יעקב מרגליות
יקר לחיות במדינת ישראל: כמו כל האזרחים – תושבי ביתר עילית מכירים את הצביטה בלב (ובארנק) שמובילה עד לכדי תחושת חוסר אונים של ממש בכל גיחה אל הסופרמרקט המקומי. על כל מוצר על המדף גובים מחיר יקר יותר מכל מה שהכרנו עד כה. אם לא די בכך – ברבים מהמוצרים הפחיתו החברות את הכמות, כך שאנו משלמים מחיר יקר יותר, על מוצר קטן יותר.
זו כבר לא תיאוריה, סיסמת בחירות או סתם כותרת בעיתון; זו המציאות שכולנו מרגישים אותה ביומיום; מציאות שכואבת לכולנו בכיס, גורמת לנו חריגה בחשבון העו”ש וגורמת לנו לחשוב היכן ניתן לחסוך ולהצטמצם. כי בעוד שהמחיה עלתה בעשרות אחוזים כמעט בכל התחומים – רק השכר הממוצע במשק לא עלה בכי הוא זה. אנחנו מרוויחים אותו דבר – ומוציאים הרבה יותר.
בטח לא תשמחו לקרוא זאת, אולם לדברי כלכלנים ומומחים לתנודות במשק – החלק הקשה עוד לפנינו. מדובר בעלייה תלולה, שרק נמשכת, ללא נקודת בלימה שנראית באופק. במקום 1,000 שקלים שהיינו מוציאים עד לפני מספר חודשים – אנו מוציאים כיום יותר למעלה מ־1,300, והיד עוד נטויה. בעבר, על דברים כאלה היו אזרחים במדינה יוצאים לרחובות (מחאת הקוטג’ – זוכרים?). אולי זה יקרה כאשר תכהן כאן ממשלה שאיננה מחובקת על ידי התקשורת הישראלית.
תמונת המצב כל כך קודרת – עד שאין כמעט תחום שהיום אנחנו לא משלמים עליו הרבה יותר מאשר בעבר. מדובר במאות שקלים ואולי אף יותר בחודש למשק בית. מה שהחל עם מיסוי על כלים חד פעמיים ושתייה ממותקת – גזירה ייחודית שהטילה הממשלה היוצאת על משפחות ברוכות ילדים ששני המצרכים הללו נפוצים בבתיהם – ממש לא עצר שם.
החלב – אותו מוצר בסיסי שכל פעוט פותח איתו את הבוקר – צפוי להתייקר בימים הקרובים בשיעור של כ-4.9%, ולהשפיע על עשרות מוצרי חלב שיעלו גם הם וייקרו את סל הקניות של המשפחה הממוצעת בסכומים משמעותיים.
חשבתם שזה נעצר כאן? הנה תזכורת על עליות המחירים שכבר התרחשו ושצפויות להתרחב בזמן הקרוב במחירי המים, הלחם ואפילו החשמל. חושבים להפעיל מזגן בימי הקיץ הלוהטים? אולי כדאי שתחשבו פעם נוספת. מחירי החשמל, שהם הוצאה משמעותית של כל משק בית, צפויים לעלות בשלבים עד לשיעור של 16%. העלייה הראשונה תתרחש כבר בחודש הבא. כל עלייה תהיה בסדר גודל של 5-6%, וזה יקרה בדיוק בחודשים החמים ביותר בשנה, כשחשבונות החשמל מנופחים ממילא.
ויש גם את מחירי הדלק. אלה חצו לראשונה מזה עשור (!) את רף שמונה השקלים לליטר אוקטן 95. זו לא רק הוצאה כבדה בעבור בעלי רכבים. בסופו של דבר – כולנו סופגים את עליית מחירי הדלק, שגורמת לעלייה במחירי השינוע של כל המוצרים שאנו צורכים, מה שישליך ישירות על עליית מחירים נוספת.
וכל זה מצטרף לרפורמה השערורייתית בתחבורה הציבורית שתיכנס בקרוב לתוקף – רפורמת ‘דרך שווה’ בהובלתה של שרת התחבורה הגב’ מיכאלי יחד עם שר האוצר ליברמן, שהחליטו להעלות את מחירי הנסיעה בתחבורה ציבורית בערים החרדיות במאות שקלים לחודש.
האזרחים במדינת ישראל משלמים יותר על המחיה השוטפת שלהם. וככל שמדובר בתושביה של עיר לא מבוססת כמו ביתר עילית – מדובר בשאלה קיומית של ממש. בשבוע שעבר הזדעזעו בכלי התקשורת לקרוא את דבריה של אזרחית שאומרת: “אני יודעת שאם אדליק מזגן – לא יהיה לילדים שלי מה לאכול”. הם לא ידעו שבערים החרדיות – החישוב הזה הוא שגרת היומיום.
