עכשיו הזמן לתקן

יעקב מרגליות

תאמין שאפשר לתקן

לאחר שנה וחצי של קואליציה דורסנית אשר פגעה בצרכי הציבור החרדי והפלתה לרעה רבבות משפחות חרדיות במגוון רחב של תחומים – מתחבורה ציבורית, דרך חינוך, מעונות יום, כבישי גישה ותעסוקה, לצד מיסוי דרקוני על מוצרים ייעודיים בהם משתמש הציבור החרדי – כעת העיניים נשואות כעת אל חדרי המשא-ומתן הקואליציוני בין הליכוד לבין המפלגות החרדיות יהדות התורה וש”ס.

אתמול (יום א’) קיבל יו”ר הליכוד בנימין נתניהו מנשיא המדינה יצחק (בוז’י) הרצוג את המנדט להקמת הממשלה, לאחר שצבר כצפוי 64 ממליצים, לעומת 28 בלבד למועמד המרכז-שמאל יאיר לפיד. בתחילה ניסה הרצוג לגשש לכיוון ממשלת אחדות, אך נתקל בהתנגדות משני צידי המשוואה, ובכך יצאה לדרכה ממשלת הימין-חרדים המסתמנת.
כדאי לזכור: לא פחות מ-673,158 אזרחים הצביעו למפלגות החרדיות, ש”ס ויהדות התורה, ואלה מצפים ומקווים כי חברי הכנסת החרדיים יהיו מצוידים בנחישות ובעוז הרוח הנדרשים כדי לעמוד על צרכי הציבור החרדי ולהתנות את ההצטרפות לקואליציה במילוי הצרכים הבסיסיים של כולנו, בני הציבור החרדי ותושבי הערים החרדיות בכלל – ותושבי ביתר עילית בפרט. התגייסנו, פעלנו, הצבענו – כעת תורם של הנציגים להצדיק את הבחירה בהם ולפעול ללא היסוסים, ומבלי לחשוש מהעליהום התקשורתי שהאופוזיציה המיועדת תייצר.

גם אנחנו, מערכת עיתון ‘שערים’, תרמנו את חלקנו הצנוע בעידוד התושבים להצביע, בלי חשבונות ובלי פנקסנות, ואכן, תושבי ביתר עילית היקרים נרתמו בהמוניהם והצביעו למפלגות החרדיות בשיעורים חסרי תקדים כמעט, בטח ביחס לבחירות הקודמות. בשבוע שעבר, כפי שדיווחנו ב’שערים’, התייצבו כאן חברי הכנסת המיועדים מסיעת ‘אגודת ישראל’ לכנס הוקרה מיוחד לפעילים – במטרה להודות לתושבי ביתר עילית על ההצבעה. גם ‘דגל התורה’ ו’שס’ פרסמו מודעות תודה וברכה לרבבות המצביעים מביתר עילית.

נבחרים, עכשיו תורכם

ואחרי שהמצביעים עשו את שלהם, כעת תורם של הנבחרים להפשיל שרוולים במלוא המרץ. בסייעתא דשמיא נבחרה ממשלה חסרת תקדים – עם לא פחות מ-32 חברי כנסת שומרי תורה ומצוות (לא כולל ח”כים שומרי מצוות בליכוד) – 18 מתוכם חרדים. כוח 18 החרדי הוא בסיס איתן שיכול לפעול גדולות ונצורות עבור הציבור, במיוחד שבקואליציה המתהווה
בהמשך הכתבה נמנה את צרכיה של ביתר עילית – אחת הערים החרדיות המשגשגות ובעלות קצב הצמיחה הדמוגרפי המואץ ביותר בארץ בלי עין הרע. אך קודם לכן נדווח לקוראים על ההתקדמות במשא ומתן בין המפלגות החרדיות לבין הליכוד, על מנת שיוכלו הקוראים לשפוט
בימים אלה יושבים נציגי הציבור החרדי בחדרי המשא ומתן, במלון לאונרדו פלאז’ה בירושלים ובמצודת זאב בתל-אביב. את הפגישות האישיות עורך נתניהו במלון וולדורף-אסטוריה בירושלים. מטעם הליכוד מנהל את המו”מ ח”כ יריב לוין ועו”ד מיכאל ראבילו.

