יעקב מרגליות
ביתר צועדת לעידן חדש ומבורך למען עתידם של הבחורים העולים לישיבות הקטנות:
לאחר אסיפה וסדרת התייעצויות שנערכו בראשות מרא דאתרא שליט”א – קיימו וקיבלו עליהם כלל ראשי המוסדות הק’ בעירנו ביתר עילית בהוראת המרא דאתרא ובית דין צדק של ביתר עילית – שלא לאפשר את קיומם של מבחני הקבלה לישיבות לפני תאריך ט”ו בסיון. בכך יובטח בעז”ה חיזוק עצום בלימוד התורה בחודשים האחרונים של ה’זמן’ במכינה לישיבה קטנה, וכן רוגע נפשי עבור התלמידים שיוכלו לשקוד על התורה ולהתכונן כהלכה לקראת העלייה לישיבה.
המצוקה בשטח שניכרה בשנים האחרונות – עלתה השמיימה. “מה התועלת בכך שחצי שנה עוברת ללא אותה התקדמות שהתרגלו אליה התלמידים קודם המבחן לישיבות, והנזק לדורות הוא בלתי ניתן לאומדן!”, זעקו עשרות אישי חינוך בשנים האחרונות, והזעקה הגיעה למעונם של רבני העיר שליט”א, אשר החליטו לתקן תיקון גדול וחשוב שהופך מעתה לחוק ולא יעבור בעיר התורה והחסידות.
אסיפה ותיקון גדול
כזכור, לפני שבועות מספר פרסמנו ב’שערים’ על אסיפה דחופה שנערכה ביוזמתו של גאב”ד עירנו, מורנו הגאון הגדול רבי חיים וייס שליט”א, שנועדה לראשי ישיבות וחברי הצוות הרוחני בישיבות ובתלמודי התורה. בקשתו של הרב שליט”א הייתה לקיים שיחת התייעצות עם מרביצי התורה שבידיהם מופקד הפיקדון היקר – צעירי הצאן, הגדיים שיֵיעְשוּ תיישים, דור העתיד של עולם התורה.
“זכתה ביתר”, ציין הרב שליט”א, “שטובי הכוחות משקיעים כאן רוב מרץ וכישרון לטפח ולגדל את דור העתיד של עולם התורה, בשימת לב מיוחדת להשקעה בלימוד, ברמת הלימוד, וביראת השמים שחופפת על הלימוד, בבחינת ‘חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה’. מכאן עבר הרב שליט”א לעסוק בנושא שלשמו הוכרז הכינוס הדחוף. מורנו הגאב”ד הציג את הבעיה במלוא חריפותה.
לפי המנהג שרווח עד עתה – עונת המבחנים לישיבות לצעירים נפתחת בסביבות חודש אדר, ופעמים שאף מוקדם יותר, בחודש שבט. החל מתקופה זו – המתח מורגש בכיתות המכינה לישיבה קטנה, כאשר הנערים עסוקים בשינון החומר למבחן, מנהלים ביניהם דיונים ערים ותחרותיים סביב השאלה מי התקבל לאיזו ישיבה, וכל ה’הלוך-יילך’ שלהם סובב-הולך סביב עניין הרישום, שאלת ההתקבלות לישיבה זו או אחרת, לצד מפח-נפש ואכזבה על אי התקבלות לישיבה המבוקשת.
לצד זאת, בת”תים שונים אף נהוגה תופעת ה’רַשָׁמִים’, שמקבלים את שכרם בתמורה ל’ראשים’ שהם מביאים לישיבה, ובין התלמידים נערכת תחרות – סמויה או גלויה – סביב השאלה מי התקבל להיכן, ומי לא זכה להתקבל לישיבה שבה חפץ ונאלץ להתפשר, וכן הלאה והלאה.
לצד המתח ששורר סביב המבחנים והקבלה – ישנה בעיית משנה חריפה לא פחות: עם תום עונת המבחנים – עוד בטרם פרס חג הפסח את כנפיו – נוצרת ‘ירידת מתח’, כאשר כל נער יודע פחות או יותר להיכן פניו מועדות – וכתוצאה מכך, או שהוא מרוצה, או שהוא מסתובב בתחושת אכזבה ומפח נפש. יתר ה’זמן’ במכינה לישיבה קטנה – עובר עליו בתחושה של תקופה שאין סיבה להשקיע בה. זוהי מעין ‘תחנת המתנה’ עד שיגיע ‘זמן אלול’ והישיבה הקטנה תתחיל. וכך, חצי שנה מתבזבזת באופן משמעותי, כאשר אישי חינוך גדולים מתריעים בשנים האחרונות על גודל ההפסד העצום והבלתי נתפס – של ‘זמן קיץ’ שלם שחולף בלימוד רופף יותר, בשמירת סדרים לקויה, ובתחושה של זמן מבוזבז.
