שמעון כהן
דודי ירד לגנו ללקוט שושנים: בכאב ובתוגה עמוקה, בצער ובלבבות כואבים ודואבים, ליוו רבים מתושבי ביתר למנוחת עולמים את איש האשכולות, המחנך והחסיד הנערץ, הרה”ח רבי שמואל אייזנבאך ז”ל, מחשובי חסידי סאדיגורה בעירנו, שהעמיד עדרים של תלמידי תשב”ר לתורה וליראת שמים במשך שנים רבות, והוא בן נ”ג שנים בלבד.
פטירתו של הרב אייזנבאך ז”ל בדמי ימיו, לאחר שהזדכך בשנה וחצי האחרונות במחלה הנוראה וקיבל את ייסוריו בדומייה – הכתה את המוני מכריו, ידידיו ותלמידיו, באבל עצום עד דכדוכה של נפש. במשך החודשים האחרונים הרבו להתפלל ולהעתיר לרפואתו, אך כבר נגזרה גזרה והוא השיב את נשמתו המזוככת ליוצרו ובוראו, כשהוא מותיר אחריו משפחה ענפה ההולכים בדרך התורה והחסידות לשם ולתפארת, ביניהם שלושה ילדים שעוד לא זכה להוביל אל החופה.
בפטירתו איבדה העיר ביתר את אחד מטובי בניה, איש אמת כל ימיו עד קצה האחרון, חסיד המתחסד עם קונו ועם הבריות, יגע בתורה ביגיעה ובשקידה עצומה, זכה להעמיד לגיונות של תלמידים בהיותו מחנך בחסד עליון. תלמיד חכם בנגלה ובנסתר, אשר עלה ונתעלה עשר מעלות בקודש, רב החכמה והתבונה, ביתו וליבו היו פתוחים כאולם לכל אחד באופן מופלא.
בן למשפחת המקובלים
המנוח ז”ל נולד בירושלים ביום כ”ד אייר תש”ל לאביו הגה”ח רבי משה אהרן אייזנבאך זצ”ל מגדולי מתמידי ירושלים, בנו של הגה”צ המקובל המפורסם רבי יחיאל פישל אייזנבאך זצ”ל ראש ישיבת שער השמים, ולאמו הרבנית מרת ליבא הי”ד שנרצחה בפיגוע בקו 2 לפני למעלה מעשרים שנה, בתו של הגה”צ רבי יעקב גדליהו תפילינסקי זצ”ל. המנוח גדל על ברכיהם של זקניו הגדולים שהשפיעו רבות על דמותו ושאב לתוככי נשמתו מלוא החופן תורה יראת שמים וחסידות במידה מרובה.
רבי שמואל למד והתחנך בילדותו במוסדות באבוב בבורו פארק. לאחר מכן למד בישיבת לייקווד המעטירה שם נודע כאחד מטובי הבחורים והלומדים. בהגיעו לפרקו בנה את ביתו עם נוות ביתו החשובה תחי’ שעמדה לימינו כל הימים, בת הרה”ח ר’ זאב חנוך גילרנטר ז”ל, ומרת חנה ע”ה, נינת מרן הגרי”ח זוננפלד זי”ע.
כישרונותיו הברוכים הביאו אותו ליטול על עצמו את התפקיד החשוב מאין כמותו – בהרבצת תורה לתלמידים כמחנך ילדי תשב”ר שמעמיד דורות לתורה וליראת שמים. בתפקיד זה החזיק רבות בשנים, כאשר בהמשך התמנה כמגיד שיעור במכינה לישיבה קטנה בתלמוד תורה צאנז בביתר עילית, שם הכשיר את התלמידים לקראת עלייתם לעולם הישיבות. ואכן הישיבות לצעירים בביתר היו מבקשים לקבל לשורותיהם את תלמידיו של ר’ שמואל אייזנבאך, בעקבות ההשקעה העצומה שהשקיע בכל תלמיד ותלמיד באופן אישי, כשהוא עצמו מנסה להתאים לכל בחור את הישיבה הראויה לו לפי מידותיו.
מעמיד הדורות
את שיעוריו בתלמוד תורה היה מכין תקופה ארוכה מראש, כשבחודש תמוז כבר היה מתחיל להכין את חומר הלימודים של חודש אלול. השיעורים היו גם נכתבים מראש, ונאמרים בעמקות ובעיון מחד, אולם גם בנעימות ומתיקות מאידך. התלמידים היו שותים בצמא את דבריו וידיעותיהם היו לשם דבר.
ר’ שמואל לא שימש רק כמחנך אלא גם כאבא מסור, וגם לאחר שסיים את הלימודים בתלמוד תורה ושב הביתה, היה מעביר בראשו כל תלמיד ותלמיד ומשחזר איך הוא הקשיב והצליח היום, כשרשם לעצמו לאיזה תלמידים צריך לתת מחר יותר תשומת לב. כמים הפנים לפנים היו גם התלמידים קשורים אליו בעבותות, וכפי שניתן היה לראות במסע הלוויה בוגרים רבים מהת”ת כשדמעות חמות זולגות מעיניהם.
