שמעון כהן
החופש הגדול הגיע: בשבוע האחרון החלה החופשה ברוב המוסדות לבנות בעירנו, לקראת ‘בין הזמנים’ שיחל בהמשך גם במוסדות לבנים. הבנות, בעיקר הגדולות יותר נושמות לרווחה, ההורים קצת פחות. הם יודעים שהחודשיים הקרובים יהיו מאתגרים, הארנק יתרוקן בקצב מהיר, ולא תמיד הם יצליחו להשביע את רצונם של הילדים שמבחינתם החופש הוא שם נרדף לחגיגה ללא הגבלה כמעט.
וכל אחד יודע – לצד תחושת המנוחה, ישנן חששות רבים שהתקופה הזו טומנת בחובה. אין הורה שאינו נושא תפילות נרגשות, שתקופת החופש תעבור על ילדיו בשלום – בגשמיות וברוחניות. בין היתר, האתגר המשמעותי ביותר בחופש הם דווקא הילדים הקטנים יותר, אלו שזקוקים להשגחה ולשמירה מתמדת, בתוך הבית ומחוצה לו.
התפילה לסייעתא דשמיא בתקופה הזו, לצד השתדלות ופקיחת עיניים מתמדת – הם צעדים מחויבי מציאות בזמן כזה. רק בשבוע שעבר קיבלנו תזכורת כואבת במיוחד עד כמה צריך לשמור על הילדים ללא הפסקה גם אם הם נמצאים ממש לילדינו, עם הבשורה המרה על ילד בבית שמש שנדרס על ידי אחד השכנים, בעת שרכב על קורקינט בחניון של בנין מגוריו. כמה שעות קודם לכן, פעוט חרדי באשדוד קיפח את חייו כאשר נשכח ברכב.
זהירות מרבית בכבישים
ברחוב אבא שאול בעירנו אירעה תאונה קשה, בה נפצע קשה האברך ר’ יצחק קלצקין לרפו”ש (ראו ידיעה נפרדת). האירוע המצער העלה למודעות את הצורך בזהירות בכבישים, הן מצד הנהגים והן מצד הולכי הרגל. כל נהג יודע שהוא צריך להאט כאשר הוא נוסע בסביבה עירונית, אבל לא כל הנהגים אכן מקפידים לנסוע בקצב איטי במיוחד כאשר מדובר בערים חרדיות עם ילדים שמסתובבים הרבה יותר ברחובות, ובמיוחד בחופשה הגדולה.
בימים אלו נדרשת משנה זהירות מצידם של הנהגים. גם בנהיגה זהירה ואיטית, ובמיוחד בכניסות ויציאות מחניונים וממפרצי חניה. אף פעם אי אפשר לדעת איזה ילד יכול לקפוץ פתאום מאחורי הגלגלים. וכמובן, כאשר נוסעים עם ילדים ברכב חובה לוודא שכולם יורדים בסיום הנסיעה. לא חסרים כיום בשוק מערכות התרעה מתקדמות, אבל גם אמצעים פשוטים כמו הנחת הנייד במושב בו נמצאים הילדים יכולים להציל חיים.
חשוב להדגיש שהאחריות לשלומם של הילדים לא יכולה להיות מוטלת רק על כתפי הנהגים. ההורים הם אלו שחייבים לקחת את הנושא ברצינות, לעקור נורמות פסולות ולנקוט במקדמי ביטחון. כמה? כמה שיותר.
דוגמאות לא חסרות. נתחיל במציאות הקטסטרופלית שנצפית לא אחת בעירנו – של ילדה בת שש שמובילה עגלה עם תינוק ומצידיה עוד שני ילדים קטנים, מחזה מוכר במחוזותינו. מה תוכל האחות ה’גדולה’ (?) לעשות אם אחד הזאטוטים ירוץ פתאום לכביש סואן? אז אולי כדאי מראש לחשוב על סיטואציה כזו, לא בדיוק חסרת היגיון, ולמנוע מראש את האסון הבא?
סכנה בעגלה
ואם מדברים על ילדים וכבישים, שימו לב כמה ילדים אתם רואים כשהם עומדים על העגלה, או יושבים ללא קשירה. לא צריך יותר משניה כדי שילד ייפול (או יזנק) החוצה. אם זה קורה בכביש, צריך ניסים של ממש כדי שזה לא ייגמר באסון ח”ו, והיו לצערנו דברים מעולם.
ועדיין, מקומם לראות אימהות ואבות כשהם משוחחים בטלפון הנייד תוך כדי חצית הכביש, כשהם מובילים שורת ילדים קטנים וממש לא שמים לב למתרחש סביבם. די ברגע קטן של חוסר תשומת לב, ילד אחד שובב במיוחד, כדי לגרום לתוצאה אסונית רח”ל.
גם גינות שעשועים, שהן מלאות מטבע הדברים בזמני חופשה, יכולות להיות מסוכנות. העירייה אמונה אמנם על נושא הבטיחות של המתקנים, אבל כל הורה חייב לוודא שהילדון שמטפס ברגע זה על המגלשה עושה זאת בצורה בטוחה. אם לא, פשוט לעמוד מאחורה מקדימה או מהצדדים. נדנדות עשויות אף הן לגרום לחבלה קשה למתנדנדים ובעיקר לאלו שעומדים או עוברים לידן. קרוסלה מהווה אף היא מתקן שיש לנהוג בו בזהירות, במיוחד כאשר מדובר בילדים קטנים, או במהירות גבוהה מדי.
