יעקב מרגליות
איטום הוא אחד הענפים החשובים והקריטיים בענף הבנייה. בתקופה זו, בה מורגש מחסור בפועלים בעיר, כאשר מצד שני הגשם מטפטף וגורם לנזקים במבנים שלא נאטמו כהלכה – נושא האיטום תופס את תשומת ליבם של תושבים רבים, המשוועים לפתרון זמין ונוח.
לעירנו, ביתר עילית, יצאו מוניטין כעיר שנמצאת בבנייה ללא הפסקה. עד כדי אובססיה של ממש. יש שידרשו לשבח – כאשר הביתרים דוגלים ב’רחבות’ וכמה שיותר חדרים בבית להלין בהם את הילדים כ”י, ויש שידרשו לגנאי את ההגזמה וה’בולמוס’ לבנות ללא חשבון. כך או כך, ביתר משופעת בהרחבות, בשיפוצים ובניה של יחידות דיור.
מצד שני, בנייה ללא הגבלה מביאה בכנפיה ליקויי בנייה חמורים. וכך יוצא שבחלק גדול מהמקרים נגרמת עוגמת נפש עצומה בעקבות ליקויי בנייה, ובפרט ליקויים באיטום. במקרים רבים הדבר גם כרוך בהרס יחסי שכנות, בדיני תורה ובתביעות נזיקין לבית הדין. במסגרת זו נימנע מלדון בנושאים כאובים אלו, ובמקום זאת ננסה להציג פתרונות, בתקווה שבכך יתרום ‘שערים’ את חלקו למניעת כשלים בעתיד, ולטיפול נכון בליקויים קיימים.
ביריעה זו ננסה אפוא לעמוד על תפקידה של מערכת האיטום, הדרך ליישום נכון של איטום ביתי וכיצד להתמודד עם כשלים מצויים.
תפקיד מערכת האיטום
ראשית נגדיר את המובן מאליו: מה תפקידה של מערכת איטום?
ובכן, תפקידה של מערכת האיטום היא למנוע כניסת מים לאזורים בהם הם לא רצויים. הדרך לעמוד במטרה זו מורכבת מכמה נקודות קריטיות:
- התאמת המערכת הנכונה לחלק במבנה אותו רוצים לאטום.
- הכנה נכונה של התשתית לאיטום – הליך חשוב לא פחות משכבת האיטום עצמה .
- בחירה נכונה של חומרי איטום ושימוש בהם לפי ההורות.
- בדיקת תקינות החומר (נכון בחלק מהמקרים).
- שמירה על האיטום מפני פגיעות של בעלי מקצוע בהמשך הבניה.
טעות באחד מהסעיפים לעיל – תגרום בוודאות לכשל במערכת האיטום ובסבירות גבוהה גם לחדירת מים למבנה. חשוב לציין, שלא כל כשל באיטום גורם לחדירת מים בצורה מיידית, אבל במשך השנים ובהצטרפות של גורמים נוספים יכול הדבר לגרום בהחלט לחדירת מים והרס למבנה.
חשוב להבין יסוד בסיסי באיטום: מערכת איטום תקינה היא מערכת שיש בה רצף איטום לכל אורך השטח אותו אנו אוטמים. כלומר, גם כאשר נתאים מערכת נכונה וניישם אותה בצורה מושלמת – די בנקודת כשל אחת או באזור מסוים שלא טופל כראוי – כדי שנמצא את עצמנו מתמודדים עם בעיה של חדירת מים.
רכיבי האיטום
כדי למנוע כשל כזה, הבה נעבור על רכיבי המבנה הדורשים איטום בסוג העבודות המצוי בעיר.
מרפסות / גגות: על פי רוב ייאטמו במערכת יריעות ביטומניות. במקרים חריגים ונדירים נוכל לאטום בחומרים אחרים. כל מקרה כזה דורש התייחסות פרטנית.
כעת נעבור על חלקי המערכת, בתוספת דגשים לביצוע נכון וכשלים מצויים :
שכבת שיפועים: תפקידה של שכבת השיפועים היא לדאוג להזרמת מים שנמצאים מעל לשכבת האיטום אל כיוון הנקז ומשם אל מחוץ למבנה.
החומר השכיח (אם כי לא בהכרח האידאלי, אבל זה המנהג המצוי במדינת ישראל) הוא חומר שנקרא בט-קל , שכשמו כן הוא: בטון קל שלא מעמיס משקל גדול על המבנה.
כשלים מצויים: שימוש בחומר לא מתאים ( בטון בערבוב ידני / עם חצץ / הקצפת יתר של בטקל וכדומה) – עלולים לגרום לפגיעות שונות ביריעות .
