משה יאיר וינשטוק
המלמד לא ידע את נפשו מחוסר אונים. זה זמן רב שהוא מתלבט כיצד לנהוג מול אחד מילדי הכיתה שמשבש את סדרי הלימוד. הוא תוסס מדי, מתסיס את האווירה בכיתה, ומפריע בצורה נוראה למהלך התקין של השיעורים. הוא הוזהר פעמים רבות, ללא הועיל. עכשיו מרגיש המנהל שאי אפשר להמשיך כך.
האם מותר וראוי להרחיקו מהת”ת על מנת שיפסיק להיות גורם מפריע לחבריו?
זו שאלה שמצריכה דעת תורה.
השים המלמד את פעמיו לרחוב ראב”ד 17 בבני ברק, שם עלה לביתו של מרן ראש הישיבה.
ראש הישיבה הקשיב ברוב קשב לשאלה עד תום, ואחר כך השיב: “יש להסביר לתלמיד בנועם שכדאי לו לשנות את ההתנהגות שלו על מנת לקנות לעצמו שם טוב. צריך לשבח אותו ולכבד אותו, וכך להשפיע עליו לטובה”.
“וכשזה לא עוזר?” המשיך השואל ושאל, ומרן בשלו: “זה מוכרח לעזור. אם מכבדים תלמיד ומסבירים לו בנועם שהדבר לטובתו – ישפיעו עליו הדברים לטובה”.
זו הייתה אולי תמצית משנתו החינוכית של מרן ראש הישיבה שהסתלק מעימנו לשמי רום. לסלול את הדרך לליבות התלמידים בנעימות וברוך ולא לוותר על אף אחד.
‘אוי לה לספינה שאבד קברניטה’ – זו התחושה שחדרה אל כל שכבות היהדות החרדית, שעה שנתבשרו על הבשורה המרה בהסתלקותו של מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי ירחמיאל גרשון איידלשטיין זצוק”ל.
ספינת היהדות החרדית שטה בים גבה גלים. לעתים מיטלטלת במשברי ים, לפעמים עליה להיזהר מסלעים ומצוקים, אבל תמיד צולחת היא את המכשולות כולם, כי יש מי שמוביל ומנווט. הגה הספינה תמיד נתון בידי קברניט אמן, כי לא אלמן ישראל וגדולי הדור הם קברניטיו, המובילים אותה על מי מנוחות.
מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין זצוק”ל הוא הקברניט אשר החזיק בהגה, וכיוון והדריך והנהיג בדעת התורה ששפעה ממנו, והיווה את הכתובת ליחיד ולרבים, לעצה ולברכה ולהכוונה נכונה. עד שלפני שבוע, ליבו הגדול שהכיל עולם ומלואו – נדם.
ביתו של מרן ראש הישיבה מפואר בפשטותו. שולחן העץ הארוך המוצב בסלון, שגדולי ושועי עולם הסבו סביבו ועליו עלו הקשות והסבוכות שבסוגיות להכרעתו של גדול הדור – חף מכל סממן של עולם הזה. כי רק עולם הבא יש כאן, ואת זה הרגישו היטב כל באי הבית שמספרים כל אחד בלשונו, על אותה הרגשה של מעין עולם הבא שהרגישו באקלים הבית המזוכך והטהור. רבים היו בני הבית, אבן שואבת הוא היה, מגדלור לכל מבקש עצה וברכה, לפשוט ספקות לברר הליכות וגם לפשט עקמומית שבלב.
אחד מבאי הבית, שכבן בית ממש נחשב בביתו של מרן זצוק”ל, הוא הרב אברהם שלום פינזל מנהל אימפריית החינוך ‘חכמת שלמה’ שלאחרונה תקעה יתד בעירנו בהקמת הסמינר לבנות ‘שירת ביתר’ שמשגשג ופורח וזוכה להצלחה חסרת תקדים. בכל שאלה שעלתה, בכל התלבטות והתחבטות לאורך השנים, עשה הרב פינזל את דרכו אל הבית שברחוב ראב”ד 17, שם שטח את ספקותיו, והעלה את שאלותיו, שם קיבל תמיד מענה חד וברור.
