שמעון כהן
גם בחלוף שבועיים ימים – עדיין הצער עצום, תחושת החיסרון מורגשת והגעגועים עזים: בצער כבד ובכאב עמוק נפרדה ביתר עילית מהאי גברא רבא ויקירא – הרה”ח רבי יששכר דב בעריש מרדכי גולדברג ידלר ז”ל, מחשובי חסידי באיאן ומעמודי התווך עירנו המעטירה.
תולדות חייו: הרה”ח ר’ בעריש, כפי שהיה מוכר בפי כל, נולד בירושלים עיר הקודש ביום ה’ אייר תשכ”ד לאביו הרה”ג ר’ יצחק זאב גולדברג ידלר שליט”א – נכדו של המגיד הירושלמי הצדיק ר’ בן ציון ידלר זצ”ל.
בילדותו למד בתלמוד תורה עץ חיים, ובבחרותו בישיבת תפארת ישראל רוז’ין באיאן. בהגיעו לפרקו, נשא את רעייתו תחי’, בת הרה”ח ר’ שלמה אהרן וורטהיימר ז”ל, הגבאי האגדי שכיהן כיובל שנים בקלויז הגדול תפארת ישראל רוז’ין באיאן. רבותיו בישיבה טבעו בו את עיניהם עוד מימי בחרותו כחסיד ירא שמים, ושיבחו את יראתו הקודמת לחכמתו ואת מידותיו הטובות בין אדם לחברו.
עבודת הקודש בחינוך
במשך כחצי יובל שנים שימש רבי בעריש ז”ל כמחנך לגיל הרך בתחום הקריאה, בתחילה בת”ת ‘איתרי’ שבשכונת הר נוף, שהוא היה ממייסדיו, ולאחר מכן בת”ת ‘קול יעקב’. דרכו החינוכית התאפיינה בחום, רכות ואהבה לכל תלמיד, עד שתלמידיו היו שולחים לו הזמנות לנישואיהם גם שנים רבות לאחר שסיימו את לימודיהם אצלו(!). “את המחנך ר’ בעריש אי אפשר לשכוח לעולם”, אמרו רבים מהם כאשר עלו לנחם את בני המשפחה.
עמיתיו למלאכת הקודש מספרים על אנקדוטה מעניינת: בעוד שאר המלמדים היו מכינים קפה בחדר המורים ונכנסים עמו לכיתה, ר’ בעריש היה מקפיד לשתות את הקפה בחדר המורים, באומרו: “קפה שותים בחדר-מלמדים, בכיתה מלמדים!”
עבודת ד’ בדקדוק
דקדוקו בהלכה בדרך החסידות היה לשם דבר, כאשר שילב באופן נדיר את המסורת הליטאית של משפחת ידלר עם דרך החסידות של עדת חסידי באיאן. היה משכים קום הרבה לפני עלות השחר, כשסדר יומו מתחיל בקריאת שיר השירים מתוך הקלף עם טעמי המקרא, וכך היה מתכונן לתפילת שחרית כחסידים הראשונים.
תמיד היה מה’עשרה ראשונים’ שבאו לתפילה, זמן ניכר לפני תחילתה. במקרים הנדירים שבהן איחר עד שהחזן כבר התחיל ‘ברכות השחר’ – היה ממתין למניין הבא, באומרו שהתפילה צריכה להיערך במתינות וכמונה מעות, ולא חלילה באופן שבו המתפלל ‘רודף אחר החזן’. “ניתן היה להתבונן בתפילתו ולראות המחשה חיה לאדם ש’עומד לפני המלך’ כפשוטו ממש, עם כל האימה והיראה, בערלאכקייט ויראת שמים שהיו לשם דבר”, סיפרו מכריו.
גאון בכבוד הבריות
מן המפורסמות הייתה הארת פניו לכל אדם, ובפרט לשבורי לב. רבים הם הסיפורים שסופרו עליו בימי השבעה על מידותיו הטובות בין אדם לחברו, עד שכ”ק אדמו”ר מבאיאן שליט”א התבטא בפני בניו: “בוודאי מספרים לכם עתה הרבה דברים שלא ידעתם עליו, גם אני שמעתי עליו המון דברים מפעימים”.
