שמעון כהן
לגדלם בקדושה ובטהרה: כארבע־מאות הורים מהעידית שבעידית בעירנו זכו להשתתף בכנס מיוחד וראשון מסוגו – ‘לגדלם בקדושה’, בהשתתפות המרא דאתרא ובברכת רבני העיר שליט”א, ביוזמת מרכז ‘מצפן’ שעל ידי ‘הסיעה החסידית – מיט א ברע’ן’.
במהלך הכנס הוענקו להורים כללים מקצועיים ועצות שימושיות לאופן בו ניתן להכין את ילדינו היקרים שיחיו להתגוננות מפני הסכנות השונות, להבטיח עבורם אווירה מוגנת ושמורה בבית ובחוץ, לצד כלים מקצועיים להתמודדות נכונה בעת הצורך.
ההיענות העצומה מצד מאות ההורים שהגיעו לשמוע כיצד לגדל את ילדיהם בקדושה, הוא עדות לגודל הצימאון של כלל ההורים בעירנו ובדורנו בכלל – לקבל כלים מקצועיים על פי השקפת תורתנו הק’, כדי להגן על הילדים הטהורים שיחיו מפני הסכנות האורבות בזמננו, ועל מנת שיזכו לגדול מבלי להינזק משום פגע רע והסכנות המצויות. רב העיר הגר”ח וייס שליט”א בירך על קיומו של הכנס ובדק את תכניו, ואף השתתף באופן אישי ונשא דברים במהלך הכנס.
הזכות לשמוע
את הכנס פתח סגן רה”ע ויו”ר ‘הסיעה החסידית’ ר’ גדליהו אייזנשטיין. בדבריו הנרגשים אמר: “הכנס הזה הוא כנס ייחודי. הקב”ה זיכה אותי לעסוק בחינוך בשנים האחרונות. אחד הדברים המיוחדים שצריך בחינוך זו היכולת לשמוע. לשמוע את הילדים, לשמוע את רעייתו שתחי’, לשמוע את המחנכים, לשמוע את הרבנים. אחרי שבן אדם שומע ומקשיב, באופן אוטומטי הוא יודע לשפר את התנהלותו ולפעול בצורה נכונה בס”ד.
“המטרה של הכנס פה, הוא באמת לשמוע. משה רבנו אומר: ‘לא איש דברים אנוכי’. מה שאין כן בפרשת דברים אנו רואים שנאמר – ‘אלה הדברים אשר דיבר משה’. מסביר ה’שפת אמת’: בפרשת שמות היהודים היו במצב של ‘קוצר רוח ועבודה קשה’, ולכן לא הייתה להם היכולת לשמוע. ולכן, למשה רבינו לא היה למי להשמיע. אבל בפרשת דברים, אחרי שעברו את יציאת מצרים, קבלת התורה וארבעים שנה במדבר, הם זכו ליכולת לשמוע, ולכן הדבר השפיע אף על משה רבינו בכבודו ובעצמו.
“אכשר דרא, ב”ה אנחנו נמצאים היום במקום שאפשר לשמוע ומסוגלים לשמוע, וזו המטרה של הכינוס פה – שנשמע. ב”ה זכינו באיש הנכון, המחנך הרב פנחס ברייער, באמת מתנה לדור שיודע להכיל את זה בצורה נכונה, ויהי רצון שנזכה לשמוע ולקבל את הדברים בדרך הישר והרצוי לפניו יתברך, ונזכה לרוב נחת והצלחה בחינוך הילדים”.
‘הורגים נפשות ברחוב’
בשלב הזה התבקש רה”ע ר’ מאיר רובינשטיין לשאת דברים. כדרכו פתח את דבריו באמירה נחרצת שעוררה עניין רב: “אשמנו!… אשמנו שלא עשינו אירוע כזה במשך השנים האחרונות! אני נכנס לפה, רואה את הציבור האיכותי הזה, את סלתה ושמנה של עירנו, את כל היופי והחן וההדר של עירנו עיר התורה והחסידות – מאות הורים שבאים לפה וצועקים ‘הנני’. הייתה קריאה קטנה בעיתון ‘מי לד’ אליי’ – וההורים התייצבו פה. אשמנו שלא עשינו את זה במשך השנים האחרונות”.
רה”ע דיבר בכאב על הסכנות החמורות. “מסתובבים ברחובות והורגים נפשות. הורגים ילדים. סיפורים, מעשים שבכל יום. ואני עומד ואומר: מה אני צריך לעשות? מה אני אמור לעשות? ואם אני אומר את זה – מה יגיד כל אבא?! מה יגיד כל מחנך?! שמעתי פעם מכ”ק האדמו”ר מסלונים שליט”א, שפעם היו מתחבאים בבתי כנסיות מפני הסכנות שברחוב. ‘משכהו לבית המדרש’. היום, כבר אי אפשר לברוח. זה אלחוטי. כל הטינופת, הסחי והמאוס, חודרים לכל מקום. אז מה עושים?!