חביתה יקרה
אין כמעט מוצר בסל הקניות שלנו – שלא ספג עליית מחירים מדאיגה בשבועות האחרונים. בעוד שהשכר נשאר ללא שינוי – המחירים ממשיכים לעלות בעקביות. סל המועצה הישראלית לצרכנות מגלה כי חלה עליה של כשני אחוזים במחירי המוצרים הנבדקים, בחודשיים האחרונים.
‘המועצה לצרכנות’ מבצעת בדיקות השוואתיות שבוחנות את מחיר מוצרי הצריכה במדינה. בבדיקה חודשית של הסל הכולל את 770 המוצרים הנמכרים ביותר בשוק (‘נתוני סטורנקס’) – התגלתה עלייה ממוצעת של שישה אחוזים ביחס לשנה שעברה, ועלייה של עוד 2% בהשוואה לעלות של אותם המוצרים לפני חודשיים. הבדיקה נערכה ב-56 רשתות ותתי רשתות במדינה ומחירי המוצרים נבדקו בשלושה תאריכים שונים.
לפי הבדיקה, המחיר של קילו אורז עלה ב-14% בהשוואה לשנה שעברה. בענף הירקות – עלייה של 7% בהשוואה לשנה שעברה (לא נלקחה בחשבון ההתייקרות בשוק ירקות המהדרין עקב שנת השמיטה).
מחירי הפסטה עלו ב-10% בממוצע בהשוואה למחירה בשנה שעברה. גם מצרך המזון הבסיסי ביותר – מוצרי לחם ולחמניות – עלו בשיעור ממוצע של 6%. הפיתות התייקרו ב-3% בחודשיים האחרונים. וזה ממשיך: מוצרי עוף (גם טרי וגם קפוא) – עלו ב-6% בהשוואה לשנה שעברה.
בבדיקה לפי קטגוריות, גילה המחקר שישנן קטגוריות שבהן נרשמו עלויות גבוהות עוד יותר: כך למשל ברטבים לפסטה ולבישול חלה עלייה ממוצעת של כ-7% מלפני חודשיים, ועלייה של 11% בהשוואה למחיר בשנה שעברה (19.5.2021). בקמח וסולת נרשמה עלייה ממוצעת של כ-9% בהשוואה למחירם לפני חודשיים, ועלייה של לא פחות מ-15% משנה שעברה.
גם בסלטים הארוזים (חומוס וטחינה, חצילים ועוד) נרשמת עלייה ממוצעת של כ-3% בחודשיים האחרונים, ועלייה של שישה אחוזים בהשוואה למחיר בשנה שעברה. בסך הכל, במוצרים בקטגוריה הזאת מדובר בעלייה של 7% ביחס למחיר בשנה שעברה.
אפילו העלות של טיגון חביתה – זינק בקרוב לשלושים אחוזים. מהבדיקה עולה, כי מחירי השמנים הצמחיים (חמניות, תירס, סויה וקנולה) – ספגו עלייה ממוצעת של כשלושה אחוזים בחודשיים האחרונים, ועלייה של 28% (!) בהשוואה למחירם בשנה שעברה.
גם קופסאות השימורים עלו: בשימורי תירס חלה עלייה ממוצעת של כ-7% בהשוואה לחודש ניסן האחרון, ועלייה של 14% בהשוואה לשנה שעברה. וכמובן, לא דיברנו על מחירי החד-פעמי והשתייה הממותקת, שעלו בעשרות רבות של אחוזים עקב גזירת המיסוי. כך למשל, שישיית קוקה קולה תעלה 59.9 שקלים ברשת מיני-סופר אלונית, ו’רק’ כ-40 שקלים ברשת רמי לוי.
אצבע מאשימה לממשלה
אלא שענף הצרכנות הקמעונאית – הוא רק תחום אחד שבו כולנו מרגישים את המכה האנוש בכיס. כדור השלג הזה לא עוצר, וכל התייקרות גוררת בעקבותיה ריביות גבוהות יותר. בשבוע שעבר הודיע בנק ישראל על ההחלטה להעלות בפעם השלישית השנה את הריבית בחצי אחוז, לרמה של 1.25%. החלטה זו באה לאחר דיונים שהתקיימו בבנק, והיא צפויה להשפיע בצורה משמעותית על כל אזרח במדינה.