בזה אחר זה נראים ראשי ש”ס ויהדות התורה, לצד ‘הציונות הדתית’ ו’עוצמה יהודית’, עולים למלונות הללו, נבלעים בחדרי הישיבות עם ערמות מסמכים וקלסרים, ומנסים לקדם את הקמת הממשלה במהירות האפשרית.
אלא שכאן הם עלולים להיתקל בפיק ברכיים לנוכח התעקשות בצד השני, או ניסיון ‘למרוח’ ולומר: “קודם נקים את הממשלה ואחר כך נדון על הדרישות”. לחילופין, התקשורת הישראלית אינה ידועה בפירגון שלה ובקלות לכבד את ההכרעה הדמוקרטית. וכאן נדרש אומץ הלב והפעולה הנחושה מצד נציגנו, שיידעו לממש את הכוח שניתן בידיהם וידרשו את מה שמגיע לשולחיהם בזכות ולא בחסד, כאזרחים שווי זכויות בארץ הזו, במיוחד אחר שנה וחצי שהיו רצופות אפליה, הדרה, דורסנות ופגיעה.

כל אלה נדרשים לא פחות – ובעצם הרבה יותר – משאלת התפקידים, התופינים או הכיבודים. חשוב שחברי כנסת חרדיים יישבו במוקדים בהם יוכלו לסייע לציבור, אולם קודם כל חשוב לדאוג לציבור ולתקן את האפליות.

בשורה לאברכי הכוללים

ביום חמישי האחרון התבשר הציבור החרדי כי צוותי המו”מ של מפלגת הליכוד סיכמו מול יהדות התורה וש”ס על הרחבת תקציב הישיבות: ערך הנקודה הקבוע לבחור ישיבה יעמוד על 730 ש”ח לחודש, ו-1314 לאברך כולל. מדובר בהכפלה של התקציב הנוכחי שעומד על מעט למעלה ממיליארד ש”ח בשנה. נכון להיות, אברך כולל מקבל 680 שקלים בלבד כ’תקציב דתות’, כאשר את היתרה משלימים ראשי הכוללים שעורכים מסעות התרמה בחו”ל. ההגדלה הצפויה תקל על ראשי הכוללים בגיוס הכספים ובניהול השוטף של הכולל לטובת האברכים, כאשר התקווה היא שהדבר יאפשר את הגדלת המלגה החודשית.
מה שמעניין הוא, שהראשונה אשר הציגה את הדרישה להכפלת תקציב הישיבות הייתה מפלגת ‘הציונות הדתית’, אשר הציבה כתנאי למו”מ הקואליציוני להכפיל את התקציב, שעמד על כמיליארד ורבע ש”ח בממשלות הקודמות, לכשניים וחצי מיליארד שקלים. כמובן, המפלגות החרדיות הצטרפו לדרישה, כאשר אחת ההערכות בתקשורת היא שהמהלך היה מתואם, בשל העובדה שאת ‘הציונות הדתית’ תוקפים פחות בתקשורת על ענייני תקציב.
לצד זאת, הדרישה היא כי תקציב הישיבות ייכנס לבסיס תקציב המדינה, ולא כפי שהיה עד כה – תקציב קואליציוני על בסיס הסכם בין המפלגות החרדיות לקואליציה, באופן שאינו מחייב את הממשלות הבאות. בשנים האחרונות הגיע התקציב לשפל בין היתר בשל גידול במספר האברכים ובחורי הישיבות.

