יעקב מרגליות
משבר הצהרונים, עליו דיווחנו בעבר ב’שערים’ – עולה מדרגה: בעקבות חילוקי דעות חריפים ומתמשכים בין שורה של מוסדות חינוך בביתר עילית לבין הרשת שמפעילה את הצהרונים בעיר בבלעדיות – מודיעים מנהלי מוסדות בעיר כי נכון לעכשיו, ועד שלא יבוצעו שינויים במדיניות הרשת או שתינתן האפשרות למפעיל נוסף להיכנס לעיר בצורה שתיצור תחרותיות הוגנת – בשנת הלימודים הבאה לא יופעלו הצהרונים.
המשמעות: אלפי ילדים בביתר עילית יישארו בשנת הלימודים תשפ”ג ללא צהרון, כאשר כחמישה עשר מוסדות לפחות הודיעו כי לא יפעילו את הצהרון בשנה שעברה, עקב טענות לתנאים לא הוגנים ותקצוב שאינו עולה בקנה אחד עם הדרישות בשטח, בשל התנהלות המפעיל. הבשורה מדאיגה כמובן אלפי משפחות בעיר, שילדיהם נמצאים בצהרונים, ואינם יודעים מה יילד יום.
ראשית – מעט רקע: הצהרונים הם מסגרת לימודית לשעות אחר הצהריים שמתקיימת בתוך כותלי הגן או הכיתה הנמוכה, לאחר השעה הרשמית של תום הלימודים. משרד החינוך לוקח אחריות על המסגרות הללו, בשיתוף הרשות המקומית. זאת בהתאם להחלטת ממשלה משנת תשע”ז, לפיה הוחלט כי משרד החינוך יסבסד את מסגרות הצהרונים ברחבי הארץ.
הצהרונים בסבסוד משרד החינוך מעניקים מסגרות לימודיות בשעות אחר הצהריים לתלמידים בגני הילדים הציבוריים ובכיתות א’-ב’, בהתאם לימי הלימוד שנקבעו למוסד חינוכי, מתום יום הלימודים ועד השעה 16:00. התכנית גובשה בשיתוף משרד האוצר והשלטון המקומי, ולצורך הפעלתה מקצה משרד החינוך מיליארדי שקלים בשנה. הפרויקט נעשה, בין היתר, כדי לסייע להורים שנמצאים מחוץ לבית עקב עבודתם, ולעודד את היכולת שלהם להתפרנס.
המשמעות: חיסכון של מאות שקלים בחודש לכל משפחה, במסגרת איכותית ומפוקחת, כולל ארוחה חמה בסטנדרט גבוה (כך לפחות אמור להיות), ושני חוגים בשבוע, במגוון תחומים, בצהרון עצמו. המדינה מממנת צוות מקצועי שכולל גננת, סייעת, ובבתי הספר – מדריך ורכז. התוכנית מופעלת גם במוסדות ה’מוכר שאינו רשמי’, הסדר שמוסדות רבים בביתר עילית נמנים עליו.
סבסוד מקסימלי
באופן רשמי, משרד החינוך מפקח על רמת השירות, המענה החינוכי והסטנדרטים המקצועיים, ואף מממן תוכניות העשרה באמצעות חוגים, לצד ארוחה חמה ופיתוח כישורי חיים ואורח חיים בריא (מהסיבה הזו מחלקים בצהרונים ירקות חיים, ‘סוכריות מהטבע’, במקום ג’אנק-פוד לסוגיו).
כאשר התוכנית הוכרזה – מדובר היה בבשורה של ממש להורים ולילדים. מדובר בחיסכון של מאות שקלים בכל חודש על כל ילד – אלפי שקלים בחודש עבור משפחה עם כמה ילדים בגילאים הרלוונטיים – ובפתרון מצוין להורים שיכולים לעבוד בשקט, כשילדיהם נמצאים במסגרת חינוכית טובה ומוזלת.