מלבד זאת נודע כיודע ספר גם בתורת הנסתר, כשבכך הלך בדרכיהם של זקניו המקובלים הגדולים הגאון הצדיק רבי ישעי’ אשר זעליג מרגליות זצוק”ל והגאון הצדיק רבי יחיאל פישל אייזנבאך זצ”ל ראש ישיבת שער השמים.
תורת חסד על לשונו
מסכת מיוחדת היתה עבודת החסד, כשבמשך שנים שימש כמנהל בוועד הרבנים לענייני צדקה, ואף לאחר שעזב את עבודתו המשיך לשמש גבאי נאמן של הוועד שלא על מנת לקבל פרס, וסייע למשפחות ולמקרים רבים בכל לב ונפש. גדול היה חלקו בהקמת המטבח המרכזי של ‘עזר ליולדת’ המרכזי בביתר, ופעל עבור פיתוחו ושגשוגו.
יחד עם נוות ביתו שעמדה לימינו בכל פעולותיו פתחו את ביתם לרווחה לכל נצרך ומר נפש. בכל מקרה של עזרה התייצבו הם ראשונים, בגוף בנפש וממון. וברגע שכבר לא היו צריכים את נוכחותם עזבו.
היה מסור בלב ונפש לחמיו ז”ל, ולאחר פטירתו עבור חמותו ע”ה ובמשך עשרים שנות אלמנותה היתה שוהה בביתם בכל החגים כשהוא רואה זכות גדולה בכך, וזוהי גם ההרגשה שנתן לה.
רב חלקו בעבודה שבלב זהו תפילה במתינות וכמונה מעות. ניצל כל הזדמנות ועת רצון לתפילה ותחנונים, כמו אמירת ספר תהילים לאחר ליל הסדר ועוד. היה אומר שביקש רק עבור הצלחת צאצאיו בתורה ויראת שמים, עד ששכח לבקש על עצמו ועל צרכיו.
ייסורים של אהבה
לפני כשנה וחצי, בחודש חשון תשפ”ג, חלה במחלה קשה, או אז החלה מסכת מיוחדת בחייו. הוא הזדכך בייסורים קשים ומרים. אך למרות זאת המשיך בעבודת הקודש. היה מתכנן את טיפוליו כך שיהיו לפני הלימודים בת”ת או לאחר סיומם. הוא היה מגיע מטיפולים או הולך לטיפולים הישר מהתלמוד תורה במסירות נפש של ממש.
קיבל את ייסוריו בהכנעה גמורה. היה אומר כי אולי קשה לו לומר בפה מלא “כי שמחתני ד’ בפעליך’ כי הרי בכדי לשמוח בייסורים צריך דרגה גבוהה, אולם יכול לומר בפה מלא “להגיד כי ישר ה’ צורי ולא עוולתה בו”, כי השי”ת עושה את הדבר הנכון ביותר, והוא עמו בכל צעד ושעל.
היה קשור בלב ונפש לאדמור”י בית סאדיגורה, כ”ק האדמו”ר ה’עטרת ישראל’ זצוק”ל, ולאחר מכן לבנו ממשיך שושלת הקודש כ”ק האדמו”ר שליט”א, שאף בא לבקרו בשושן פורים יממה לפני שאושפז בבית החולים, כשהמנוח אמר לו “איך בין שוין גרייט” – “אני כבר מוכן”. ויהי לפלא.
בימים האחרונים לפני פטירתו חזר כל העת על המילים ‘טוב ד’ לכל’. ושבוע לפני אמר כי אינו מצטער על כך שכבר עוזב את העולם הזה, ואף אינו דואג לעתיד ילדיו כי הרי הם יהיו תחת חסותו של הקב”ה שהוא אבי יתומים. הדבר היחיד ממנו הוא פוחד הוא “דע לפני מה אתה עתיד לתת דין וחשבון”.
דורות ישרים מבורכים
ביום שלישי כ”ג אדר ב’, במעמד נורא הוד כשצאצאיו ומשפחתו שהיו מסורים אליו בלב ונפש, עומדים על יד מיטתו, השיב את נשמתו המזוככת ליוצרו ובוראו, כשנאמרים פסוקי קריאת שמע וייחוד.
קהל רב הגיע להשתתף במסע הלוויה שיצאה מבית הלוויות ‘שמגר’, כשתחושת אבל אישית אפפה את כל המשתתפים. דברי הספד השמיעו דודו הגאון רבי משה אורי אייזנשטיין, דודו הגאון רבי שמואל תפילינסקי ראש כולל בירושלים, דודו הגאון רבי יחזקאל אייזנבאך, הרב פסח שמרלר מנהל ת”ת צאנז בביתר, גיסו הרה”ג ר’ יהושע לייב גלרנטר, גיסו הרה”ג ר’ יעקב קרויזר מחשובי אברכי טלז סטון. אחיו הרה”ג ר’ אליהו ממונטריאול, ואחיו איש החסד הרב יואל, וכן בניו הר”ר אשר, הר”ר יעקב, והבה”ח זאב.
הותיר אחריו את נוות ביתו החשובה, ואת צאצאיו היקרים, ההולכים כולם בדרכי התורה והחסידות, בהם העסקן ואיש החסד מעירנו הר”ר יוסף איזנבאך ושאר צאצאיו החשובים, ההולכים בדרך אשר סלל והתווה כל ימיו.
