מקלות בגלגלי הרפורמה
חובת ההשתדלות – מול הרדיפות וההתעמרויות שהממשלה מובילה נגד נוסעי התחבורה הציבורית בביתר עילית: כידוע, תושבים רבים בעירנו ביתר עילית מנהלים מאבק עיקש אל מול הרפורמה השערורייתית שמובילה שרת התחבורה מיכאלי, אשר אמורה להיכנס לתוקף בעוד כחודשיים, בראשון לאוגוסט למניינם; רפורמה שזוממת להטיל עול כלכלי על תושבים בערי הפריפריה, ובהן עירנו ביתר עילית, ולהזניק את מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית במאות אחוזים, באופן מפלה ובלתי הגיוני.
הגזירות העיקריות במסגרת הרפורמה, שאושרה בתחילת החודש, הן ביטול ההנחה הקבועה על טעינת ערך צבור ברב-קו, וייקור תעריף הנסיעה בערי הפריפריה, בעיקר החרדיות – בהן ביתר עילית, וכן הערים מודיעין עילית, אופקים, נתיבות וטבריה. עד עתה תושבי ערים אלו נהנו מתעריף של שני שקלים לנסיעה באוטובוס, אך לאחר הרפורמה נצטרך לשלם 5.5 שקלים(!) לכל נסיעה.
בשבוע שעבר התגלה בקואליציה בכנסת ‘צדיק בסדום’: זהו חבר הכנסת מיכאל ביטון (‘כחול לבן’), לשעבר ראש עיריית ירוחם ובעל אג’נדה חברתית. ביטון, המכהן כיו”ר ועדת הכלכלה בכנסת, הכריז כי הוא דורש להקפיא את הרפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית והודיע כי עד שהרפורמה לא תוקפא – הוא לא יצביע יותר עם הקואליציה, למעט בהצבעות אי אמון. ביטון ביקר את הרפורמה בחריפות, ואמר כי היא תפגע בשכבות החלשות. “מדובר במחטף שערורייתי שאושר בזמן פגרת הכנסת”, נימק.
ביטון, בצעד חברתי שעורר הערכה רבה בציבור אך דאגה רבה בקואליציית ה-60 הצרה – הצהיר כי “הרפורמה הזו מייצגת את כל מה שרע בכלכלה הישראלית, מייקרת תעריפים לפריפריה ולחלשים בזמן שהאוצר נכנס לשנת שיא בהכנסות. ביטון ציין כי הוא מתפלא שהפגיעה בשכבות החלשות לא עומדת לנגד עיניה של שרת התחבורה, שמתיימרת להשתייך למפלגה עם דגל חברתי.
“הרפורמה”, אמר ביטון, “תיצור אי סדר נוסף, שבמסגרתו יתייקר למשל מחירו של כרטיס החופשי-חודשי של הרכבת. “מעשים חד צדדיים כאלה יכולים להפיל את הממשלה”, אמר ביטון, וביקר את התעלמות משרדי הממשלה מוועדת הכלכלה. “השרה מיכאלי ושר האוצר ליברמן טרם ענו להשגות שהעליתי. עשינו את רפורמות הייבוא, הדואר והבנקאות, אבל ברפורמה הזו לא שיתפו אותנו בכלל. אתם תעשו דבר שפוגע במיליונים? לא בבית ספרנו ולא במשמרת שלי”, הצהיר, ואף הודיע: “את מי שאנחנו צריכים לחפש כדי לקבל תשובות – יחפש אותנו במליאה”.
נכון לאתמול (יום א’), המשבר נמשך – ובמלוא עוזו: מזכיר הממשלה, שלום שלמה, ניסה להוביל משא ומתן בין הצדדים, בינתיים ללא הצלחה. ח”כ ביון הודיע כי יגיע להצבעת אי אמון עם הקואליציה, אך בשאר ההצבעות הוא לא מתכוון להיות במליאה ולהצביע עם הקואליציה. בתגובה, בקואליציה האשימו את ‘כחול לבן’ בחתירה לפירוק הממשלה וב”קמפיין שקורץ לציבור החרדי ולליכוד”.

העירייה מצטרפת למאבק
כעת, גם עיריית ביתר עילית מצטרפת רשמית למאבק. ‘שערים’ חושף בפרסום ראשון, כי בעירייה ובלשכת ראש העיר נערכים לעתירה לבג”ץ נגד שר האוצר, שרת התחבורה ומשרד התחבורה – ככל שלא יינתנו תשובות ולא יבוצעו הליכים להקפאת הרפורמה המדאיגה והשערורייתית.
