יעקב מרגליות
תופעת דמים מחרידה: מדי ערב שבת, כשעתיים לפני כניסת השבת, מתחילים כבישי העיר להפוך למקום סכנה של ממש. מכוניות עם משפחות שיוצאות לעשות את השבת מחוץ לעיר יוצאות בשעטה אדירה, בנסיעה פראית ולחוצה, תוך עקיפת מעברי חצייה בעת שתושבים חוצים – הכל בשל הלחץ והרצון להספיק להגיע לפני השקיעה למחוז חפצם.
זוהי תופעה חמורה ובעלת השלכות של סכנת נפשות אמיתית. לא רק בשל החשש להיתקע מחוץ למקום יישוב בשעת השקיעה או לחלל את השבת רח”ל (ולצערנו, אלו מעשים שבכל שבת כמעט), אלא גם בשל סכנת הנפשות הממשית שנשקפת לילדים ומבוגרים שעושים את דרכם בניחותא בכבישי העיר, ואז נתקלים ברכב שנהגו אינו מרוכז כלל בכביש – אלא נתון כולו ללחץ ולמתח לצאת מהעיר במהירות, מבלי לשים לב לבני האדם שמתהלכים בכביש.
מ’, תושב העיר ובעל חנות לצרכי שבת, מספר ל’שערים’ מעדות ראייה: “בערב השבת האחרונה סגרתי את החנות בשעה שלוש ויצאתי לכיוון ביתי. כשהתחלתי לנסוע בכביש, הרגשתי למשך דקות שאני לא נמצא בביתר עילית – אלא באיזה כפר בדואי ללא חוקים, ללא שמירת חוק, ללא שימת לב לחיי אדם. עצרתי ליד מעבר חצייה כדי לאפשר לכמה ילדים לחצות, ואז נחרדתי לגלות שרכב עוקף אותי משמאל, במעבר החצייה, וכמעט שדרס רח”ל את הילדים התמימים, שנבלמו ברגע האחרון. הצצתי לרכב הפושע, וגיליתי שיושבת בו משפחה שמיהרה כנראה לצאת מהעיר לשבת. כנראה הם חוששים לחלל שבת – אבל לא חוששים לסכן נפשות מישראל”.
מ’ אינו היחיד. שורת עדויות שהצטברו לאחרונה במערכת ‘שערים’, חושפות תמונת מצב עגומה, שחוזרת על עצמה בשתי גבעות העיר, והופכת למכה של ממש, תוך סיכון של תושבי העיר, ולמעשה – גם סיכון של יושבי הרכבים, משפחות שנוסעות בתוך רכב שנהגו אינו פנוי לחשוב על הנהיגה ולהבחין בכביש, וכל דעתו נתונה רק לראות את שעת ההגעה ב’וויז’ יורדת בעוד כמה דקות. הוא עוקף רכבים שעומדים במעברי חצייה, מסכן ילדים ומבוגרים, ובעצם מסכן גם את בני משפחתו שנוסעים עימו ברכב.
עקיפה מסוכנת
הקריאה של גדולי ישראל, ובהם רבני ביתר עילית, להקדים את היציאה מהעיר בערב שבת ולא להיכנס ל’אזור הסכנה’ (תרתי משמע) – מוכרת לכל. קריאה זו מקבלת משנה תוקף בימי השישי הקצרים של שעון החורף, אז התופעה מתרחבת, ואנשים רבים נכשלים ביציאה מהעיר בזמן מצומצם, ובאופן שבו עומס תנועה קטנטן או פספוס של פנייה אחת – עלול לגרום לחילול שבת רח”ל. וכבר היו מקרים של משפחות ששבתו שבת שלמה על אם הדרך, או צעדו שעות על גבי שעות בדרכים בליל שבת כדי להגיע למקום יישוב. במקרים אחרים, אנשים הגיעו בשקיעה ממש או כמה דקות לאחריה רח”ל תוך חילול שבת.
ולכל זה מצטרפת התופעה שעליה אנו כותבים בידיעה זו – נסיעה תוך כדי סכנת נפשות. מטבע הדברים הצגנו כאן את סכנת הנפשות בכבישי העיר – אולם נקל לשער שהסכנה נמשכת גם בנסיעה הבינעירונית, כאשר הנהג הלחוץ עוקף בכביש עם נתיב אחד לכל צד, בקו לבן רצוף (עוקף חוסאן או הכביש בין ביתר לבית שמש למשל), ורחמנא ליצלן רק מהמחשבה מה עלול לקרות חס וחלילה אם מכונית מגיעה מהנתיב הנגדי. במקרים של עומס תנועה, נהגים עולים על השוליים, נוסעים בדרכי עפר, עוקפים מימין ועוד מעשים של סכנת נפשות – הכל בגלל עוד שעה של התעכבות והתעצלות מלהזדרז ולצאת בזמן.
מול כל זה – נדרשת התעוררות והחלטה נחושה של כל משפחה: לא יוצאים מהעיר בשעה מאוחרת! חייבים לקחת ‘מקדם הגנה’ של שעה וחצי לפחות. צריכים להגיע לבני ברק או לאזור המרכז? עליכם לצאת לפחות שלוש שעות לפני שבת. רוצים להגיע לירושלים? צאו לפחות שעתיים קודם לכן. שלא לדבר על נסיעה לצפון הארץ, כמו מירון וכדומה – עם הפקקים התדירים בכביש שש, במיוחד בימי שישי – אז צריך לצאת שש שעות לפני הזמן. וזה המינימום שבמינימום.
נסיעה פראית מהמקווה
תת-תופעה נוספת שנפוצה לגודל הצער בעיר – נראית בדמות נהגים שנוסעים בתוך העיר בזמן שבין הצפירה של הדלקת הנרות לבין השקיעה. אנשים שחוזרים מהמקווה או נכנסים לעיר מאוחר, או שאפילו נוסעים לבית כנסת שנמצא במקום מרוחק מביתם. גם כאן, חוזרת על עצמה התופעה של נסיעה פראית, מהירה ומסוכנת.
קשה למצוא את המילים שיתארו את גודל הסכנה. השילוב של רכבים שנוסעים במהירות מופרזת ואלפי ילדים והורים שמתהלכים בשעה הזו על הכביש בשלווה – הם יודעים שבשעה הזו לא אמורים להגיח רכבים – הופך את ההרפתקה הזו למסוכנת ממש, ורק בחסדי שמים הגלויים נמנע אסון ח”ו.
זוהי קריאה פשוטה, מלב אל לב – לב של תושבים לשכניהם התושבים – התעשתו. תקדימו את נסיעתכם מחוץ לעיר. אל תיכנסו לעיר ברגע האחרון. אל תיסעו בכבישי העיר לאחר זמן הדלקת הנרות. למען כבוד השבת. למען חיי האדם. למענכם ולמעננו. ובזכות השבת והשמירה על החיים – נזכה לנחלה בלי מצרים, מתוך שובע שמחות וחיים מאושרים.
יכולה היא שתרחם!