מאחורי הדרישה להכפיל את תקציב הישיבות אומרים ראשי איגודי הישיבות, שהציגו בפני חברי הכנסת את הדרישות ואת הטענה כי בממשלה הקודמת מפלגת רע”מ דרשה וקיבלה תקציבי עתק למטרותיהם בסך 53 מיליארד שקלים.
הנציגים החרדים ביקשו לדאוג להכנסת תקציב הישיבות לבסיס התקציב, ולהשוות את שכרם של עובדי ההוראה החרדים שאינם כלולים ברפורמת ‘אופק חדש’ לשכר המורים בחינוך הכללי. הם ביקשו גם למצוא פתרון לזכאותם של תלמידי הישיבות להנחה בתחבורה הציבורית, כמו סטודנטים או חיילים.

בין הדרישות של ‘הציונות הדתית’ עלתה תביעה לסגור את המנהל האזרחי ולהעביר את הטיפול בהתיישבות ביו”ש למשרדי הממשלה. אם הדרישה תתקבל – ההחלטה עשויה להשפיע לטובה עלינו, תושבי ביתר עילית. בעבר הצהיר בצלאל סמוטריץ’ כי יעביר חוק כזה עם הצטרפותו לקואליציה.

עוד עלתה דרישה למנוע השתלטות פלסטינית על השטחים הפתוחים ביו”ש, באמצעות קידום החלטת ממשלה שתעגן תקציבים ותקנים לשימור שטחי C. ביהדות התורה הפתיעו כשביקשו אף הם – בהוראתו של כ”ק מרן האדמו”ר מגור שליט”א – להגביר את האכיפה נגד בנייה הבלתי חוקית באזורי איו”ש.

לדאוג למלמדים וגננות

סעיף נוסף בתביעותיה של יהדות התורה דורש תוספת תקציב משמעותית למערכות החינוך המוכר שאינו רשמי (מוכש”ר) בחינוך היסודי. עד כה, מוסדות המוכש”ר מקבלים 75% מהתקציב לתלמיד בחינוך הממלכתי, ומוסדות הפטור – 55%. אלא שלפי פרשנות האוצר הם מקבלים את השיעור הזה רק מתקציבי הבסיס ולא מתקציבים תוספתיים. בפועל מקבלים מוסדות הפטור רק 25% מיחס התקציב לתלמיד בחינוך הממלכתי, ומוסדות המוכש”ר – רק 34%. כעת הזמן לתקן, וזאת לצד הכללת ה’מלמדים’ והגננות החרדיים בהסכם השכר של הסתדרות המורים שהעבירה הממשלה הקודמת בהסכם השכר המעודכן שעבר לא מכבר.
אחד הדברים הראשונים שהממשלה הבאה תקדם יהיה ביטולם של מס הכלים החד פעמיים ומס המשקאות הממותקים, ששר האוצר היוצא ליברמן לא הסתיר את העובדה כי הן מכוונות נגד הציבור החרדי. הכנסות המדינה ממס החד פעמי מוערכות בכ־900 מיליון שקל לשנה, וממס המשקאות – כ־250 מיליון שקלים. כן צפוי ביטול של רפורמת הכשרות שהעביר שר הדתות לשעבר מתן כהנא. בנוסף, בש”ס דורשים לקדם הקצאת תקציב עבור ‘כרטיסי המזון’ שעליהם התחייבו בקמפיין הבחירות.

