שמעון כהן
צילום: מתתיהו גולדברג
אבל יחיד עשי לך ביתר: בלב קרוע ומורתח, בתחושת יתמות נוראה ובדשי מעילים קרועים הילכו רבבות בערב שבת קודש פרשת ‘קדושים תהיו’ אחר מיטתו של זקן האדמו”רים, מענקי התורה והחסידות שהעמיד הקב”ה בדור האחרון, איש טוב מבשר טוב – כ”ק מרן האדמו”ר מביאלא זצוק”ל, בעל ‘מבשר טוב’, שנסתלק לשמי רום בשם טוב והותיר לאנחות המוני חסידים הכרוכים אחר דמותו הנשגבה והדרכותיו בקודש.
בין סניפי החסידות הפזורים ברחבי הארץ והעולם – מקום של כבוד קובעת לעצמה עירנו ביתר עילית, אשר בה פעילים בתי מדרשות של החסידות, ואלו היו בבת עינו של הרבי. פעמים לא מעטות זכתה עירנו בביקוריו רבי הרושם של הרבי, אשר הדריך את חסידיו המתגוררים בעיר והנחה אותם כיצד לבסס את מרכזי החסידות ולרומם את קרן התורה. הרבי זצוק”ל שיגר רבים מחסידיו לעירנו, ופרנסיה עלו תכופות למעונו לקבלת עצה והדרכה, כאשר הרבי מברך ומשבח את עיר התורה הנצורה כבבת, אשר מהרי יהודה יצאה שמעה כעיר שמגדלים בה עדרים לתורה בקדושה ובטהרה.
הי גאון, הי עניו
האדמו”ר רבי בצלאל שמחה מנחם בן ציון רבינוביץ זי”ע היה גאון וצדיק בקנה מידה של דורות קדומים, והיווה חוליה בשרשרת של ענקי הדורות, שריד לדור דעה – מאז לידתו בעיירה שעדליץ כבן זקוניו של כ”ק האדמו”ר ה’חלקת יהושע’ זי”ע, דרך מסלול בריחתו מציפורני הנאצים והצלתו הפלאית בחסדי שמים, להחיות עם רב לפליטה גדולה.
בחודשים האחרונים הלך מצב בריאותו הגופנית של הרבי והידרדר, כאשר המוני חסידים ומעריצים נושאים תפילות נרגשות לקיים בנו חכמי ישראל. בכל רחבי עולם החסידות קרעו שערי שמים בתפילה לרפואתו, אך למגינת לב הרבי השיב את נשמתו ליוצרה בערב שבת קדושים במרכז הרפואי הדסה עין כרם בירושלים. עם היוודע השמועה, אבל כבד ירד על עולם החסידות ועל כל ריכוזי חסידות ביאלא ברחבי הארץ. בבית המדרש המרכזי של החסידות ברחוב יעקבוזון בירושלים הוסרה הפרוכת והחלה ההיערכות למסע הלוויה עוד בטרם פרוס השבת את כנפיה, בהתאם למאמר חז”ל ‘נקבר בערב שבת סימן יפה לו’.
מסע הלוויה רווי היגון והתוגה החל סמוך לשעה שתיים בצהריים בהיכל בית המדרש הגדול של החסידות, כאשר תלמידיו מקוננים מרה על הי חסיד, הי עניו, הי גאון, הי צדיק, מתלמידיו של אברהם אבינו אשר העמיד את דורנו בקרן אורה ועתה הותיר את צאן מרעיתו לאנחות. הרבי נטמן במרומי הר הזיתים, בחלקת ביאלא, כאשר המוני המלווים קורעים שערי שמים שימליץ הצדיק ממרומים על עם ישראל הזקוק לרחמי שמים מרובים.
משעדליץ לסיביר
תולדות חייו של האדמו”ר זצוק”ל מקפלות בחוּבן מסע חיים מופלא ובלתי ייאמן – מגלות סיביר דרך עליית ילדי טהרן; מלימודים בפוניבז’ ועד למשרת רבנות מפוארת בלוגאנו; ממעורבות בעייני הכלל כחבר מועצת גדולי התורה ועד להדרכותיו החינוכיות הבהירות במאות ספריו, וכמובן כמנהיגה בקודש של עדת חסידי ביאלא המעטירה.