אנחנו מתגוררים בעיר שבה כ-90 אחוזים מהדיור והרחבות הבנייה ממומנים בנקאית באמצעות לקיחת משכנתא מהבנק. בוודאי תתעניינו לשמוע שההשפעה הישירה כתוצאה מהמהלך של בנק ישראל – היא כמובן הריביות של ההלוואות והמשכנתאות שמושפעות מההחלטה. בוודאי לא תשמחו לגלות שמשכנתא ממוצעת במדינת ישראל התייקרה במאות שקלים לחודש, והיד עוד נטויה. הריבית עוד עשויה לעלות בהמשך מעבר לרף הנוכחי שלה, שלא היה מאז שנת הכספים 2013.
אם בגלל ההתייקרות הגדולה יצטבר בחשבון הבנק שלנו מינוס לא נעים – בטח תצטערו לגלות שהריבית על האוברדרפט תהיה גם היא גבוהה יותר. רק לשם השוואה, אם ריבית הפריים הבסיסית עמדה במשך שנים על 1.6% – עכשיו היא כבר מתקרבת לשלושה אחוזים. זה יורגש בריבית על המינוס, המשכנתא והאשראי.
הסיבות – כמובן – מורכבות. חלקן קשורות למצב העולמי (שנות הקורונה, המלחמה המתמשכת באוקראינה ועוד), שגרמו לקשיים בשרשרת האספקה, וחלקן נובע מניהול רגולטורי כושל מצד הממשלה, לרבות העלאת מיסים.
העלייה המתמשכת במחירים ושחיקה של ערך הכסף – יוצרת כמובן אינפלציה. ערכו של המטבע הולך ונשחק, כאשר תמורת שקל ישראלי ניתן להשיג הרבה פחות. אז אמנם, האינפלציה של השקל הישראלי היא עדיין נמוכה יותר מהאינפלציה של הדולר (האינפלציה של השקל עומדת כרגע על כארבעה אחוזים, בעוד שהאינפלציה של הדולר עומדת על כ-9 אחוזים). אבל המגמה מדאיגה, ואת התוצאה כולנו מרגישים בכיס.
אבל קל לתלות את עליית המחירים בתמורות עולמיות – ולפטור את חלקה של הממשלה במדינת ישראל בהשתוללות המחירים. כלכלנים רבים אינם קונים את ה’לוקש’, והם מתעקשים כי מדובר בפירותיו של ניהול כלכלי כושל. לאחרונה צוטט הכלכלן שמואל סלבין, כשאמר ש”בניגוד לשקרים ולאינפורמציה חצי-נכונה של הקואליציה – הגורמים החיצוניים הם רק חלק מהסיבות לעליית המחירים. הם מסבירים שכביכול בגלל המלחמה באוקראינה וההשפעות הכלכליות של הקורונה – נוצר מצב של עליית מחירים. למען האמת, זה ממש לא מסביר את העליות. כל העלייה של הדלק והאספקה שבהם תולים את ההתייקרות, היא אפילו לא חצי מהסיבות שגורמות לעליות. האשמה העיקרית להתייקרות זו הממשלה”.
לדברי סלבין, “רוב ההתייקרויות שאנו עדים להן היום – הן תוצאה של מדיניות ממשלתית יזומה שפגעה בעניים. אם זה הייקור של הכלים החד-פעמיים, השתייה הממותקת או הארנונה. הממשלה האחרונה שכיהנה פה העלתה מחירים בצורה לא מבוקרת. האצבע המאשימה היא אפוא לא רק כלפי המלחמה באוקראינה, זו שמאוד נוח לכולם להסתתר מאחוריה, אלא כלפי הממשלה שביצעה מהלכים לא נכונים. יותר ממחצית האינפלציה הנוכחית היא באחריותה הבלעדית של הממשלה”.
הכלכלן הבכיר טוען, כי “המדינה צריכה להכניס את היד לכיס ולסבסד את העליות של המחירים. החוב ביחס לתוצר ירד השנה. זה אומר שהשנה האחרונה הייתה משופעת ומבורכת מאוד במיסוי. זה קורה בין היתר משום שהממשלה הזאת, בניגוד גמור להבטחותיה, בחרה להעלות את המיסים. הגיע הזמן להשיב חלק מהגבייה העודפת אל הציבור הצרכני בארץ. אם זה לא יקרה, עליות המחירים שאנו עדים להן עכשיו תהיינה רק קצה הקרחון. במישור הכלכלי הממשלה הזאת מקבלת ציון מאוד נמוך”.
סלבין מפנה אצבע מאשימה כלפי הממשלה: “היום אין אנשים מקצועיים שיושבים ליד ההגה הכלכלי ומנווטים אותו למקום מבטחים. אנחנו יכולים להיכנס למצב של עלייה במחירים וקיטון בביקושים שיאטו את הכלכלה, יגדילו את היקף האבטלה ויפגעו באזרחים. גם סקטור ההייטק מראה סימנים של האטה מסוימת, וכל זה דורש טיפול ושימת לב, שלא נגיע למצב בעייתי בהרבה”.
