחות שמתחננות לקבל עזרה שבועית עבור מצרכי מזון בסיסיים, ואין כרגע ביד הקופה אפשרות לסייע להם בשל חסר בתקציב.
הרבנים שליט”א מארי דאתרא וחברי בתי הדין צדק מעוררים. זועקים ומתחננים, ומאות נציגים, שליחיהם האישיים, בעידוד רבני וגבאי הקהילות וראשי הכוללים שליט”א פונים בימים אלו באופן אישי לכל תושב בעיר שטרם חתם על הו”ק או שהוא חתום על הו”ק הפחותה מ-135 ₪ בקריאה נואשת של הצלת נפשות רבות וחסרונן להגדלת מעגל התומכים שיחריב את מעגל הנתמכים המצפים כל כך למענה מינימלי, שיחלץ אותם ממצב של רעב ומחסור קשה, לא מדובר על שדרוג החיים למרווחים יותר. מדובר על הצורך הבסיסי ביותר. על כך הזעקה. לשם כך הבקשה. וישראל נתבעים ונותנים.
רבני העיר בראש
הידיעה האמורה זועקת מלוחות המודעות ומשלטי החוצות בכל רחבי העיר – גבעה א’, גבעה ב’ וגבעה ג’. עוד דבר יודעים כל תושבי ביתר עילית; שהמארי דאתרא הגר”י תופיק שליט”א והגרח”א וייס שליט”א הם לא נשיאי ‘קופת ביתר’ בתואר אלא מנהלים אותה בפועל. הם מכירים את המקרים הקשים. הם קובעים קריטריונים. הם מכריעים בדיני קדימה.
והם, רבני העיר שליט”א וחברי בתי הדין צדק שבעיר, זועקים עתה במר נפש על המציאות הקשה השוררת בעיר, מציאות בה יש ילדים שהולכים לישון בלילה רעבים ויוצאים בבוקר לבית תלמודם בלי פרוסה משביעה ומזינה.
כולנו שליחי הרבנים
כולם רואים אותם הולכים מבית לבית. אין להם תג אבל הם שליחים. ולא סתם שליחים אלא שליחים אישיים של רבני ביתר שפונים אלינו בשליחותם של גדולי ישראל.
ביומיום הם אברכי כולל או עוסקים לפרנסת ביתם. כעת, בימים אלו הם גבאי צדקה ושליחי מצוה. הם נענו לקריאת ההצלה של הרבנים שליט”א ואמרו ‘הנני’. לא חסים על זמנם, על לימודם וגם על שעות איכות בבית, כי הם נקראו אל הדגל והתייצבו. הבינו את עומק ההצלה לשמה קראו להם ובאו בנחישות לבקש ולהתחנן על נפשות רבות וחסרונן, על ילדים רעבים ללחם ועל משפחות שמצבן מחפיר ואינו מאפשר לכולנו לעבור לסדר היום.
והאמת היא, שהם לא רק שליחים של רבני העיר ויד עניים אלא הם שליחים שלנו, כולנו, תושבי ביתר, וכפי שהוסיף ואמר הרב שליט”א לשליחי הקודש: “יש פה בעיר עניים שמשוועים ללחם. שה’ ישמור את העיר, ובזה שכל אחד מטה את שכמו להיות גבאי צדקה, מי יודע כמה גזרות רעות מתבטלים בכל א”י בזכותו ובזכות עירנו”.
נשא אחריו דברים מורנו הראב”ד הגר”צ ברוורמן שליט”א: “כל אלה שנמצאים פה יש לכם את הניסיון והבטחה גמורה, כל מי שמתעסק בשביל אחרים בשמים מבטיחים לו כפל כפליים, רואים השגחה פרטית בדבר הזה, הזכות הגדולה הזו וודאי תעמוד לכם”.
“צריך לדעת שהכל נעשה במסירות נפש ומי שתורם ועושה למקום הזה הוא תורם למקום הנכון. כל אלה שלקחו פה על עצמם וקבלו עליהם עול תורה כשמקבלים עול תורה ועול צדקה זה כאילו מעצמו הם קבלו”.
לא הזמן לדבר
הם שמעו גם את דבריו הנלהבים של הרה”ג רבי פסח בורנשטיין שליט”א שזעק מנהמת לבו: “זה לא הזמן לדבר. זה זמן לעשות! הרבש”ע ושליחיו הרבנים שליט”א אומרים לנו: ‘מי לה’ אלי’. אם יש בביתר משפחות שאין להם לחם לאכול! אם יש למעלה מ120- משפחות שמחכות לתמיכה שבועית לשבת קודש שיהיה להם קצת חלה וטונה בבית ואין לתת להם – אין מי לה’ יותר גדול מזה”!
וכבר קבעו רבני ביתר במכתבם: “חתימה על הוראת קבע ל’קופת ביתר’ היא חוב גמור על כל אחד ואחד מתושבי עירנו וזה מצרכי העיר שמן הדין כופין עליו, ואין לפרוש מן הצבור כלל וכלל ולפטור עצמו בטענה כי הוא נותן לעניי קהילתו ולמכריו, כי כל עוד שיש בעיר אנשים רעבים שאין להם את צרכיהם המינימליים, אין אנו יוצאים יד”ח מצות צדקה כראוי”.
את המסרים הללו מהדהדים אותם שלוחי דרחמנא, שלוחי דרבנן ושלוחי דידן. חייבים להיענות להם בלב חפץ וברוח נדיבה. הם בדרך בשליחות קודש למען ביתר ולמען ענייה, ובעיקר למען הילדים הרעבים, השואלים לחם ואין פורס להם. ואת המציאות הזאת מוכרחים לשנות!