ישבנו אפוא לשיחה רוויית הוד עם הרב פינזל, וביקשנו לשמוע ממנו מעט מהדרכותיו של אותו צדיק, כמו גם את רשמי הביקורים התכופים שאותם נהג לערוך בבית, בין הקירות שספגו כל כך הרבה תורה ודעת תורה.
רגעי מבחן
“מרן ראש הישיבה היה אמן ההקשבה”, אומר לנו הרב פינזל. “כל שאלה ששמע, בכל נושא שהוא, היה מקשיב ברוב קשב עד תום לדבריו של השואל, לפני שהיה משיב. מעולם לא הייתה לשואל תחושה שאולי לא ביטא את עצמו מספיק טוב, שאולי לא העלה כראוי את כל צדדי השאלה, כי מרן היה אביר הסבלנות, והיה מעניק חשיבות עצומה לדבריו של הדובר שמולו ומקשיב לדבריו עד תום ברוב קשב.
“ובסוף הרצאת השאלה לפניו – תמיד הייתה לראש הישיבה תשובה ערוכה על לשונו, והיא הייתה קצרה, חדה וברורה, שלא מותירה מקום לספקות כלל”.
כידוע לכל, נושא החינוך עמד לנגד עיניו של מרן הגרי”ג זצוק”ל. איזו תובנה חינוכית מרכזית תוכלו למנות ככזו שהייתה המרכזית והחשובה שאותה הנחיל לצוותות החינוכיים במערכות החינוך?
“מרן ראש הישיבה היה כל כולו חינוך. הוא עצמו עסק כל שנותיו בהעמדת תלמידים, וכל נושא החינוך של ילדי ישראל עמד לנגד עיניו תדיר. דומני שהעיקרון המרכזי שהוא דגל בו ושאנו זכינו לשמוע ממנו בהזדמנויות רבות, היה ליצור אווירה נעימה בתלמודי התורה ובבתי הספר. שהתלמידים ירגישו נעים וטוב, ושהצוות יעניק להם יחס של כבוד. ובעיקר להיזהר כמו מאש שלא להיכשל בהשפלת תלמיד ובביזויו. האווירה צריכה להיות של נעימות ומכובדות, כך לימד אותנו ראש הישיבה, ולא של פחד וכפייה, כי רק כך ניתן באמת לחנך תלמידים.
את השיעור הגדול ביותר, היינו מקבלים הלכה למעשה שעה שהיינו נכנסים אליו יחד עם תלמידי הת”ת לעמוד בכור המבחן על ידיעותיהם. איזו אווירה מרוממת של נעימות ואצילות הייתה נושבת ממנו, מאור הפנים שבו הוא קיבל כל אחד, והפרגון שהעניק ביד נדיבה לתלמידים שהוכיחו את ידיעותיהם היפות, זו הייתה דוגמא מוחשית איך צריך להתייחס לתלמידים ואיך לרומם אותם במאור פנים ובאהבה כנה ואמתית. תמיד היה מקדים ומשוחח איתם על השמחה שבלימוד התורה, על חשיבות ההתמדה שבאמצעותה יגדלו הם לגדולי תורה וכך התורה תאיר את נשמותיהם”.
לא להרחיק תלמידים
“פעמים רבות”, מספר הרב פינזל ל’שערים’ “נהג ראש הישיבה זצוק”ל לכתוב מכתב אחרי מבחן כזה שנערך אצלו, בו היה מפרט במילים את קורת הרוח הגדולה שלו מהתלמידים בזמן המבחן. אין לשער את ההתרוממות העצומה שחו התלמידים בשעה שראו את המכתב של גדול הדור שמשבח אותם. הוא התווה דרך של חינוך באמצעות עין טובה ולב טוב. אלו היו הדברים שהשמיע גם לנוכח אתגרים בחינוך כמו הסיפור שבפתיחה – לכבד את התלמיד, ולדבר אתו בנעימות ובעין טובה, כי זו הדרך לחנך.
לצד המענה הרך שבפי ראש הישיבה, לפעמים היה משדר תקיפות. הלוא כן?