דיור ללא השגה
כמובן, גם חלקם של מחירי הדירות – לא קופח. כל מי שמתעניין ברכישת דירה בביתר עילית מכיר את העלייה התלולה במחירי הדירות, כאשר דירה שנמכרה לפני שש שנים במיליון שקלים – מתקרבת כיום למחיר של שלושה מיליוני שקלים. אז כמובן, אלה שרכשו דירות לפני מספר שנים נהנים מעלייה בערך דירתם, אולם אין להם הרבה מה לעשות עם זה, שכן אם ירצו לקנות דירה חדשה – הם עדיין ישלמו פי שלושה מהמחיר לפני מספר שנים.
מעבר לעלייה הטבעית כתוצאה מהביקוש – ישנה עלייה כללית, כאשר רק בשנה האחרונה עלו המחירים ביותר מחמישה עשר אחוזים. דווקא בחודש האחרון נרשמה האטה מסוימת, אולם הירידה עדיין איננה באופק. ישנם בשוק הדיור מי שמביעים תקווה כי התייקרות המשכנתאות בגלל העלאת הריבית, תרחיק את המשקיעים מהשוק, תצמצם את רכישות הדירה ובכך תפחית את הביקוש. במצב כזה, ניתן לקוות לירידה במחירי הדירות. וכאן – בוודאי שאת האצבע המאשימה ניתן להפנות רק כלפי הממשלות שמכהנות ושכיהנו כאן בשנים האחרונות, שלא עשו די כדי להציף את השוק בדירות, והפכו את החלום של זוג צעיר לקורת גג משל עצמו – לחלום שאינו בר השגה.
בינתיים, עד שמישהו בחלונות הגבוהים יתעשת – כולנו נמשיך לשלם עוד מאות שקלים בחודש על החלב, על הלחם, על מצרכי היסוד, על החשמל, על הארנונה, על המשכנתא ועל הדלק, והחלום לרכוש דירה – ימשיך לרחף באספמיה.
שלושה טיפים מעשיים
לסיום, הנה כמה טיפים שקיבלנו ממומחים לכלכלה שעימם שוחחנו:
- לא לקפוץ מעבר ליכולת: הנטייה האוטומטית של רבים מאיתנו במצב של הפרת האיזון בין ההכנסות להוצאות – הוא להגדיל את האשראי הבנקאי. ‘ללוות’ כסף מהבנק, ולרכוש על חשבון המינוס. הדבר אינו משתלם, ועלול להיות צעד ראשון בבור כלכלי ללא תחתית. עדיף לא להתנהל מכסף שאין לכם, אלא להדק את החגורה ככל הניתן ולחשוב כיצד ניתן להגדיל הכנסות.
- לא לרוץ לקנות מותגים: שוק הקמעונאות החרדי נהנה מהפריבילגיה של היצע מוצרים זול יחסית. מדובר במוצרים שאינם מותגי יוקרה. אז נכון, גם בהם עלו המחירים, אך עדיין, בין מוצר ממותג יוקרתי לאותו מוצר ממותג ‘פשוט’ – יכול להיות פער של כארבעים אחוזים. אז בגיחה הבאה לסופר – חפשו את החלופה הזולה יותר.
- לחזק את הכלכלה המקומית: בשנים האחרונות, הכלכלה בביתר עילית הולכת והופכת לכלכלה מעגלית: כאשר אנו רוכשים אצל תושב העיר – אנו מביאים לכך שרוב הכסף נשאר בעיר. ככל שנחזק את העסקים המקומיים בביתר עילית, ונרכוש במכירות ביתיות או בעסקים של תושבי העיר – כך נייצר כלכלה שמזינה את עצמה ומחזקת את עצמה. עדיף לוותר על צריכה מחוץ לעיר ולתעדף צריכה שמשאירה את הכסף בתוככי ביתר עילית, מה שיאפשר לעירנו להישאר עם מחירים שפויים יותר בזכות כלכלה חזקה יותר.
ולסיום, לנוכח השתוללות המחירים חסרי התקדים – אין לנו אלא לשאוב חיזוק מדברי חז”ל בסוף מסכת סוטה על כך שהיוקר המאמיר הוא אחד מסימני הגאולה: “בעקבתא דמשיחא… והיוקר יאמיר… הגפן תתן פריה והיין ביוקר. ועל מה יש לנו להישען – על אבינו שבשמים!”