לידי ‘שערים’ הגיע בלעדית מכתב ששוגר מטעם העירייה, על ידי עורכי הדין אורי קידר ועופר שכטר מפירמת עורכי הדין ‘נבו קידר בלום’. המכתב, שממוען לשרי האוצר והתחבורה, דורש מהנמענים להורות על ביטול צו הרפורמה או להורות על שינויו.
המכתב נפתח בסקירה היסטורית על הקמת ביתר עילית, בעקבות החלטת ממשלה שהתקבלה בשנת תש”מ (1980): “מטרת הקמת העיר הייתה למצוא פתרון למצוקת הדיור של הציבור החרדי בקרבת הרי ירושלים. העיר הוקמה בפועל בשנת 1987 (תשמ”ז). כיום העיר ביתר עילית מונה כ-65,000 תושבים, הרבה מעבר לתכנונה המקורי בעת שנהגתה לפני כ-40 שנים. העיר גדלה בקצב מסחרר של %6.4 בשנה, בין היתר עקב הגירה חיובית וריבוי טבעי. ביתר עילית מדורגת במדד החברתי-כלכלי באשכול 1 מתוך 10. השכר הממוצע לשכיר הינו כ-5,370 ₪ (בעוד הממוצע הארצי עומד על 10,774 ₪). על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כמחצית מהאוכלוסייה העובדת בעיר – מתנייידת למקום עבודתה באמצעות תחבורה ציבורית. מכאן, וכפי שיפורט להלן, כי תושבי העיר תלויים בשירותי התחבורה הציבורית באופן משמעותי”.
במכתבם של עורכי הדין שנשלח מטעם העירייה, ניתנת התייחסות למבנה הטופוגרפי של העיר, הבנויה על מספר גבעות. “מבנה זה מקשה על התניידות תושבי העיר ברגל או באופניים, ומחייב שימוש בכלי רכב ממונעים. משכך, הפעלת תחבורה ציבורית בעיר באופן שייתן מענה הולם לתושביה, הן לנסיעות פנים עירוניות והן לנסיעות מחוץ לעיר, היא אתגר לא פשוט, נוכח מבנה העיר והתלוּת הרבה של תושביה בתחבורה הציבורית. לנוכח זאת, ובהינתן אחוז השימוש הגבוה של תושבי העיר בתחבורה הציבורית, חלה חובה לדאוג לתושבי העיר לתחבורה ציבורית נגישה, יעילה וזולה”.
במכתבם סוקרים עורכי הדין את ההליכים שקדמו להכרזת הרפורמה: “ביום 5.2.2022 (למניינם – י”מ) פרסם משרד התחבורה הודעה ברשומות אודות צו פיקוח על מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקו שירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית), אשר צפוי להיכנס לתוקף החל מיום 1.8.2022”.
לדברי העירייה, “מטרת הרפורמה המוצהרת הינה – לכאורה – להפוך את התחבורה הציבורית למשתלמת לנוסעים קבועים; לתמוך במדיניות תחבורתית; ולתמוך במדיניות כלכלית-חברתית .עם זאת, מן הראוי לציין, כי קיים מתאם בין מעמד סוציו-אקונומי נמוך מבחינת שכר, השכלה וצפיפות הדיור לבין נטייה גבוהה יותר להשתמש באוטובוסים. המחקר שביצע מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא הנידון, מצביע על אטרקטיביות נמוכה של נסיעה באוטובוסים עבור עשירוני ההכנסה הגבוהים”.
מתעמרים בתושבי ביתר
במכתבם מציינים עורכי הדין שנשכרו על ידי העירייה, כי “הנטייה להשתמש באוטובוסים נמוכה משמעותית בקרב בעלי רכב פרטי ובקרב עובדים הזכאים להטבות של אחזקת רכב מטעם המעסיק. מכאן, כי על המשרד להעמיד לנגד עיניו את הצורך להפוך את הנסיעה בתחבורה ציבורית לכדאית ומשתלמת יותר, במיוחד עבור תושבי ישראל המוחלשים, המשתמשים בתחבורה הציבורית באופן תדיר הרבה יותר”.