“בוודאי. אמנם בכל הנוגע לחינוך וליחס לתלמידים במערכות החינוך הוא דגל בהכלה ואפילו בהבלגה. לדוגמה – הרחקת ילד ממערכת החינוך היה אצלו כמעט בלתי קיים. בשעה שהעלינו לפני מספר חודשים מקרה של תלמיד שהלבוש שלו לא היה הולם ולא תאם את דרישות הת”ת, למרות בקשות חוזרות ונשנות מצדנו, וביקשנו הכוונה האם נכון יהיה להודיע לו כי לא יוכל כך להמשיך ללמוד אצלנו, מרן ראש הישיבה נרתע עד מאוד. “תשוחחו איתו” הוא אמר, “תזהירו אותו שוב”. “ואם זה לא יעזור?” – הוספנו לשאול, אולם מרן רק אמר: ‘זה יעזור, זה יעזור’.. כך גם בהזדמנויות שונות בנוגע לכל מני נושאים, גילה את מורת רוחו מהרחקת תלמידים, וביקש שנאחז בהבלגה ובהכלה כמה שניתן.
לשמור על פך השמן
ואכן, לצד אותה גישה של הכלה והבלגה, בכל נוגע לשמירת ערכי היסוד של החינוך הטהור – הוא היה תקיף וחד משמעי ולא חת מפני איש.
“זכורני שעה שהעלינו בפניו את האתגר של גיוס מלמדים שאיתו מתמודדים רבים מוסדות הפטור, וסיפרנו כי ישנם מלמדים מוכשרים שפונים ללמד במוסדות ממלכתיים, כמו ממ”דים וממ”חים משום ששם תנאי ההעסקה טובים יותר, ומנהלי התתי”ם של מוסדות הפטור שריחיים על צווארם ומנהלים קופה דלת תקציבים עם יכולות מוגבלות, אינם יכולים להרשות לעצמם להעניק תנאי העסקה דומים לאותם מערכות, ולפיכך – מתקשים לעתים לגייס מלמדים ראויים. מרן זצוק”ל הזדעזע ממש לשמע הדברים, ולא הצליח להבין היאך מסוגלים אותם מלמדים לעשות כך. “והלוא הם מפסידים עולם הבא! הם מפסידים עולם הבא!” כפל את דבריו.
כך גם כשעמד לאחרונה על הפרק הגדלת תקציב התתי”ם במעמד פטור והגדלת שכר צוותות ההוראה על ידי משרד החינוך, וניצבה השאלה האם לשתף פעולה עם תכניות שמציב המשרד באופן כזה או אחר, זאת כדי לסלול את הדרך להגדלת התקציבים למוסדות הפטור, הוא לא הסכים שנשנה ממה שהיה נהוג עד כה. וגם כששטחו בפניו את העובדה שאם נצטרף לתכנית משרד החינוך, התקציב יעוגן בנוהל, כך שגם ממשלה עוינת לציבור החרדי לא תוכל להפחית תקציב זה, אמר ראש הישבה – “אנחנו בלאו הכי חיים על ניסים, אין לנו אפוא לנסות לעזור לקב”ה, ועלינו להאמין בו שימשיך לעזור לנו כפי שעזר עד כה”.
מעמידי העולם
הרב פינזל נזכר באנקדוטה מאלפת:
“פעם נכנסנו אליו יחד עם רבה של מודיעין עילית הגר”מ קסלר שליט”א, ועל הפרק עמדה השאלה האם נכון לשלוח את המלמדים ללימודי השתלמויות על מנת שיתמקצעו בעבודתם, כשההשתלמות תהי’ה כמובן במסגרת חרדית עצמאית. מרן לא “התחבר” לרעיון. “לשם מה צריך לימודי השתלמות, והלוא יש לנו את ‘פרקי אבות’, ושם מופיעה הדרך לחנך” הביע את תמיהתו, “והרי משנה מפורשת היא ‘אוהב את הבריות ומקרבן לתורה…’ – אהבת הבריות היא הדרך לחנך”.
אתם זכיתם לדלת פתוחה את מרן הגרי”ג. מתי התחיל הקשר הרציף שלכם עם ראש הישיבה?
אני אמנם זכיתי להיכנס הרבה למרן ראש הישיבה וכל אימת שהייתי צריך להיוועץ בדעת קודשו ניתנה לי האפשרות ב”ה, אולם לא היה זה בזכות עצמי, אלא לטובת מערכות החינוך, או ליתר דיוק לטובת ילדי ישראל שהבל פיהם מקיים את העולם. הקשר הרציף עם מרן התחיל לפני כעשרים ושמונה שנים בשעה שפתחנו את תלמוד תורה “חכמת שלמה”, ומאז הצטברו על שולחננו נושאים חינוכיים להכרעת דעת תורה”.
