חיים גרטנר
הנה התשובה לסקרנותכם אודות מטרת הסימון הכחול שנצבע בסמוך לכל התחנות בביתר; כלל תחנות האוטובוסים בעיר הונגשו לצורך עלית נכים וזאת ע”י סימון בולט של המיקום אליו נהג האוטובוס אמור להיצמד במקרה של נכה הממתין בתחנה ועליו נועדה לרדת הרמפה המקלה על העלאת עגלת נכים.
כמו בכל עיר ועיר, גם בביתר קיימת ל”ע אוכלוסיה לא קטנה של נכים, הנזקקים גם הם לתחבורה ציבורית כמו כולנו. לעיתים האוטובוס מתקשה להגיע לשפת המדרכה, בין היתר, עקב חניה פרועה. העובדה שאדם נכה אינו יכול לדעת בוודאות שהאוטובוס הנגיש בו הוא נוסע יוכל להתקרב כראוי למדרכה בתחנה, כדי שגם יוכל לרדת ממנו כראוי, הופכת גם נסיעה “מוצלחת” לכאורה- לחוויה שנכים נמנעים מלעבור. מה גם שההתעסקות, של הנהג או הנוסעים, בהורדה בטוחה של הנכה לעיתים אורכת זמן ומעכבת את יתר הנוסעים.
על פי תקנות משרד התחבורה חייבות הרשויות להתקין בתחנות האוטובוסים את אמצעי הנגישות הבאים: מדרכה נגישה אל התחנה. בצמוד לתחנה, בצד הפונה לכיוון האוטובוס, תהיה רחבת היערכות פנויה ממכשולים ומסומנת בסימון של צבע בולט (במקרה הנוכחי מדובר בצבע כחול), וזאת כדי שיתאפשר לפתוח כבש (רמפה) בין האוטובוס למדרכה עבור אדם בכיסא גלגלים ויהיה עבורו מרחב תמרון נאות. כאמור הביצוע הוא באחריות הרשות המקומית בכל עיר ועיר.
מלבד זאת מפעיל קו השירות חייב להתקין שני סוגי שלטים ללקויי ראיה עם פרטי הקו ויעד הנסיעה: בהם שלט בכתב גדול, שחור על רקע צהוב, שלט מישוש ובו מידע בכתב מובלט וכתב ברייל לעיוורים. במידה וקיימת סככת המתנה בתחנה – רצפת הסככה צריכה להיות בגובה המדרכה, ואורך הספסל ישאיר מקום פנוי לאדם בכיסא גלגלים (80X120 ס”מ)- דבר שמטעמי צניעות מבוצע בעירנו באמצעה של התחנה, כשמשני הצדדים מותקנים ספסלי ישיבה.
כאמור, לאחרונה, בעקבות תביעה ייצוגית של נכים כנגד כלל הרשויות בארץ ומתוך דאגה כנה למוגבלים בעירנו, הנגישו הרשויות את כל התחנות בעיר בצורה הטובה והאידיאלית. ועל כך שלוחה להם תודת ציבור הנכים בעירנו ותודת תושבי העיר כולה.