הר”מים בכיתות אלו לא יודעים את נפשם מצער – כיצד מעשה ידיהם טובעים בים של מחשבות והכנות לישיבה לצעירים, בתסכולים על ישיבה שנערים לא התקבלו אליה, בתחושת החמצה על מבחן שכָּשַל, בתחרות בין נערים שהתקבלו לישיבה ‘טובה’ לאלו שנאלצו להתפשר, או חלילה לא התקבלו כלל ומרגישים אבודים, ובאופן כללי – זמן שבו האווירה של ‘סוף חיידר’ משתלטת על הלימודים, ואין הצר שווה בנזק המלך.
אווירה כללית זו יוצרת רפיון, כאשר חצי השנה האחרונה ללימודים במכינה לישיבה קטנה הופכת לזמן אבוד, ללא יכולת של הר”מים לנהל שיעורים מסודרים, כיוון שהראש של חלק מהתלמידים תלוש ומחשבותיהם נמצאות במחוזות אחרים. על מציאות עגומה זו ועל הנזקים שהיא מביאה בעקבותיה מתאוננים טובי אנשי החינוך, כאשר צורך הדור זועק לתיקון גדול בעניין.
‘ואין לפרוץ גדר’
לאחר דיון ושמיעת כל האפשרויות – התקבלה ההחלטה, שבימים אלו מקבלת משנה תוקף והופכת למציאות שרירה וקיימת שאין אפשרות לערער אחריה. ‘שערים’ מביא בפרסום ראשון את מכתבם של רבני העיר שליט”א, עליהם חתומים מנהלי תלמודי התורה הנחשבים בעירנו. ההחלטה קיבלה תוקף של פסק בית דין, עליו חתומים המרא דאתרא הגרח”א וייס שליט”א, הראב”ד הגר”צ ברוורמן שליט”א, וחברי בית הדין הגר”י ברזובסקי, הגר”ש איצקוביץ’, הגרא”ש שטיגליץ והגר”א בוטרמן שליט”א, כאשר עשרות מנהלי ת”תים בעיר מצרפים את חתימתם לאות הסכמת וקבלת התקנה העירונית המחייבת.
וכך נכתב במכתב, שנוסח על ידי מורנו המרא דאתרא שליט”א: “בעניין היוזמה החשובה לדחות את זמן המבחנים לכלל הישיבות קטנות בעירנו, וכפי שנהוג מכבר ברבים מקהילות הקודש, ויש בזה ברכה מרובה ותיקון גדול, ולפלא שלא הנהיגו כן עד עתה.
“על-כן, בהתאסף ראשי המוסדות דעירנו, הוסכם ונקבע במסמרות כי זמן המבחנים לישיבה קטנה בעירנו לא יחלו לפני יום ט”ו לחודש סיון, ואין לפרוץ גדר חלילה, וללא יוצא מן הכלל”.
המכתב מסתיים בברכה לאנשי החינוך החשובים שמקבלים עליהם את תקנת הקודש שהתקבלה מכוח מרא דאתרא, מבלי להתחכם ולפרוץ גדר ח”ו: “יתן ד’ וחפץ ה’ בידנו יצליח, להגדיל תורה ולהאדירה. וכל העושים במלאכת שמים בעירנו יעמדו על המשמר בכל תוקף. והנני בברכה שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתנו באהבה, ויזכו התלמידים היקרים לחזות בנועם ד’, ולעלות מעלה מעלה בתורה ויראת ד’ טהורה, וימלא ד’ כל משאלותיכם מתוך נחת וסייעתא דשמיא”.
גם בירושלים מתלהבים
ל’שערים’ נודע, כי התקנה החדשה התקבלה בהבנה מלאה על ידי כלל ראשי המוסדות, ביודעם את התועלת שיש בכך עבור כלל הבחורים. תקנה דומה הותקנה בקהילות ובערים אחרות, ואנשי החינוך באותם מקומות מציינים כי נוכחו לראות את התועלת החד משמעית שבדבר, הן עבור התלמידים היקרים והן עבור ההתנהלות התקינה והמשך לימוד התורה במוסדות.
לא זו אף זו: גם ראשי הישיבות לצעירים שהנהיגו תקנה לקיום עונת המבחנים החל מט”ו סיון – ציינו שהתועלת ניכרת אף לישיבות, ולא רק למכינות לישיבות. בזכות החודשים שנוספו להתכוננות – הגיעו הבחורים מוכנים ורציניים יותר למבחן הישיבתי, ומכוח זה – גם הלימוד בישיבה החל ברגל ימין, לאחר ההתרשמות ההדדית הטובה של הצוות מיכולותיו של הנער. זוהי תוצאה ישירה של ההשקעה העצומה שמשקיעים הבחורים לפני המבחנים, כאשר הם ‘מרוויחים’ עוד שלושה חודשים וחצי של שינון והתעלות, ומרוויחים אף את חג הפסח ו’בין הזמנים’ שנלווה לו – המנוצלים כולם ללימוד ושינון.