וכאן מגיעים כותבי המכתב לליבת הטענה נגד הרפורמה האטומה והמתעמרת – והיא הפגיעה הקשה הצפויה לציבורים נרחבים בישראל כתוצאה מהרפורמה המוצעת: “לפי המודל המוצע ברפורמה, תשונה שיטת תמחור תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית, אשר מבוססת כיום על מודל הנגזר מהקרבה למטרופולין במודל של טבעות, למודל לפיו התעריפים ייקבעו על פי מרחק הנסיעה. מהנתונים שפירסם המשרד עולה כי נסיעה עירונית באוטובוס תעלה 5.5,₪ לעומת 6 ₪ כיום. עם זאת, בהינתן ביטול הנחת ה’ערך הצבור’ בכרטיס הרב-קו, כפי שמציעה הרפורמה – מדובר למעשה בעלייה של 70 אגורות לנסיעה בודדת”.
עורכי הדין מציינים, כי “על פי נתוני משרד התחבורה עצמו, כ- %40 ממשתמשי התחבורה הציבורית עושים שימוש קבוע בהנחת ה’ערך הצבור’, משמע כי קרוב למחצית מציבור הנוסעים צפויה להיפגע כתוצאה מהרפורמה! מה גם, שמשרד התחבורה עצמו מודה כי לפחות רבע מאוכלוסיית הנוסעים צפויה להיפגע מהרפורמה, מה שמוליד כמובן את התהייה, שמא לא ניתן היה להסתפק ברפורמה אשר לא נלווית אליה פגיעה כה רחבה במאות אלפי אנשים?!”, תוהים עורכי הדין.
במכתב מציגים עורכי הדין את האבסורד הבלתי מתקבל על הדעת: “על אף שרובו ככולו של ציבור הנוסעים עושה נסיעות שגרתיות למרחק הקצר מ-5 ק”מ – משרד התחבורה סירב לכלול ברפורמה תעריף מוזל לנסיעות קצרות, בשל הטענה לפיו הדבר יוביל ל’בלבול הנוסעים’. בכל הכבוד הראוי, תעריפים מוזלים לנסיעות קצרות קיימים כדבר שבשגרה ברבבות ערים וארצות ברחבי תבל, ומן הראוי לתת קרדיט גם לתושבי ישראל אשר בהחלט יכולים להתמודד עם ה’בלבול’ המשוער בתמורה למתן הנחה משמעותית עבור צורת הנסיעה הנפוצה ביותר”.
ומכאן – למסקנה המתבקשת, כפי שמצוין במכתב: “הרפורמה צפויה לפגוע בכלל ציבור הנוסעים אשר נוהג לעשות שימוש ספורדי בתחבורה הציבורית, ציבור אשר משתרע על פני כל הקשת החברתית בישראל וכולל סטודנטים, תושבי יישובי ספר, תושבי ערים גדולות המחזיקים בנוסף בכלי תחבורה משני, וכיוצא בזה. יש לזכור, כי בכמה ערים וישובים בישראל נהוגים דמי נסיעה בנסיעה עירונית שהם נמוכים מהתעריף הכללי. בערים אלו, דוגמת דימונה, רהט, טבריה, ערערה-בנגב, ביתר עילית, מודיעין עילית ויישובים נוספים – תחול עלייה משמעותית יותר בתעריפי נסיעה בודדת בהשוואה למצב הקיים כיום. כך, הנפגעים העיקריים מהרפורמה הם אותם תושבים מוחלשים ממילא, אשר נסמכים על התחבורה הציבורית ככלי העיקרי להתנהלותם במרחב הציבורי”.
הרעת תנאים מהותית
כאן מציינים עורכי הדין את הפער בין המצב הקיים בחוק כיום, לעומת המצב שיתחדש בעקבות הרפורמה: “קודם לרפורמה תומחרו נסיעות המתחילות בטבריה, נתיבות, אלעד, ביתר עילית ומודיעין עילית ב- 5.2 ש”ח לנסיעה, כשלאחר הנחת הערך הצבור בכרטיס הרב קו התעריף יורד ל-2 שקלים. באופקים, בית שאן, מועצה אזורית מטה בנימין, גוש עציון, דרום הר חברון, הערבה, טבריה, ירוחם, להבים, מעלה אפרים, מצפה רמון, עומר, ערד, קריית ארבע, קריית שמונה, שדרות ועוד – ב- 3 ש”ח לנסיעה, כשלאחר הנחת הערך הצבור בכרטיס הרב קו, התעריף יורד ל 4.2 ₪.