במאמץ לוודא שבג”ץ לא יבטל שוב, כמנהגו מימים ימימה, את החוק להסדרת מעמדם של תלמידי הישיבות – דורשים ב’יהדות התורה’ לחוקק את ‘פסקת ההתגברות’, הקובעת שהכנסת יכולה “להתגבר” על ביטול חוק מצד בית המשפט העליון, וזאת באמצעות הצבעה של 61 חברי כנסת. בהוראתם הישירה של מרנן ורבנן גדולי התורה – ‘אגודת ישראל’ דורשת זאת כתנאי אולטימטיבי להצטרפות לממשלה, וגם יו”ר ‘דגל התורה’, ח”כ משה גפני, אמר בכנס לפעילי התנועה במוצאי השבת האחרונה כי “בלי פסקת ההתגברות אין ממשלה”.
הסיעות הדתיות והחרדיות דורשות אף לבטל את ‘סעיף הנכד’ בחוק השבות, במטרה לצמצם את הזכאות לקבלת אזרחות במדינה עבור גויים גמורים שסבם היה יהודי אך התבולל רח”ל. בדרשתו השבועית במוצ”ש אמר הראשל”צ הגאון רבי יצחק יוסף שליט”א, כי “מעולם לא היה דבר כזה – 32 חברי כנסת שומרי תורה ומצוות. אולי זו הזדמנות היסטורית לתקן את חוק ‘מיהו יהודי’ כדרישת ההלכה”.

דרך לא שווה

עד כאן פירטנו בהרחבה ובאופן הוגן את הדרישות שהעלו כבר חברי הכנסת החרדיים. ומכאן – לדרישות שלא הועלו, ואשר נוגעות לחיינו, תושבי ביתר עילית שהצביעו בהמוניהם למפלגות החרדיות וסובלים משורה של אפליות עומק ממשלתיות.
כשהוקמה העיר ביתר עילית לפני כשלושים ושש שנה, איש לא חלם על עיר בת למעלה מעשרת אלפים יחידות דיור וקרוב ל־70 אלף תושבים. תנופת ההתפתחות העצומה לא מפסיקה לרגע, ותכניות העתיד הופכות למציאות בהווה המתחדש כל הזמן. הבעיה היא, שהתשתיות לא תמיד מותאמות לקצב הצמיחה המואץ של העיר. כעת, עם הקמת ממשלה חדשה, זה הזמן לדרוש את הצרכים הנדרשים לשם פיתוחה של ביתר עילית.
בשורות הבאות נמנה מספר דברים עיקריים שנדרשים לעיר ברמה המיידית, ובשבוע הבא נמשיך בפרויקט, לאחר שנקבל עוד הערות ותוספות חשובות מהקוראים.