“ר’ גדליה לקח את הנושא הזה והציב אותו בראש. בתחילה אמר: ‘ניקח את האולם הקטן, שלא יהיו ביזיונות’… ולבסוף אנו רואים איזה כבוד יש. כל הורה שהגיע, כל אבא, כל אמא שנמצאים כאן – חשוב להם שהילד שלהם לא ייהרג בכביש. כמה אנשים נוסעים בלי רישיונות נהיגה, משאיות, רכבות, מטוסים. כבר ימים ארוכים שאנו נמצאים בפחד מאיראן, זורקים טילים. זה קורה יום יום.
“ועכשיו יש את המענה הבהיר לזה על פי תורה. לאחר ששמענו דעת תורה ורבני העיר שליט”א התוו את הדרך הנכונה, מה לומר וכיצד לומר – אנו זוכים לערב המיוחד הזה. ב”ה שמגיע ממקור טהור, על פי מה שאנחנו חונכנו. יהי רצון שהקידוש שמיים הזה שכל אחד שעזב את עיסוקיו ובא לשמוע איך להינצל מכף כל אויב ואורב – יעמוד לזכות עבור כולנו ונזכה לנחת אמיתית מכל יוצאי חלצינו”.
הדרכה ל’בין הזמנים’
מנחה הכנס הרב אייזנשטיין ציין, כי “זכינו שמורנו המרא דאתרא הגאון הגדול רבי חיים וייס שליט”א, נכנס אישית לכל הנושא. המרא דאתרא עצמו עבר בדקדוק רב מה לומר ואיך לומר. אמרנו בהתחלה ‘שהחיינו וקיימנו’, המרא דאתרא באמת יושב על כל דבר ודבר וחפץ השם בידינו יצליח”.
בשלב זה זכו המשתתפים לשמוע דבר השם זו הלכה והשקפה – בדרשתו המיוחדת של המרא דאתרא. בראשית דבריו בירך המרא דאתרא את המחנך הנודע הרב פנחס ברייער “שהטריח את עצמו להנהיג את התקינות לשם שמיים”.
המרא דאתרא הביא את דברי המשנה ‘כל כנסייה שהיא לשם שמיים סופה להתקיים’ וציין: “עצם הדבר שמתאספים להתחזק לשמוע עצות לחינוך הילדים – זה מביא התעוררות גדולה, זו עת רצון שרואים מהשמיים איך שכל אחד ואחד, כל הורה, עושה כל מה שביכולתו לשמור על המשך הדורות ולשמור על הפקדונות שהקב”ה הפקיד בידינו, שנזכה לשמור אותם בקדושה ובטהרה, שיוכלו לגדול לתפארת לבית ישראל.
“אני אגיד רק כמה דברים שבעצם הדור שלנו יותר נחוץ מהדורות שלפנינו בפרט שעכשיו הולך בין הזמנים. זה בעצם דבר שנוהג כל השנה, אבל בבין הזמנים אולי יש יותר הזדמנות להוציא את זה לפועל. חז”ל אומרים במסכת סנהדרין פרק חלק, שיש שלושה דברים שצריך להיות ימין מקרבת ושמאל דוחה. זאת אומרת ה’ימין’ זה הדבר שיש בזה חוזק גדול ויש בזה תוקף גדול. חז”ל קוראים תמיד ‘ימין’ על דבר שיש בזה חוזק, ו’שמאל’ זה דבר חלש. אחד מהדברים זה תינוק: הילד צריך להיות ימין מקרבת ושמאל דוחה. העיקר, הדבר החזק זה צריך להיות הקירוב. והדוחה, החלק של היראה, זה צריך להיות באופן של שמאל”.
לקרב, לקרב, לקרב
המרא דאתרא דיבר מנהמת ליבו הטהור: “אם כך היה בזמן חז”ל – קל וחומר וקל וחומר בזמן הזה שלנו, בעקבתא דמשיחא, בוודאי שהקירוב צריך להיות עוד יותר בעוצמה ובהדגשה. ה’שמאל דוחה’ צריכה להיות בצד שמאל, ברפיון. אצלנו החסידים לא ראינו מושג של לנשק ילדים וכדומה. אבל כל ילד צריך להרגיש איך שאבא שלו והאימא שלו אוהבים אותו בכל ליבם ונפשם. גם אצל האבא הכי חסידי – מותר לבן שלו לשמוע ממנו את המילים ‘אני אוהב אותך’. מותר לאבא לחבק את הילד, לגרום לו שהוא ירגיש שיש לו גב ויש לו אבא שאוהב אותו.