“נסיעות שהחלו באילת, אריאל, אשקלון, באר שבע, בית שמש, יישובי ואדי ערה, כרמיאל, נהריה, נצרת, עפולה וקריית גת תומחרו ב-4 ש”ח לנסיעה, המשקפים עלות של 2.3 ש”ח לאחר הנחת הערך הצבור בכרטיס הרב קו. בשאר אזורי הארץ תומחרה נסיעה בודדת ב- 6 ₪, המשקפת עלות לנוסע של 8.4 ש”ח לאחר הנחת הרב קו. יוצא אם כן, כי הרפורמה תוביל להכפלתו של מחיר הנסיעה בישובים רבים, ולעלייה משמעותית ביותר ביישובים נוספים – כאשר המשותף לכל הישובים הללו הינו כי הם נמצאים באזורי ספר ורוב תושביהם שייכים לשכבות מוחלשות”.
וכאן תוהה העירייה: “היעלה על הדעת כי דווקא אוכלוסייה זו תיפגע באופן כה חמור, ובה בשעה תיטיב הרפורמה את מצבם של תושבי אזורים מבוססים יותר?! לצד זאת, הרפורמה קובעת עלייה משמעותית במחירי הנסיעה הבינעירונית בין ישובים רחוקים, אותה יספגו בעיקר הישובים החלשים בישראל אשר נמצאים בריחוק גיאוגרפי מהמרכז. עוד בנוסף, הרפורמה הכריזה באופן שרירותי למדי על רשימה סגורה של עשרות רבות של ישובים המכונים ‘אזור 99’ (בנוסף לשלושה אזורים נוספים של יישובי ספר בדרום הארץ), אשר בהם ייהנו התושבים ממחירי מנוי חודשי מוזלים בהרבה לעומת שאר הארץ, בלמעלה מ- %50 אחוזי הנחה.
“ברם, ‘אזור 950’, שאמור לכלול את ריכוזי המטרופולינים הגדולים במרכז הארץ, כולל בתוכו גם מספר לא מועט של יישובים מוחלשים, ובהם ביתר עילית, מודיעין עילית, ועוד, יישובים שהינם בגדר ‘ישובי ספר’ לכל דבר ועניין מבחינת הרציונלים שהיו אמורים להנחות את מתקין תקנת המשנה בעת התקנתה. מה גם שלפחות חלק מהיישובים האמורים אינם שייכים למטרופולין בשום צורה – לא מבחינה גיאוגרפית, לא מבחינה תעבורתית ובוודאי שלא מבחינה סוציו- אקונומית”.
מכאן, מסיקה העירייה באמצעות מכתבם של עורכי הדין, “יישומה של הרפורמה הלכה למעשה, יוביל לפגיעה קשה ביישובים המוחלשים, הניצבים בפני עלייה של עשרות אחוזים במחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית. זאת, שעה שיש לזכור כי דווקא תושבים אלו הם המסתמכים על התחבורה הציבורית כאמצעי תחבורה עיקרי”.
מחטף באישון לילה
בחלק הבא של המכתב, מלינים עורכי הדין על ה’מחטף’ שנעשה, כאשר הרפורמה הועברה באופן מזורז, ומבלי לאפשר לציבור להשיג את השגותיו: “הליך פרסום הצו היה מזורז למדי, ללא מתן אפשרות הוגנת לציבור לפקח עליו, והתבסס על תשתית עובדתית לוקה בחסר. ביום 5.1.2022 חתמו שרת התחבורה ושר האוצר על הצו. הצו פורסם באתר תזכירי הממשלה להערות ציבור לתקופה קצרה במיוחד של שבעה ימים, ונחתם במהלך פגרת הכנסת במסגרת דיון דחוף. זאת, שעה שלמעט צווי חירום, משך הזמן הניתן לציבור להגשת הערותיו עומד ברגיל על כשבועיים ימים”.