ערש הולדתו קמה וגם ניצבה בעיר שדליץ בפולין, שם נולד ביום ח’ לחודש אדר א’ תרצ”ה, כבנו הצעיר של אביו כ”ק מרן האדמו”ר הקדוש בעל ה’חלקת יהושע’ מביאלא זי”ע, נכד האדמו”ר רבי ירחמיאל צבי, בן אחר בן לאדמו”רי ביאלא, ולמעלה בקודש עד היהודי הקדוש מפשיסחא זי”ע. היה גם נכדו של האדמו”ר רבי אריה לייב מאוז’רוב זי”ע שהיה אביו של אמו של ה’חלקת יהושע’. אמו, הרבנית מרת חנה פעשא ע”ה, היא בתו של החסיד רבי אליעזר ברנהולץ זצ”ל שהיה מחסידי ביאלא בעיר ולודבה.
כשהנאצים כבשו את פולין, ובין היתר הגיעו לביאלא, הם פתחו את מסע החורבן שלהם בהתעללות ברבנים ובאדמו”רים, אז אביו ברח לברנוביץ שהייתה אז תחת שלטון רוסי. בברנוביץ התגורר האדמו”ר מקוידנוב זצ”ל, גיסו של ה’חלקת יהושע’. וכשרצו לחזור לעיירה בפולין, הרבנית מקוידינוב ע”ה הייתה חשוכת ילדים. כשראתה שהם מגורשים לסיביר, התחננה בפני הרבנית מביאלא ע”ה שתשאיר לה לפחות ילד אחד מילדיה ברשותה, כדי שלכל הפחות יישאר זכר מהמשפחה.
בסופו של דבר התברר שבני המשפחה הוגלו לסיביר במסע הצלה שמיימי, לאחר שכל היהודים שנשארו בברנוביץ או בביאלא נהרגו ומשפחת רבינוביץ נותרה לפליטה.
בנש”ק בטהרן
בסיביר עברו הורי הרבי החלקת יהושע זצ”ל ואמו הרבנית ע”ה סבל וייסורים. הם עבדו בפרך כפשוטו, והרבי הקדוש בעל ה’חלקת יהושע’ היה חוטב גזעי עצים מבוקר ועד ערב בקור הסיבירי, אך הם שמרו על קור רוח וחיים יהודים ליד אכזריותם של הקלגסים הקומוניסטיים.
במשך הזמן הצליחו לקבל אישורים מהממשלה הפולנית לעזוב את סיביר בטלטלות והגיעו לטשקנט, בירת אוזבקיסטן, לא הרחק מהגבול הפרסי, הסמוכה יותר לארץ הקודש. אביו, הרבי בעל ה’חלקת יהושע’, דאג שבנו הקטן ואחיו ואחיותיו יצאו לטהרן בדרך לארץ הקודש ושם שהו יותר מחצי שנה, כחלק ממשלחת ‘ילדי טהרן’ הידועה.
בתקופה הזו זכה הרבי, שהיה עוד ילד לפקוד את העיר המדאן, שבעבר נקראה שושן הבירה ואת קבריהם של מרדכי ואסתר. לבסוף הגיעו באוטובוסים דרך עבר-הירדן לארץ-ישראל. הדרך הייתה רצופת מוקשים וקשיים עצומים, ועצם הדבר שהצליח לעבור את הטלטלה הגדולה, בתנאים ששררו אז, היה זה מהלך ניסי.
בארץ שהה תחילה ב’בתי-אבות’ שהקים הרב מפוניבז’ זצ”ל ולאחר מכן אצל דודו רבה של בני-ברק, האדמו”ר רבי יוסף צבי קאליש זצ”ל, שם שהה כשנתיים ימים כשאביו החלקת יהושע עדיין בפולין והוא שומר על קשר עם אביו באמצעות חלופת מכתבים.