נקל לשער כמה רבבות שעות של תורה התווספו בעולם כתוצאה מדחייה זו, כאשר ‘בין הזמנים’ של ניסן מנוצל כהלכתו, והחודשים אדר, ניסן, אייר וחצי סיון הופכים לחטיבה אחת של שקידה בתורה, שינון וחזרה ביגיעה ובהתמסרות – וזאת במקום המציאות הנוכחית המעוותת שבה לאחר שהתקבלו לישיבה חלה ‘ירידת מתח’ שגורמת לרפיון כללי והופכת את כל החודשים שלאחר מכן לחודשים של רפיון וירידה ח”ו.
עוד מציינים אישי החינוך – כי המציאות היא שיותר בחורים התקבלו לישיבות טובות לאחר תחולת המהלך לדחיית המבחנים, מכפי שהיה קודם לכן. עתה, בשעה טובה, הגיע תורו של עולם התורה בביתר עילית להצטרף לתיקון הגדול למען עתידם של צעירי הצאן שיחיו.
רווח נוסף הוא מניעת עינוי הדין שעוברים מאות בחורים, כאשר במשך חצי שנה מתעכבת התשובה והם מרגישים תלויים בין שמים וארץ, מבלי לדעת דבר לגבי עתידם הישיבתי. כעת, עם כניסת המהלך לתוקף, יתקצר מועד המבחן והקבלה לכחודשיים מרוכזים, ויש בכך הצלת חיים רוחניים באופן מוחשי וממשי ביותר.
השפעה לשעה ולדורות
וכמו כל פעולה טובה – ההשפעה היא רוחבית, ואינה נעצרת בביתר. מעדויות שהגיעו למערכת, נודע לנו שאף ישיבות לצעירים ותלמודי תורה בירושלים שמעו על היוזמה המתרקמת בביתר עילית, וכמעט פה אחד הביעו את רצונם להצטרף לעושי מצווה. ויתכן כי בקרוב תהפוך היוזמה לנוהג כלל-ארצי בכל היכלי התורה, ונקל לשער את ההצלה שיש בכך לעתיד הדורות. גם הבודדים מקרב הישיבות והת”תים בירושלים שהשמיעו הסתייגות – דיברו בעיקר על בעיות טכניות, שניתנות לפתרון בקלות, כאשר גם הם מבחינים בתועלת העקרונית שבדבר, כאשר הקושי הטכני בוודאי אינו מהווה משקל מול הרווחים העצומים לשעה ולדורי-דורות.
מעתה, החיידרים ירוויחו עוד ארבעה חודשים של לימוד רגוע וסדרים רצופים, ללא המתח והבלבול שמאפיינים את תקופת המבחנים. בחודש סיוון – זמן נאות ומספיק של שלושה חודשים לפני ‘זמן אלול’ – תחל עונת המבחנים, כך שמצד אחד עדיין יהיה לישיבות די זמן להיערך, ומצד שני – הנזק למכינות לישיבה קטנה יצומצם מ’זמן’ שלם בן חצי שנה – לשלושה חודשים בלבד.
בסייעתא דשמיא, התקנה החדשה הופכת לשרירה וקיימת – ולנוהג קבוע ומחייב בכל המוסדות בביתר עילית, מבלי שאיש יהין לפרוץ גדר ותקנה שהותקנה בהוראת המרא דאתרא וחברי בית דין צדק בעירנו. די במוסד אחד שלא מתיישר עם ההנהגה – כדי שהפתרון יקרוס, והאחריות לביטול תורה בהיקפים נוראים עם השלכות קשות רח”ל – תהיה תלויה בכתפיו של אי מי שיפר את התקנה. “איש לא רוצה שהקולר יהיה תלוי ח”ו בצווארו בגלל פריצת גדר של קיום מבחנים מוקדמים לבטל בחורים מלימוד התורה כפי שאנו רואים במציאות בשטח”, הדגיש הגאב”ד שליט”א, וכלל ראשי המוסדות קיימו וקיבלו עליהם את התקנה החשובה.
עולם התורה והחינוך בביתר צועד אפוא לדרך חדשה בהתאם לתקנה שקיבלה כוח של פסק בית דין, ולנו, ההורים, לא נותר אלא לברך על היוזמה לטובת בנינו, ולהתפלל שנזכה שיהיו זרענו וזרע זרענו תלמידי חכמים וחסידים, אהובים למעלה ונחמדים למטה, והקב”ה יחזיק את לבבם לתורה ועבודה, הכל ברצונו הטוב, ונזכה לראות בנים ובני בנים, עוסקים בתורה ובמצוות באמת.