ביטול רפורמת דרך שווה
בחודשים האחרונים הנפנו כאן ב’שערים’ את דגל המאבק ברפורמה שקידמה שרת התחבורה היוצאת, שכוללת מרכיבים מרושעים כלפי הערים החרדיות, בהן ביתר עילית. הרפורמה האמורה מורגשת בכיסים של כולנו, לאחר שהזניקה את סעיף התחבורה של כל משפחה בעיר במאות רבות של שקלים.
למבוגר עלה המחיר מ-84 שקלים, ל-225. לנוער – המחיר עלה מ-48 ל-112.5. נסיעה בודדת למבוגר- קפצה מ-2 שקלים ל-5.5. נסיעה בודדת לנוער – עלתה מ-1.25 ש”ח ל-2.75. כלומר, בכל הסעיפים האמורים – מדובר במחיר שקפצו בהרבה יותר מפי שניים (!).
ההטבה היחידה ברפורמה זו העובדה שנסיעה לירושלים ירדה מ-7.2 שקלים ל-5.5, וכן האפשרות לרכוש כרטיס מעבר בנסיעה פנימית.
כאמור, את המחיר, תרתי משמע, כולנו משלמים בשלושת החודשים האחרונים: ניקח לדוגמה משפחה ממוצעת בעיר, עם 7 נפשות. האבא הוא אברך כולל או עצמאי. עד לכניסת הרפורמה לתוקף הוא שילם על ‘חופשי חודשי פנימי’ 84 שקלים. לאחרונה הוא משלם 225 שקלים – הפרש של 141 שקלים!
נעבור לאֵם המשפחה. היא עובדת. עד לרפורמה היא שילמה 84 שקלים, ומאז – 141 שקלים. כעת נעבור לילדים: בהנחה שבמשפחה של 7 נפשות – ארבעה מתוכם משתמשים ב’חופשי חודשי נוער’ – המשפחה ספגה התייקרות דרמטית: במסגרת הרפורמה, התעריף של חופשי חודשי נוער התייקר מ-48 שקלים ל-112.5 – הפרש של 64.5 שקלים. נכפיל זאת בארבעה ילדים – אז מדובר בזינוק של 258 שקלים בהוצאות הנסיעה של ארבעת הילדים. נוסיף לזה את הזינוק במחיר ה’חופשי חודשי’ של האבא – והגענו לתוספת הוצאות בסך 399 שקלים!
התחשיב, שמראה כיצד משפחה של ארבעה ילדים ספגה תוספת 400 שקלים לסעיף תחבורה – עדיין לא כולל נסיעות לילדים שאין להם חופשי חודשי (נסיעות מזדמנות וכדומה). עבורם, המחיר יעלה מ 1.25 ש”ח ל-2.75 שקלים.
כעת, אחד הצעדים הראשונים שאנו מצפים מהח”כים החרדיים לקדם, ואף לדרוש זאת במו”מ הקואליציוני – הוא ביטול הרפורמה הדרקונית, או לפחות – עדכון שישאיר את ההטבה הבינעירונית על כנה, אולם יבטל את ביטול הסבסוד בשורה של ערים, ובהן הערים החרדיות והעיר ביתר עילית בכללן.
משום מה, עד כה לא שמענו על דרישה כזו שעלתה מצד המפלגות החרדיות. ניתן לתהות האם יש קשר לכך שחברי הכנסת החרדים אינם משתמשים בתחבורה ציבורית, או שלציבור נוסעי התחבורה הציבורית אין ‘לובי’ חזק כפי שיש למנהלי המוסדות. כמו כן, אפשר רק להצטער מן העובדה שאף מפלגה חרדית לא דרשה לעת עתה את תיק התחבורה. המינימום המתבקש – זו דרישה לביטול הסעיפים האטומים ברפורמה המכבידה.

קול ביער האנגלי

קידום היער האנגלי: היער האנגלי – צמד מילים שמעוררות מצד אחד תקווה וחזון גדול, ומצד שני – מפח נפש ותוחלת נכזבת. מדובר, במי שלא יודע, באחת התוכניות הגרנדיוזיות והחשובות לעתידה הכלכלי של ביתר עילית, אולם משום מה – עד עתה התוכנית נתקעה והוקפאה עקב הררים של בירוקרטיות לצד אדישות ממשלתית מרתיחה.
מזה שנים עמלים במסדרונות העירייה על תוכנית הקמת אזור תעשייה דרומית לעיר, באזור תחת הדלק ‘סונול’, שתזניק את כלכלת העיר בצורה ניכרת, כאשר מלבד ההכנסות הגדולות מארנונה ומיסים, אזור התעשייה יספק מקומות עבודה רבים לעיר וייתן מענה צרכני זמין במגוון תחומי התעשייה לתושבי העיר. אזור התעשייה יכלול שטחי מסחר רבים, בנייני משרדים ותעשייה, בתי חרושת ומרכזי קניות.
אלא שמאז הופקדה התוכנית – החל גל של התנגדויות כמעט מכל גורם אפשרי, החל במועצה של צור הדסה שהצביעה על קשיים בטיחותיים לדעתה, וכלה בארגונים ירוקים שהלינו על קטיעת מסדרון אקולוגי בין דרום לצפון, ובגופים בינלאומיים כמו ‘אקופיס’ שטענו כי התכנית נוגדת את אמנת האו”ם בעניין אתרי שימור מוכרזים מטעם אונסק”ו ועוד.
למעשה, כבר התקבל תקציב לתכנון, ואף קודמה תכונית אב הכוללת תשתיות, כבישים, חשמל, ניקוזים ועוד. הממשלה הקודמת – מטבע הדברים – לא הייתה בת-שיח בנושא קידום היער האנגלי, והתוכנית הוקפאה, כעת, עם הקמת הממשלה החדשה – יש לדרוש מהמפלגות החרדיות, וכן מהנציגים הרלוונטיים שיכהנו במשרדים בעלי נגיעה לנושא (דרעי ככל הנראה במשרד הפנים, גולדקנופף במשרד הבינוי והשיכון, גפני בוועדת הכספים) לקחת את הנושא כפרויקט אישי.