כבר בצעירותו הוכר הרבי זצ”ל כאחד מגדולי המתמידים והלמדנים של ישיבת פוניבז’. גאון עצום שבקיאותו בכל חדרי תורה היא מבהילה. מתחילת בואו לארץ הקודש נכנס הרבי ללמוד בספינת הדגל של עולם התורה הליטאי ישיבת פוניבז’ בתחילה בישיבה קטנה, ולאחר-מכן בישיבה הגדולה, בישיבה היה לתלמידם המובהק של ראשי הישיבה מנהיג היהדות החרדית מרן ראש הישיבה הגראמ”מ שך זצ”ל, הגר”ש רוזובסקי והגר”ד פוברסקי זצ”ל.
לימים סיפר הרבי: “כולם היו רבותיי, ושתיתי בצמא את דברי כולם. אבל קשר פרטי-אישי, היה לי עם מרן הרב מפוניבז’, רבי יוסף שלמה כהנמן זצ”ל, שגם סייע בידי בתקופת עלייתי ארצה במסגרת עליית ‘ילדי טהרן’. אתו גם זכיתי ללמוד בחברותא בשנות לימודיי הראשונות בישיבה. במשך חמש שנים למדתי אתו בביתו, הוא נהג להכין אתי את שיעורו”.
מרן הגרנ”צ פינקל התבטא עליו בפני אחד מתלמידי ‘מיר’ שמוצאו בלוגאנו – כי “האדמו”ר מביאלא הוא לא רק רבי – הוא אחד מגאוני התורה שבדור”.
רבנות בלוגאנו
בשנת תש”ז בשנה בה המדינה קמה כשהיה הרבי כבן תריסר שנים הגיע אביו לארץ הקודש והנער מפוניבז’ נסע לקבל את פניו בנמל חיפה בהתרגשות עצומה כאשר אביו נוגע לראשונה באדמת ארץ הקודש.
בשנת תשי”ז נישא בלונדון לבילא ברכה בתו של הרב אברהם משה באב”ד רבה של סנדרלנד ויו”ר מועצת גדולי התורה באירופה. לאחר נישואיו התגורר בגייטסהד שבאנגליה והיה מרבני הכולל במקום. קודם פטירת חותנו ביקש ממנו לקבל על עצמו עול רבנות, על מנת להמשיך את שושלת הרבנות של משפחת באב”ד. בהמשך אף התגורר בבני ברק ברחוב ירושלים כשכנו של מרן ראש הישיבה הגרמ”צ ברגמן ממנו היה מבקש ספרים רבים ללימוד.
בשנת תשל”ט נבחר לשמש כרבה של העיר לוגאנו בשווייץ, שם עמד על משמר הכשרות והיהדות במשך עשרות שנים.
בכ”א בשבט תשמ”ב עלה אביו זצ”ל למרומים, ונקבר בכבוד גדול במרומי הר הזיתים בירושלים. תורתו ואמרותיו כונסו בספרי ‘חלקת יהושע’, ספר שבמהלך השנים הופיע בעשרות מהדורות והפך להיות אחד מספרי היסוד בעולם החסידות.
ויעט המשרה על שכמו
לאחר פטירתו, נמנו וגמרו ראשי עדת החסידים, ורובם הגדול של החסידים, להכתיר כממשיך לדרכו את צעיר הבנים, שכבר אז הוכר כמלא וגדוש בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר.
אך הרבי עצמו שהיה באותה עת רב הקהילה החרדית בלוגאנו, כלל לא חשב כי הוא זה שיוכתר. החסידים מספרים כי לפני שנסע להלוויית אביו, אמרה לו רעייתו הרבנית ע”ה כי מוטב שלא יחווה את דעתו מי מבין שלושת אחיו יכהן באדמו”רות, עד כדי כך הם הרגישו.
אך חזקה על האדמו”ר בקשת החסידים שהתחננו כי למען העדה ימשיך הוא את מורשת הקודש, ומתוך שכולם קיבלו על עצמם את הנהגתו נעתר לבקשת החסידים.
יצוין כי הראשון שזיהה שהאדמו”ר יהיה זה שימשיך באדמו”רות, היה מרן פוסק הדור הגרי”ש אלישיב זצ”ל. הגרי”ש הגיע לנחם בבית המשפחה, ואחר שיצא אמר לבן לווייתו: “אני כבר יודע מי יהיה האדמו”ר, הבן הצעיר, הרב מלוגאנו…”.