שיפועים לא תקינים: יגרמו לעמידה של בריכות מים מעל שכבת האיטום והתפתחות של ירוקת / עובש גם מעל לריצוף.
חוסר באשפרה: כל חומר צמנטי (מלט) דורש השקיית מים תוך כדי תהליך ההתייבשות, על מנת שיגיע לחוזקו הנדרש. תהליך ההשקיה אמור להימשך לפחות 3 ימים, ורצוי אף 7 ימים.
בטקל ספוג מים: אחרי תהליך האשפרה, דרושה תקופת ייבוש על מנת למנוע כליאה של מים בתוך החומר. הדרישות משתנות ממפרט למפרט אם כי הדרישה הרשמית המינימלית עומדת על ארבעה שבועות.
ניקוז חובה: כל מרפסת / גג צריכים פתח יציאה למים. כמות הנקזים וגודלם נקבע לפי שטח האיסוף של המים. על פי רוב, למרפסת סטנדרטית מספיק נקז אחד בקוטר 3 צול.
חשוב להבין: אזור הנקז נמצא בסיכון מוגבר לתקלות, שכן הוא למעשה פוגש את כל כמות המים שבגג. עם זאת יש כאן חיבור בין שני חומרים שונים, דבר הדורש מקצועיות רבה.
כשלים מצויים
כעת, הבה נפרט מספר כשלים נפוצים, שגורמים לתקלות ולעוגמת נפש רבה. טיפול נכון מבעוד מועד עשוי לחסוך כאב לב והוצאות יקרות בהמשך הדרך. להלן הכשלים המצויים:
שימוש באביזר לא מתאים: בשוק קיימים מגוון אביזרים ייעודים לניקוז, שבעבודה נכונה מתחברים ישירות לשכבת האיטום ושומרים על רצף איטום נכון. ניסיון לחבר את שכבת האיטום לאביזר לא ייעודי נידון לכישלון וחדירת מים בחיבור ביניהם.
קוטר ניקוז קטן: מצוי מאוד בשימוש באביזר לא ייעודי, כאשר העבודה גוררת הקטנת קוטר הנקז, או התקנה של אביזר קטן מדי.
התקנה לקויה: הכשל הנפוץ ביותר בהתקנת הנקז הוא חוסר הכנת מיקום הנקז – דבר הגורם לכך שהנקז גבוה ממפלס השיפועים וממילא מים נשארים לעמוד מסביב לנקז.
נקז בזווית: זווית הניקוז צריכה להתייצב כך שהנקז ישפוך את המים כלפי מטה, ולא בזווית 90 מעלות. זווית אחרת תגרום לבעיות רבות.
תשתית לשכבת האיטום
כשמתייחסים להכנה לשכבת האיטום יש כמה נקודות שדורשות תשומת לב מרבית:
התשתית עצמה – שכבת השיפועים – עליה הסברנו כבר.
תיחום אזור האיטום: יציקת חגורות סכר למניעת מעבר מים לחדר סמוך. חשוב שחגורות אלו יהיו עשויות כראוי, עם עבודת ברזל נכונה ובטון איכותי, למניעת סדקים בעייתיים.
כמו כן , צריך לתכנן את גובה החגורות כך שיעלו גבוה ככל האפשר – עד לגובה שכבת הריצוף באזור עליו אנחנו מגינים. במקרים מסוימים אף ניאלץ לעשות חגורה מוגבהת מהריצוף הנ”ל – אשר תהווה למעשה מכשול למניעת מעבר המים.
שכבת האיטום: שכבת האיטום חייבת לעלות על גבי הקירות מסביב לגובה של לפחות 30 ס”מ מעל שכבת הריצוף הסופית. ככלל, מערכת האיטום צריכה להתחבר לתשתית יציבה וחזקה. מלכתחילה עליה להתחבר לשכבת הבטון המקורי של השלד, במידה והדבר אינו מתאפשר – נצטרך ליצור תחליף ראוי.
אביזרים חודרים: צנרת מים/ מזגן וכו . אין אפשרות טובה לחבר יריעות לצנרות. אם נוכל נעדיף שצנרות יגיעו לגג דרך הקירות ולא דרך הרצפה. במידה והדבר לא מתאפשר נצטרך לצקת קוביית בטון חזקה מסביב לצנרת הנ”ל.
כשלי התקנה נפוצים
להלן פירוט של כשלי התקנה נפוצים אשר גורמים לבעיות רבות בעיר ומחוצה לה:
חגורת סכר נמוכה מדי: ייוצר מרווח בין שכבת הריצוף לחגורה שימולא בחומר מזדמן שלא מונע כניסת מים.