“פעם היו רגילים שהילד בא מהחיידר אם היה לו טענות על הרב’ה – היו רגילים להגיד שהאבא צריך להצדיק את הרב’ה. בזמנים האלו הבן צריך להרגיש שיש לו גב, שהאבא שלו מחזיק ממנו. לאבא מותר להגיד לבן: ‘כל הטענות שיש לך – אני מרגיש אותך, אז אני אדבר עם הרב’ה ואשמע ממנו מה קרה, אבל אני איתך’. הבן מרגיש שיש לו אבא שעומד לצדו, הוא מרגיש מה שהבן עובר.
“בבין הזמנים יש הזדמנות מיוחדת – האבא יכול לשחק עם הילדים. אפשר לקחת את כל המשפחה לעשות טיול, ודאי במקומות שמורים ביותר, אפילו בתוך ביתר עצמה יש מקומות הרבה שאפשר לקחת את כל המשפחה. זה זמן שאפשר לעשות את ‘קירוב הדעת’ הזה של האבא עם הילדים. בוודאי צריך לעשות את זה כל השנה, אבל ‘בין הזמנים’ זה זמן מיוחד שיש את השלוה הזאת ואין את המתח. זה דבר אחד.
“יש עוד דבר: ילדים צריכים להרגיש את האמון מההורים. ‘אמונה’ זה מלשון ‘המשכה’. אם מאמינים בכוחות של הילד – אז הכוחות יוצאים. והילד צריך להרגיש זאת. כל אבא צריך לתת אמון בילד, לסמוך עליו. בוודאי צריך תמיד להשגיח, להשגיח עם מי הוא מתחבר וכדומה. אבל שהבן שלו לא ירגיש כאילו שחושדים בו. החינוך צריך להיות ללא חשדנות. על כל הורה להאמין בכוחות של ילדו. ההשגחה צריכה להיות באופן של ‘משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים’. ברגע שנותנים אמון בילד – אז הילד בוודאי רוצה שהאבא והאימא שלו יהיו מרוצים ממנו. אז ברגע שמאמינים בכוחות אז הכוחות פורחים, ויוצא ציץ והנה פורח.
“הקב”ה יעזור שמהכינוס הזה שיתקדש שמיים על ידכם, שבאמת סופו להתקיים שכולנו נזכה לראות דורות ישרים מבורכים לזרע ברך השם”, אמר המרא דאתרא, וביטא “יישר כח לר’ גדליה שמוסר את נפשו ממש בשביל להחדיר להורים מה החובה של ההורים לעשות, לשמור את הילדים, כי יש אנשי דלא מעלי שרוצים לקלקל את החינוך שלנו, ואנחנו רוצים לשמור את החינוך שלנו. יישר כח לרה”ע ר’ מאיר שליט”א, שכל הראש שלו עסוק רק כיצד להוסיף עוד ועוד דברים שבקדושה בעירנו. יהי רצון שנזכה כולנו שהימים האלה יתהפכו מיגון לשמחה ומאפילה לאורה ונזכה כולנו לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן”.
למען עתיד ילדינו
בשלב הזה החלה ההרצאה המקצועית והמרתקת של המחנך הנודע הרב פנחס ברייער. בתחילת דבריו אמר: “מסרתי בחיים שלי עשרות מאות ואולי אלפי הרצאות להורים, ובנושא הזה, מעולם לא הרציתי בארץ. לא כי לא צריך, לא כי זה לא חשוב ולא כי זה לא קריטי ולא כי זה לא פיקוח נפש – רק אף פעם לא רציתי להיכנס לעניין הזה. לא הרגשתי שאני הבן אדם. אבל מצד שני, כשמגיעה עיר, מגיעים עסקני העיר ואומרים שצריך לדבר על הנושא – אז אני לא אגיד לא”.
במהלך דבריו ציין הרב ברייער כי המודעוּת מסייעת רבות בהצלה מהסכנות: “עצם הדבר הזה שעכשיו יושבים פה מאות הורים, אבות ואימהות, שיודעים כיצד להזהיר את הילדים – גורם לכך שממחר בבוקר יהיו אלפי ילדים שכבר אי אפשר להתקרב אליהם לרעה. זה כבר חוסך עוד ועוד מעגלים של נפגעים. אז עצם הדבר שמעלים את זה למודעות, יש בזה משהו מאוד מאוד חיובי, כי הדברים הרעים אוהבים שקט וחושך…”
משך כשעה וחצי ישבו ההורים ושמעו הדרכה מקצועית חשובה ומועילה על פי תורתנו הק’, בנוכחות ובברכת רב העיר שליט”א. בהרצאתו עסק הרב ברייער בדרכים להקניית המודעוּת להורים ולילדים, במניעת סכנות ובטיפול בהם, ובאופן הנכון להתנהל כהורים המלווים את ילדיהם ודואגים להם באמת. ההורים יצאו מרותקים ובהרגשה כי זוהי הפעולה החשובה ביותר שיכולים היו לעשות למען עתידם של ילדיהם בגשמיות וברוחניות, בתפילה כי נזכה ל’אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו’.