מאז הנהיג הרבי את חצר הקודש ביאלא ביד רמה כשהוא מפתח את החסידות לכל חלקי הארץ עם בתי מדרש בירושלים, בני ברק, מודיעין עילית, אשדוד, קרית גת, צפת ומעלה עמוס – מקום שהיה חביב עליו ביותר ואף שהה בה רבות, וכמובן, עירנו ביתר עילית השוכנת לא הרחק, ובה מתגוררים רבים מחשובי עדת חסידי ביאלא.
מגדולי המחברים בדורות
דרכו הבהירה של הרבי בהשקפה, בתורה ובחסידות – מוצאת ביטוי נרחב ומשובב נפש בספריו הרבים, בהם הכניס את תמצית נשמתו וראה בהם כלי חשוב לקירובם של בני ישראל לאביהם שבשמים. הרבי חיבר למעלה ממאה ספרים תחת השם ‘מבשר טוב’, המאופיינים בעמקות עצומה ובהיקף אינסופי. ספריו נתברכו בנביעה ופריצה בלתי מוגבלת של מעיינותיו, והם עוסקים, בעזות דקדושה, בכל תחומי התורה ואוצרות הדעת.
הספרים של הרבי – הם ‘כרכא דכולא ביה’: מחקירות למדניות על החמורות בסוגיות הש”ס והפוסקים, יסודות עומק בהירים בכבשונה של החסידות, עד לענייני ‘שלום בית’, ‘תחיית המתים’, חיזוק חולים סופניים העומדים לפני מר המוות ושכרן של נשים צדקניות. בכל התחומים היה לרבי משנה מסודרת אותה השאיר לאלפי החסידים.
לאורך כל השנים, הכתיבה הייתה אחד מאמצעי הביטוי העדיפים על הרבי. אלפי גיליונות נרשמו בחדר הסגור שלו בלוגאנו. לא פעם היו תושבי לוגאנו נתקלים במחזה מרהיב: הרב האהוב שלהם פוסע ברחוב, ופתאום הוא נעצר. איזה חידוש ‘נתקע’ במוח הכביר. הרב סר לצד הדרך, מוציא עט ודף מהכיס, תופס גדר מזדמנת ורושם בקצרה, שלא ישכח.
את אהבת התורה הזו עמל הרבי להחדיר בחסידיו. במשך שנים הנהיג הרבי מנהג מיוחד. דווקא בתקופת ‘בין הזמנים’, כשכל הישיבות מצויות בחופשה, הוא היה מגיע ארצה, מכנס את כלל בחורי ביאלא הפזורים בכל הישיבות – למסגרת מיוחדת של ‘ישיבת בין הזמנים’ שנערכה בדרך כלל באחד היישובים הדתיים בגולן או בנגב.
אם תרצו, זאת הייתה למעשה ‘ישיבת ביאלא’ הראשונה. הרבי עצמו שימש כ’ראש הישיבה’. הוא היה מוסר לתלמידיו שיעורים עמוקים ובעיקר מעניק להם מושגים חדשים בהתמדה ובדרך הלימוד. והזריקה הזו, של שבועיים בשנה, הספיקה לתלמידי ביאלא לכל השנה.
מהפכה של תורה
מבחינת הרבי מביאלא, כנראה שזו הדרך המועדפת. חסידות נועדה להתעלות בתורה ובעבודת השם, לא רק כדי לספק סרט-נע של מוסדות סגורים, שכל מי שנכנס בו בכלל לא יודע על שיטות וזרמים אחרים. מבחינת הרבי, בחור חסידי טוב, הוא בחור שגם בקי בלימוד רחב של חסידות – מ’בעל שם טוב’ ועד ‘קדושת לוי’ ו’נועם אלימלך’ – וגם יש לו יד ורגל בדרך הלימוד הליטאית.
המהפכה הבאה התרחשה לפני כתריסר שנים. זה התחיל בנאום אחד פומבי שבו הכריז הרבי הצהרה שהפתיעה את כולם. “רוצה אדם בקב שלו”, ציטט הרבי את דברי הגמרא המפורסמים. “הבחורים שלנו מסתובבים בכל הישיבות בעולם. הדור משתנה. הניסיונות מתרבים. הגיע הזמן לתת לבחורים שלנו שמירה מיוחדת”.