את גודל ההערכה של מרן ראש הישיבה לעוסקים במלאכת החינוך והמקיימים מערכות חינוך לילדי ישראל, הביא מרן הגרי”ג לידי ביטוי כל עת מצוא. הרב פינזל מספר, כי “כשנכנסנו אליו יחד עם קבוצה של הנהלת ‘איגוד מוסדות הפטור בארה”ק’ לפני קרוב לשנה, הוא הפליג בשבחם של אלו העוסקים במלאכת החינוך, וקיבל את פנינו במאור פנים יוצא דופן, וכך אמר לנו: ‘שלום עליכם, בואכם לשלום, עוסקים בזיכוי הרבים בתורה, זו זכות גדולה מאד לחנך חינוך לתורה ילדים שכפי שכתוב בגמרא הבל פיהם אין בו חטא, והעולם עומד על התורה שלהם, עוד יותר מתורתם של האמוראים, כך אומרת הגמרא בשבת’.
“ראש הישיבה הוסיף ואמר: ‘אלו שמזכים ומלמדים אותם ואלו שמנהלים את המוסדות, הם מעמידים ומקיימים את העולם. אלו זכויות גדולות אבל יש גם אחריות, שיהיה בשלמות, שיעסקו בתורה מה שיותר, כי העיקר הוא התורה. זה העיקר שצריכים לדעת גם המלמדים וגם המנהלים שזו זכות גדולה מאד לחנך לתורה ושהכל טפל לתורה'”.
‘מדוע לא יותר’?
“מרן זצוק”ל היה כולו תורה”, אומר הרב פינזל ונוקט דוגמה: “פעם שאלנו אותו על האתגר שיש בשיעורי אחר הצהריים בהם מלמדים לימודי חול, והמלמדים מתמודדים בשעות אלו עם קושי יחסי, והשאלה הייתה האם נכון לערוך מבצעים שידרבנו את הלמידה בשעות אלו. דעתו של מרן ראש הישיבה לא הייתה נוחה מכך שמבקשים לערוך מבצעים על לימודי חול. “לא כדאי לערוך מבצעים לעידוד לימודי חול, מבצעים רק בלימודי קודש זה לא כדאי” אמר.
מתי הפעם האחרונה שבה נכנסתם אל מרן זצוק”ל?
כמה ימים לפני חג השבועות נכנסתי אליו להתברך מפיו, ובאותה הזדמנות האו חתם על מכתב ברכה ששיגרתי לאחד מהתורמים למוסדות. מרן העריך עד מאוד מחזיקי תורה ונכון היה להשקיע מזמנו ומכוחותיו לעודד החזקת תורה ככל שנדרש.
“אני זוכר אנקדוטה מאותו מעמד של לפני כשנה, בו נכנסנו אליו עם הנהלת איגוד מוסדות הפטור. היה זה לקראת סיום המפגש, כשביקשנו ברכה מפיו והוא העתיר מברכותיו על ראשינו, ולאחר שהודינו לו על שהקדיש מזמנו למעננו, הוא רק אמר: ‘אני חייב, אני חייב’, בכפל לשון.
“אחד המלמדים ניגש אז וביקש ברכה עבור בניו שיגדלו תלמידי חכמים, ומרן זצוק”ל בירך ואמר “בעזרת השם”, אבל הוסיף – “אבל דע שזה תלוי באבא גם כן…”
“ואז ניגש מנהל אחר וביקש ברכה שבנו יהיה גדול בתורה כמו הראש ישיבה, ואז הביט בו מרן ואמר “ולא יותר? ומדוע לא יותר?”
מרן ראש הישיבה זצוק”ל ליוותה אותנו לכל אורך הדרך. הוא היה הכתובת עבורנו לקבל הכרעה בכל נושא ולשמוע דעת תורה מעומק דעתו הרחבה. אנו בטוחים כי כעת רוחו הגדולה תוסיף ותלווה אותנו הלאה, ותעמוד לימיננו עדי יקיצו וירננו שוכני עפר בביאת גואל צדק במהרה בימינו”.