אחד הסיפורים יוצאי הדופן (שאצלו היו כדבר שבשגרה) מתאר כיצד המנוח ז”ל קנה סידור מפואר עבור בחור יתום מאב שחגג יום הולדת, והוסיף הקדשה בכתב ידו. הבחור כה התרגש, עד שהסתובב בין כל המתפללים בשבת כדי להראות את המתנה. במהלך השבעה התגלה החלק היותר מדהים של הסיפור: אותו בחור הסתובב שבועיים קודם לכן והודיע על יום הולדתו הקרב, ורק מתפלל אחד – ר’ בעריש – לקח זאת לתשומת לבו ועשה מעשה.
דבקות ברבותיו הקדושים
היה דבוק בכל לב ונפש לרבותינו הקדושים לבית רוז’ין באיאן זיע”א ולהבחל”ח כ”ק אדמו”ר מבאיאן שליט”א. כאשר התעוררה שאלה ובני הבית רצו להפנות את השאלה לכ”ק האדמו”ר שליט”א – היה אומר שלרבי יש מספיק טרדות והוא אינו רוצה להטרידו עוד.
לפני ההלוויה, כ”ק אדמו”ר שליט”א העיד עליו בפני אביו שליט”א כי בנו “היה מהדר מאוד במצוות כיבוד אב באופן מופלא”, וסיפר כי בכל פעם שהיה ר’ בעריש נכנס לקודש פנימה – היה מזכיר את אביו שליט”א.
עוד סיפרו בני המשפחה, כי בתקופה לפני שזרחה שוב שמשם של חסידי באיאן בהכתרתו של כ”ק האדמו”ר מבאיאן שליט”א, נהגו חסידים רבים לנסוע לכ”ק האדמו”ר רבי יצחק מבוהוש זצוק”ל. באותה העת גם המנוח היה דבוק בלב ונפש לכ”ק האדמו”ר זצוק”ל והיה נוסע לעיתים תכופות להסתופף בצילו, ובמהלך חייו סיפר רבות על שראה ושמע בצל הקודש. השגחה פרטית היא, שהמנוח ז”ל זכה להסתלק בדיוק ביום ההילולא של רבי יצחק – י”ד מנחם אב.
כבוד השבת
כבן למשפחת ידלר הידועה ביחסה המיוחד לשבת-קודש, כבוד השבת היה אצל רבי בעריש ז”ל במעלה ראשונה. את הנרות היה מכין כבר בימי שלישי או רביעי לכל המאוחר, וכך היה מתכונן לשבת קודש כבר מאמצע השבוע. ביום שישי היה טובל במקווה בדיוק בחצות היום והקפיד מאוד לקבל שבת מוקדם.
שיא השבוע היה סעודת ליל שבת, שהייתה אצלו עבודה ממש. הכל היה מתוכנן: לצד הזמירות ששרו בנעימות יוצאת דופן, היה נוהג לספר לילדים את פרשת השבוע ממש כמו רבה בחיידר, עם כל המתיקות ובאופן מרתק במיוחד. לאחר מכן היה מספר על היארצייטים שיחולו בשבוע הקרוב ולפני כל מועד וחג על ההלכות, המנהגים וההליכות של החג הקרב ובא.
היה מענג את השבת עם מיני מטעמים מיוחדים כבר מתחילת השבוע. סעודות השבת היו מלוות בווארטים חסידיים מיוחדים, סיפורי צדיקים וכמובן זמירות שבת עם כל ה’ווארעמקייט’ (חמימות).
כבד את ד’ מגרונך
כיבד את השם מגרונו כבעל תפילה מיוחד במינו בימים נוראים ושלוש רגלים בפרט, ואף בשבתות, כאשר תפילתו מתובלת בדקדוקי הנוסח העוברים במסורת חסידי באיאן, במתיקות ונעימות מיוחדת במינה, וכמי שהתפילה נאמרת ממעמקי ליבו הטהור, כבן המתחטא לפני אביו.
בשבת קודש פרשת ואתחנן-נחמו, לאחר שהשכים קום כדרכו לעבודת השם, לפתע לא חש בטוב ופונה לבית הרפואה. השיב נשמתו לבוראה בזמן רעווא דרעווין, בין השמשות של יום י”ד מנחם אב, יום ההילולא של כ”ק האדמו”ר ר’ יצחק מבוהוש זצוק”ל, למגינת ליבם של בני המשפחה, אלפי תלמידיו לאורך השנים והמוני מכריו, שקיבלו את הבשורה הפתאומית בהלם ובלב קרוע.
הותיר אחריו משפחה ענפה ומפוארת – זרע ברך ד’ הצועדים בנתיב הקודש וחלקם ממשיכים את דרכו בעבודת החינוך, כאשר מאור הפנים והחותם המיוחד של אביהם זצ”ל ניכר על פניהם.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