תוך כמה שבועות הפך הנאום הזה למציאות. עסקני החסידות החלו מיד לגבש את תלמידי השיעור הראשון. עוד לא היה אפילו בניין ראוי לשמו. מבנה השטיבל הוותיק של החסידות ברחוב חידושי הרי”ם בבני ברק, נבחר לשכן בו את הבחורים. באותו חודש אלול נכנסו כמה בחורים לישיבה הקטנה – ומה שקרה מכאן ואילך, עוד יילמד בדברי ימי החסידות.
פחות משש שנים לאחר מכן, חסידות ביאלא כבר החזיקה שתי ישיבות – ישיבה קטנה בבני ברק וישיבה גדולה באלעד – שבהן לומדים כשלוש-מאות וחמישים (350) בחורים כ”י. והרישום עוד רחב הרבה יותר, אלא שבשלב זה, הבניינים מתקשים להכיל יותר.
מי שיצעד היום בקמפוס המפואר של בנייני הישיבה גדולה באלעד, או במבנה בן-שש הקומות שנבנה והורחב במרכז בני ברק, יתקשה להאמין שכל המבצר התורני האדיר הזה, הוקם ונבנה בסך הכל בתוך כמה שנים ספורות. אין לדבר הזה אח ורע בעולם החסידי.
משא החינוך על שכמו
מבין הדברים המיוחדים בעבודת הקודש של האדמו”ר מביאלא זצ”ל הייתה מוצבת משנת החינוך. מנהלי מוסדות, מנהלים רוחניים ומפקחים חינוכיים ממוסדות שונים ברחבי הארץ והגולה, פגשו בשלב כלשהו בעבודתם החינוכית במגע-הקסם של האדמו”ר זצ”ל. כשצפות ועולות שאלות מעיקות, עולים אל הקודש אנשי חינוך ומחזירים בתשובה, ומבקשים הכוונה.
הרבי היה מהראשונים שקלטו את הבעיה במלא חומרתה. הוא היה מהראשונים שקלטו את רוח הדור החדש, לבטיו, תסכוליו, של הנוער המכונה ‘נושר’, ובעשרות משנותיו היה משקיע בסלילת דרך לנבוכים בארץ. הוא התריע על סכנת הנשירה עוד לפני שהכתה על פניהם של מחנכי הדור. הוא ראה באופק את המגמה המסתמנת. את הדרישות המרקיעות של עולם התורה, מול היכולות המצטמצמות בחוגים רבים. הוא צלל לתוככי הבעיות השונות, והציע דרכים לפתרון. עצותיו הפכו היום נכס צאן ברזל אצל מחנכי הדור. דרכי הטיפול המקובלות בעולם החינוך.
ירושלים, לוגאנו, צפת
בשנים האחרונות חילק הרבי את זמנו לבין מגורים בירושלים לבין צפת שם היה שוהה במשך חודשים. הרבי היה כמו אבא לכלל חסידיו שלא עשו צעד מבלי להיוועץ עם רבם. כל ימיו היה ממכווני דרכה של היהדות הנאמנה בארץ ישראל, שימש כחבר מועצת גדולי התורה, ועמד לימין החינוך העצמאי ואגודת ישראל.
כאמור, ביום שישי האחרון השיב כ”ק האדמו”ר זי”ע את נשמתו הטהורה ליוצרה – מותיר כאן בארץ מפעל עצום של תורה ומשנה בהירה המקופלת בכמאה הספרים שהותיר אחריו ברכה, ועוד עשרות ספרים שעודם בכתובים וטובי תלמידי החכמים עמלים עליהם במסגרת מכון ‘מבשר טוב’ להוצאת כתביו של הרבי. על זהותו של הממשיך בדרך הקודש כמנהיג עדת החסידים יוכרז ככלות השבעה, אולם את החלל שנפער בדברי ימיהן של החסידות ושל היהדות החרדית בכלל – איש לא יוכל למלא, ואין לנו שיור רק התורה הבהירה שהותיר אחריו ברכה.