בכלל, ישנן אימהות, ילדות או שמרטפיות שמנצלות את זמן השהות בגינה לפטפוטים סוערים עם השכנות לספסל. הכל טוב ויפה, אבל בתנאי שבאותם רגעים לא מנסה אחד הילדים לצאת מהמתחם לכיוון הכביש, או מבצע קפיצת גובה מסוכנת מהמגלשה. הכלל ברור: כשנמצאים עם הילדים, נמצאים רק איתם. גם מלאך אחד לא עושה שתי שליחויות.
ביתי לא מבצרי
חובת השמירה על הילדים לא מתמקדת רק במרחב הציבורי. על פי סקרים ומחקרים שהובילו עמותות שונות, בינהם ארגון בטרם לבטיחות ילדים, מרבית התאונות האורבות לילדים מתרחשות דווקא בבית.
זו יכולה להיות בריכת ילדים תמימה עם כמות מים קטנה ממש, אבל כזו שפעוט בן שנה, שנתיים ואפילו שלוש (!) יכול לטבוע בתוכה, בשניות בודדות שהוא נותר שם ללא השגחה. אז נכון שקשה להשגיח על ילדים בבריכה בלי לקום ולהיכנס הביתה לעיסוק בוער או טלפון דחוף, אבל זו המציאות. מי שלא יכולה להיות בתפקיד ב-100 אחוז של תשומת לב ושבע עיניים, שפשוט תוותר מראש על הרעיון. זה גם המקום להזכיר שגם דלי מים יכול להיות מסוכן ממש. בחיים אל תשאירו דלי מלא או מלא למחצה בסביבת ילדים קטנים.
החופש הגדול, הזמן שהילדים נמצאים בבית, יוצאים ונכנסים בבתי השכנים והחברים, הוא זמן מועד לפורענות עבור הילדים הקטנים, מהגיל שהם יודעים לפתוח את הדלת (הלא נעולה) ולצאת החוצה ועד לגיל שהם יכולים כבר לשלוט בדחף הזה. האמת היא, שאם הדלת פתוחה, גם פעוט שהחל לזחול יכול להימלט בעדה, להתגלגל במדרגות, להיכנס למעלית ומשם היישר לכביש הסואן. לא פעם מתגלים ‘במקרה’ פעוטות משוטטים ברחובות, או הורים מבוהלים שיוצאים לחפש את הילדים שיצאו לטיול לא מתוכנן. לא צריך דמיון מפותח כדי להסביר עד כמה מדובר בסכנת חיים אמיתית.
הפתרון פשוט: פשוט לנעול את הדלת אחרי כל יציאה או כניסה של הילדים הגדולים יותר. חובה ללמד את הילדים לעשות זאת בעצמם ולהקפיד על כך במשנה זהירות.
ועדיין, סכנות רבות אורבות לילדים בחופשה דווקא מאי הקפדה על דברים פשוטים ושווים לכל נפש. יש עדיין דירות עם חלונות לא מסורגים או עם מעקה מרפסת בגובה נמוך מידי. מספיק שילד גורר כיסא ומטפס עליו כדי לגרום לו ליפול חלילה. יש ילדים שמנצלים גם אדנית פשוטה לצורך הזה. גם מעקה של חדר מדרגות עלול להיות סכנה אם הוא לא בגובה נמוך, או שהילדים מטפסים עליו והופכים אותו למגלשה מאולתרת.
תכנון מוקפד
בכלל, עצם ההימצאות של הילדים בבית במשך כל שעו היום מחייבת זהירות וחשיבה על פרטים רבים, לצד תכנון מוקפד של סדר היום. אפילו הדלקה של תנור אפיה יכולה להיות מסוכנת אם יש פעוט שמסתובב בשטח ומניח בלי הודעה מוקדמת את כפות ידיו על התנור הבוער. זהירות מיוחדת נדרשת גם בשימוש עם קומקום חשמלי, טוסטר ועוד בקרבת ילדים. תשומת לב מיוחדת נדרשת כאשר ההורים יוצאים לעבודה או ללימודים ומשאירים את הילדים בבית, בהשגחת אחים בוגרים יותר, שלא תמיד אכן אחראים מספיק.
באותה מידה בדיוק, גם קייטנה בניהולן של בנות שבעצמן זקוקות לקייטנה, עשויה להיות בעייתית אם איננה נעשית בצורה נכונה ואחראית. תחשבו על שתי ילדות בכתה ד’ שגוררות אחריהן עדת זאטוטים לגינה. גם אם הן צלחו בשלום (ובניסים) את הכבישים הסואנים, הן לא תמיד מסוגלות להנהיג משמעת מים מספקת, להשגיח שהילדים יהיו במקום מוצל ולא תחת קרני השמש הקופחת, ולוודא ללא הרף ושאף אחד מהילדים לא יחליט פתאום לחזור הביתה.
זהירות מזרים
ולצד הסכנות בגשמיות – ישנן סכנות ברוחניות. כאשר ילדים משוטטים לבדם, הם עלולים ליפול טרף לפגיעתם הרעה של אינשי דלא מעלי מסוכנים ורעים. לעולם אין לדעת היכן עלולה להגיע פגיעתם הרעה של אותם אנשים מסוכנים – בגינה העירונית או בבית הכנסת, ברחוב צדדי או בחדר מדרגות וכדומה ולעתים אפילו במרחבים משפחתיים.
הזהירות ופקיחת העיניים מצד ההורים צריכות להיות בעל עת, ובתקופת החופשה שבעתיים. וילד צריך לדעת – לעולם אין לשתף פעולה עם אדם זר ולא מוכר, גם אם הוא ‘מבקש עזרה’ כביכול, או מציע ממתק וכדומה.
ובעיקר, עלינו להרבות בתפילות שנזכה לרוב נחת דקדושה, ונזכה שיתקיים בנו הפסוק ‘אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו’, מתוך נחת יהודית אמיתית מכל ילדינו היקרים שיחיו!