רמת הסבסוד הממשלתית לכל צהרון – נקבעת בהתאם לאשכול הסוציו-אקונומי בעיר שבו מופעל הצהרון. העלות הבסיסית של צהרון לילד, עומדת על 650 לחודש. משרד החינוך מסבסד את עיקר הסכום, כאמור – בהתאמה לדירוג הסוציואקונומי של הרשות המקומית. ביתר עילית, שמדורגת באשכול סוציו-אקונומי 1 (הנמוך ביותר) – זוכה לסבסוד מרבי של 600 שקלים לחודש, כאשר ההורים נדרשים להוסיף 50 שקלים בלבד. יצוין, כי מחירי הצהרונים נתונים בפיקוח של משרד החינוך וחלים עליהם מחירי מקסימום.
גם באשכולות מדד חברתי 2 ו-3 משתתפת המדינה בסכום זהה לאשכול 1. מאשכול 4 ומעלה המדינה משלמת כחמישים אחוזים מעלות הצהרון, ואילו באשכול 10 – בו נמצאים היישובים המבוססים ביותר – היחס מתהפך: המדינה משלמת 150 ₪, ואילו ההורים משלמים 500 שקלים חדשים.
מונופול מקומם בביתר
אחרי שהבנתם כיצד פועל המנגנון – מן הסתם ברור לכם שהפעלתה של רשת צהרונים בעיר כמו ביתר עילית, עם אשכול חברתי שמזכה אותה בסבסוד של 600 שקלים לכל ילד – הוא עסק משתלם ביותר. בוודאי אם ההשקעה בפועל בכל ילד עולה פחות מ-600 שקלים, כאשר את יתרת הרווח עשויה הרשת לגזור כרווח לעצמה.
כאן, לכאורה, טמון פרדוקס: במקום שכמה רשתות יציעו את שירותיהן במקביל ותיווצר תחרותיות שתוביל לשיפור השירות ולהשקעה גדולה יותר בילדים – בביתר עילית קיים מונופול: רק רשת אחת מורשה להפעיל את הצהרונים בעיר, כאשר למוסדות אין כל אמירה או השפעה בעניין. “מצפים מאיתנו להגיד תודה על כל מה שאנחנו מקבלים מהרשת הזאת, מבלי שתהיה לנו אפשרות לדרוש שיפור, או לנופף באפשרות לעבור לרשת אחרת.
יצוין, כי בכל ערי ישראל קיימת תחרות בין מפעילים שונים, כאשר כל מוסד בוחר לעצמו את המפעיל שרצוי בעיניו ואשר מציע את ההשקעה הטובה ביותר עבור הילדים. שתי הערים היחידות שבהן קיים מונופול – הן ביתר עילית ואלעד.
וחוסר התחרות, נותן את אותותיו בשטח. המוסדות סובלים ממצב של ‘לקוחות שבויים’, כאשר גם אם אינם מרוצים מהשירות – הם אינם יכולים לנופף באפשרות לעבור לרשת מתחרה.
ואכן, המנהלים ששוחחו עם ‘שערים’, מתלוננים על השקעה נמוכה מאוד ביחס לציפייה, ואף ביחס לתקצוב הממשלתי. כך למשל, הם מספרים על ספרים פגומים מעודפי ייצור, מקומטים ולא ראויים לשימוש, ואם לא די בכך – חלקם נכתבו על ידי סופרים שהורים רבים בביתר עילית נמנעים מלאפשר לילדיהם לקרוא את ספריהם. “כל הספרים הפגומים, שחנויות הספרים לא הצליחו או לא ניסו למכור, והם נמכרים לרשת הצהרונים בשקלים בודדים. אתה מתקשר לבית העסק ושואל מדוע שלחו ספרים באיכות ירודה – ושם עונים לך: ‘זו העסקה שעשו איתנו – זה מה שאתם מקבלים’. גם מוצרים רבים אחרים, משולמים באמצעות ‘ברטר’, ולא הולם את התקציב שמתקבל ממשרד החינוך ומהעירייה”.