#הדרך לבית שמש

קידום כביש 39: מכירים את כביש 375 מהמחסום לכיוון בית שמש? מי לא מכיר את הכביש המפותל והתלול הזה, בן שני המסלולים, שמהווה את הנתיב הכמעט יחיד לאלה שנוסעים לכיוון בית שמש, ערי הדרום וגם לערי המרכז, כשכל קווי התחבורה הציבוריים לאזור המרכז, בכללם העיר בני ברק, נוסעים דרך הכביש הזה. אותו כביש מיושן ורווי בעיקולים מסוכנים מהווה אתגר בפני כל נהג ואף גורם לכאבי ראש ולסחרחורות לנוסעים. ואם איתרע מזלך ונתקעת בו בעלייה לכיוון ביתר כשאתה נוסע מאחורי משאית בעלת מטען כבד – מובטח לך כי לא תשכח את הנסיעה הזאת לזמן ממושך. כך או כך, מדובר בכביש מאתגר, מסורבל ומסוכן.
בדיוק לשם כך תוכנן כביש 39 – שאמור לחבר בין אזור צור הדסה לבין נתיב הל”ה, כלומר, כביש 38 לכיוון צומת האלה. הכביש החדש תוכנן להיבנות בסטנדרטים מודרניים, על מנת לחסוך את הנסיעה המפותלת בכביש 375 הנוכחי ולחבר באופן מהיר יותר, בטוח יותר וקל יותר, את ביתר עילית עם בית שמש, ערי הדרום והמרכז, ואף לשמש עורק תחבורתי ישיר נוסף לכיוון גוש עציון.

בהקשר הזה נוסיף ונציין, כי כביש 38 שבחלקו נסלל מחדש בשנים האחרונות יהפוך לכל אורכו, דהיינו גם מצומת האלה ודרומה – לכביש מהיר – אוטוסטרדה, ויקרב בצורה משמעותית את ערי הדרום לביתר עילית.
קידום הכביש אמור להפוך את הגישה לביתר עילית לקלה ואטרקטיבית. זוהי בשורה אסטרטגית עבור תושבי בית שמש, כזאת שתאפשר להם גישה נוחה לירושלים, וממילא ניתן לעשות את ההיקש המתבקש, כי ביתר עילית שנחשבת קרובה יותר לירושלים בצורה משמעותית, כשהיא גם מחוברת ליישובי גוש עציון ולה עורקי תחבורה ותחבורה ציבורית ראשיים.
בנוסף, החלק הסופי של כביש 39 אמור לעבור דרך מערכת מסועפת של מנהרות וגשרים בקו ישיר למלחה, דרך האזור הנופי המוכר. דא עקא, שהעלויות של ביצוע החלק הסופי הזה הינן מאוד יקרות, כשעל פי האומדן, העלויות של הקטע הזה בלבד הינן כשמונה מיליארד שקלים, מכיוון שכולו גשרים ומנהרות.
אלא שמשרד התחבורה בראשותה של השרה מיכאלי – לא פעל לקידום הכביש, והפרויקט למעשה נתקע. מיכאלי הכריזה על עצירת כל תוכנית הכבישים באיו”ש, אולם כביש 39 נמצא בתוך הקו הירוק. הסיבה הרשמית לעצירת התוכנית נעוצה בהתנגדותם של הארגונים הירוקים, כאשר השרה היוצאת, בעלת אג’נדה ‘נאורה’ – בחרה שלא להיאבק לקידום התוכנית.
כעת, עם כניסתם של נציגים חרדיים לממשלה החדשה – תושבי הערים ביתר עילית ובית שמש מצפים לקידום מהיר ואינטנסיבי של התוכנית שתקל על החיים ותהפוך את הגישה למהירה ואטרקטיבית בס”ד.