חגורה גבוהה מדי: תגרור חציבה של הרַצָף או איש האלומיניום שיתקשה להשלים את עבודתו – ויפגע במערכת האיטום.
התחברות היקפית לחיפוי האבן: זהו מקרה נפוץ מאוד בעירנו. מערכת האיטום למעשה לא מונעת חדירת מים שזורמים על הקיר – ובוודאות מים יחדרו אל מאחורי שכבת האיטום.
תשתית חלשה על גבי הקירות בהיקף: אם נחבר את היריעות לשכבת מילוי הבטון שמאחורי חיפוי האבן , או לקיר לא מוחלק, או לקיר שהוחלק בחומר לא מתאים או חלש וכדומה – מה שיקרה הוא שעם הזמן יתנתקו היריעות מהתשתית. התוצאה: מים יוכל לחדור מאחורי שכבת האיטום.
שכבת האיטום
כפי שצוין לעיל, החומר הנכון לשימוש בגגות או מרפסות הוא יריעות ביטומניות. יש לא מעט סוגים וחברות שונות של יריעות כאלו. לא נוכל במסגרת זו לגעת בהבדלים בין APP ל SBS, עם אגרגט או בלי. בעל מקצוע בתחום האיטום צריך לדעת להתאים יריעה נכונה לכל מקרה. נציין רק מותגים מובילים :
פזקר – חברה ישראלית מובילה באיכות היריעות.
ביטום – על פי רוב חומר מיובא.
אשר לעובי היריעות- הנפוץ ביותר הוא בעוביים של 4 מ”מ ו- 5 מ”מ. על מנת לבצע איטום ביריעה בעובי 4 מ”מ כראוי נדרשת רמת מקצועיות גבוהה במיוחד, לכן נשתדל להימנע ממנו, ובוודאי שלא נסמוך עליה כיריעה בודדת.
כמו כן, יש להתייחס לשימוש המיועד של הגג או המרפסת:
באזור מרוצף – חובה לבצע שתי שכבות יריעות מתחת לריצוף.
בגג – ניתן לפעמים להסתפק ביריעה אחת של 5 מ”מ – תלוי בגורמים שונים כגון: שימוש הגג , יש/אין דודים ומזגנים וכדומה.
###בעלייה לקירות היקפיים### – נשתמש בחתיכה נפרדת משטח הגג, ונוסיף גם יריעת חיזוק נוספת.
כשלים מצויים
בשורות הבאות נציג דוגמאות לכשלים מצויים באיטום – אשר גם הם גורמים לבעיות רבות:
פריימר פגום/ חלקי – גורם לחוסר התחברות הרמטית לתשתית.
הלחמה חלקית בין היריעות – גורמת לחדירת מים בין התפרים.
הנחת יריעות בסדר לא נכון: הנחת היריעות צריכה להתחיל מהאזור הנמוך כלפי מעלה. זאת על מנת שהיריעה במעלה השיפוע תהיה העליונה בחפיפה.
עיבוד לא נכון בפינות – גורם לאלמנטים חודרים וכדומה והורסים את האיטום ההרמטי
כך נציף נכון
לסיום החלק הנוגע לאיטום מרפסות או גגות, יש לציין את החשיבות לביצוע הליך של בדיקת הצפה. הבדיקה צריכה להתבצע למשך 72 שעות (כמובן צריך לשים לב שהימים לא גשומים שלא נגיע לתקלות). ללא בדיקה כזו , למעשה אין דרך לדעת האם המערכת תקינה.
הבדיקה צריכה להיערך כך שגובה מפלס המים יעלה עד לגובה הריצוף באזור הסמוך. במידה שהדבר לא ניתן לביצוע – יש דרכים לייצר סכרים זמניים.
לאחר ההצפה, יש לסמן את גובה מפלס המים בסימון ברור, ולקחת בחשבון שיש ירידה מסוימת עקב אידוי המים. אם המים ירדו מעבר לשיעור האידוי – ובכן, יש לכם בעיה באיטום. אם לא הייתה ירידה מלבד האידוי – ברכות, יש לכם גג או מרפסת אטומים!
עד כאן לגבי מערכות איטום לגגות ומרפסות. בשבוע הבא, בעזרת השם, נמשיך לפרט לגבי מערכת נוספות.
*בהכנת הכתבה התסייענו בשירותיו של אוטם מורשה, המתעסק בניהול וביצוע פרויקטים, ומאחוריו ניסיון רב וקבלות מוכחות. לייעוץ והזמנות: 050-4139148