איכות ירודה
כדי להמחיש את האבסורד לדבריו, אומר אחד ממנהלי המוסדות ל’שערים’: “מישהו מגיע לבית שלך ומפעיל אצלך צהרון, בתוך הבית שלך, מבלי שתוכל להתערב, לדרוש איכות טובה יותר או לקבוע סטנדרטים שעומדים ביחס שיהלום את התקציב שניתן מהמדינה. ואותו מישהו מקצץ בכל תקציב שמתקבל ממשרד החינוך, עד שבסופו של דבר הילד לא מקבל את מה שמגיע לו. האם אפשר להסכים עם דבר כזה?”
כתב ‘שערים’ מבקש דוגמאות, ומנהל המוסד אומר: “למשל, הורידו את חוגי ההעשרה שאותם מממנת המדינה. הורים שואלים אותנו: ‘למה אין חוגים?’ ואנחנו נאלצים לענות שאין אף אחד שמוכן לעשות עבורנו חוגים בתקציב כזה”.
ויש את עניין התקורה – כלומר, הסכום שהעירייה משלימה, בנוסף לתקציב ממשרד החינוך, כהשתתפות בחלק מההוצאות הישירות של המוסדות על הפעלת הצהרון. סכום התקורה שמתקבל מהעירייה, עומד על שבעה אחוזים, בנוסף ל-600 השקלים לילד. וכאן, לדברי המנהלים, נוצר אבסורד נוסף: “במקום שהתקורה תינתן למוסד, שיוכל לרכוש שירותים ומוצרים שישפרו את התנאים של הילדים – התקורה מועברת אף היא לרשת המונופולית, כאשר הילדים לא נהנים מכך. למה לא להעביר את התקורה לגן עצמו? הרי המטרה היא שנוכל להשקיע בילדים. מדוע גם זה צריך לעבור דרך הרשת, כשאנחנו אפילו לא יכולים לאיים שנעבור לרשת מתחרה?”
אבל בניגוד לתקציב הגדול שמועבר במאה אחוזים דרך רשת הצהרונים שמחליטה באופן שרירותי כמה אחוזים מתוכו להעביר למוסד החינוכי – עול הניהול השוטף מוטל רק על המוסדות: המנהלים מפרטים: “הרשת לא מביאה עובדים – אנחנו אלה שצריכים לדאוג לעובדים. אם העובד חולה – אין לו יום מחלה, הוא לא מקבל תשלום על אותו היום. מי צריך להביא עובד חדש? המוסד. גם חופשים לא משלמים. האם יש בכך היגיון?”
אגב, בעיה דומה קיימת גם בקייטנות – גם בהן התקציב עובר דרך הרשתות, וגם בענף זה קיים משבר, כפי שהורים רבים חווים אותו בעצם ימים אלה.
דרך ללא מוצא
כאמור, הדין-ודברים בין המוסדות לבין הרשת שמפעילה את הצהרונים בביתר תחת מדיניות של מונופול וללא תחרות – הוביל למבוי סתום, ונכון לעכשיו, אם לא תהיה התעשתות – הצהרונים לא יופעלו בשנת הלימודים הקרובה ואלפי ילדים בעיר יישארו ללא צהרון.
מה הפתרון? – אנו שואלים את המנהלים, ואלה עונים שפתרון אפשרי הוא להפעיל את הצהרונים דרך חברת המתנ”סים העירונית, או דרך רשתות הגנים עצמן. “השליטה תחזור לעיר ותצא מידיהם של מאכערים שונים. כך הילדים יקבלו השקעה פדגוגית ותזונתית טובה יותר, והכסף יישאר בעיר, כדי שהתושבים ייהנו ממנו”.
המנהלים מעירים, כי הורים שמודאגים מהמצב, מוזמנים לשלוח רעיונות והצעות. ניתן גם לפנות למשרד החינוך בדואר אלקטרוני שכתובתו: ma***************@ed*******.il. ניתן גם להתקשר ליחידה לתכניות משלימות למידה במשרד החינוך: 02-5603759. ניתן גם לפנות לאגף החינוך בעיריית ביתר עילית ולבקש את עזרתה בטלפון – 02-5888188 או בדואר אלקטרוני שכתובתו: ye******@be*********.il.
‘שערים’ ימשיך ללוות את המשבר, בתקווה שיימצא פתרון עד לפתיחת שנת הלימודים הבעל”ט.