עמלנו אלו הבנים

הוספת כיתות לימוד: נכון לשנת תשפ”ג – עדיין ישנם בביתר עילית מוסדות חינוך שמתקיימים בקראוונים, אם כי בחסדי שמים – מספרם פחת בשנים האחרונות באופן משמעותי. קצב הגידול באוכלוסיית הילדים בעיר הוא גבוה בלי עין הרע, והצורך להעמיד עוד מבנים שיענו לביקוש – הוא ממשי ומשמעותי. עד כה הייתה מחלוקת בין העירייה למשרד החינוך בראשות השרה שאשא-ביטון לגבי הצרכים של העיר.
לתפיסת משרד החינוך, ביתר עילית לא זקוקה להעמדת כיתות נוספות. אלא שלפי ההערכה בשטח – קצב הגידול בלהע”ר מצריך הוספת כיתות, תוך מציאת פתרונות בדמות שטחי בנייה: לאחרונה בונים בעיר מעל גני ילדים ומעונות יום, מייעדים גגות של בתי ספר לחצרות משחקים וכדומה, הכל כדי שתהיינה די כיתות לכלל התלמידים, ושהתנאים במבני החינוך יהיו נאותים וטובים.
כעת, עם כניסתה של הממשלה החדשה לכהונה, לצד הביטול הצפוי של גזירת המעונות של ליברמן – ישנה ציפייה מהנציגים החרדים שידאגו לרווחת התלמידים בעיר, וגם לרווחת הצוות: השוואת שכר הגננות וה’מלמדים’, ולשים קץ לתופעה המצערת והמקוממת עד כדי רתיחה – של גננות שלא מקבלות את שכרן המלא, מפוטרות מדי סוף שנה ועוד כהנה וכהנה זכויות שנשללות. הגיע הזמן לשים קץ לעוול!

הנה באה הרכבת

דבר נוסף, שבמחשבה ראשונה עלול להיתפס כחלום באספמיה אבל למעשה כבר היה בשלבי תכנון מתקדמים עד שהוקפא על ידי הממשלה היוצאת – הוא הארכת תוואי הרכבת הירושלמית עד לצומת גוש עציון. כל מי שנוסע בימים אלו בכבישי ירושלים רואה את תנופת העבודות על הרכבת הקלה שתחבר בין כל חלקי העיר. אולם מתברר שזהו רק חלק אחד.
לפי התוכנית, יונחו מסילות רכבת שתשתלבנה בתשתיות הרכבת הקלה בירושלים, ותיצור קו רכבת ייעודי שתנוע לאורך כבביש המנהרות ותחבר בין ירושלים לצומת גוש עציון. ברגע שהתוכנית תחודש – ניתן יהיה לקדם תחנה שתהיה באזור הצומת של כביש 375 עם כביש 60 , דבר שיינתן מענה תחבורתי קל ונח לתושבי ביתר עילית, הן בהגעה לירושלים והם בהגעה לצומת גוש עציון. וכמובן המבקשים להגיע לביתר עילית. כך יוכלו תושבי ביתר עילית לעלות על הרכבת באזור צומת אל-ח’דר, ולהגיע ישירות למקומות הלימודים והעבודה בגבעת שאול, הר חוצבים, שמואל הנביא וכדומה. ובתקווה שבקרוב תשמש אותנו הרכבת לעלייה לבית המקדש השלישי…
בתקווה שהקב”ה ייתן לנציגי הציבור החרדי את העוז והתעצומות לפעול בנחישות ובשום שכל, וימצאו חן וחסד בעיני אלוקים ואדם!