כאן מעלים העותרים את הטענה שהשמיע יו”ר ועדת הכלכלה ח”כ ביטון: “ניסיונות ועדת הכלכלה של הכנסת לקיים דיונים לצורך עמידה על מהות הצו טרם פרסומו – עלו אף הם בתוהו. בדיון שקיימה הוועדה לא הציגו בפניה נציגי משרד האוצר ומשרד התחבורה את פרטי הרפורמה. וחמור מכך – משרד התחבורה אף לא טרח לשלוח לישיבה זו נציג מקצועי מטעמו, ומי שהתייצב בישיבה זו היה יועצה של השרה. על אף שלפי הדברים שנאמרו על ידי נציג משרד התחבורה בדיון זה, לפיהם הרפורמה עדיין לא מוכנה לפרסום, הרי שזמן קצר ביותר לאחר מכן פורסמה הודעה לתקשורת לפיה הרפורמה יוצאת לדרכה. ואכן, בחלוף זמן קצר נוסף, פורסמה הרפורמה להערות הציבור, ולאחר פרק זמן קצרצר של שבעה ימים, שאירע במהלך חג הפסח ופגרת הכנסת, פורסם הצו ברשומות, תוך שהוא קובע מועד תחולה קרוב ביותר של פחות משלושה חודשים”.
‘שיקולים פוליטיים זרים’
הכותבים מציינים עוד שני דיונים שנערכו בוועדת הכלכלה, במהלכם “הפצירו נציגי המחוקק להשהות במעט את יישום הרפורמה עד לקיום הידברות כנה בנושא ומיצוי הנסיונות להגיע לפתרונות מוסכמים אשר יסייעו להקטין את הפגיעה החמורה בשכבות החלשות כתוצאה מיישום הרפורמה – אך זאת ללא הועיל. הוועדה אף קיבלה החלטות עם דרישות ספציפיות לשינוי הרפורמה שנועדו להקל את הנטל הכלכלי הכבד שהיא צפויה להטיל על השכבות המוחלשות”, אולם, לטענת העותרים, “דרישות אלו זכו להתעלמות מוחלטת מצד משרדי הממשלה הרלוונטיים – האוצר והתחבורה, ועל כן, לא ניתן היה לקיים כל הליך ביקורת על הצו טרם פרסומו ברשומות”.
עורכי הדין מלינים, כי “משרד התחבורה ואף משרד האוצר מנעו פיקוח על תהליך פרסום הצו, הן מוועדת הכלכלה ומבית המחוקקים בכלל, והן מהציבור, אשר הוצב בפני סד זמנים דחוק לצורך העלאת הערותיו לצו; מה גם שאין זה ברור האם הערה כלשהי מהערות הציבור שכן הצליחו לשטוח דבריהם בפרק הזמן הקצר שניתן לצורך כך- זכתה להתייחסות ו/או ליישום כלשהו מצד מתקין הצו”.
העותרים קובלים כי הליך חקיקה מזורז שכזה נוגד את ההוראה לפיה הליכי חקיקתה של חקיקת משנה צריכים להיעשות תוך שיתוף הציבור, מתוך הבנה כי לעיתים קיימת נקודת ראות טובה יותר אודות העניין הנידון. כמו כן, הדבר נדרש לצורך בקרה של הציבור על עבודת מחוקק המשנה… “העיקרון הדורש כי החקיקה המינהלית לא תיעשה בחשאי, בין החומות של המינהל הציבורי, כאילו מדובר בתוכנית סודית אשר המטה הכללי של הצבא מכין לשם התקפה על אויב, אלא בגלוי ואגב שיתופו של הציבור אליו תתייחס החקיקה”, מצטטים הכותבים את השופט בדימוס זמיר.
עורכי הדין מאשימים, כי “הליך חקיקת המשנה המזורז, אשר נמנע במפגין משמיעתן בנפש חפצה של הערות הציבור – מטיל חשש כבד כי נלוו למהלך פרסום הרפורמה שיקולים זרים, פוליטיים בעיקרם, וזאת על חשבונן של האוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינת ישראל. זאת ועוד, הליך חקיקת המשנה הסתמך על תשתית עובדתית לקויה במיוחד. כך, לדוגמא, המפה הנלווית לרפורמה ומחלקת את ישראל לשני אזורים של פריפריה ומרכז, הינה מפה ישנה שאינה נסמכת על נתונים עדכניים. כאמור מעלה, חוסר עדכניותה של המפה אף גרם בפועל לביצוע הבחנה בלתי עניינית ופסו לה, כאשר אזור ה’מרכז’ כולל בתוכו הלכה למעשה יישובים רבים שהינם יישובים מוחלשים וכמוהם כיישובי ספר לכל דבר ועניין
כותבי המכתב מציינים עוד, כי “סקירת הרגלי התחבורה בישראל נעשתה על סמך מסמכים לא עדכניים מהשנים שקדמו למגפת הקורונה ולהנהגת שיטת ה’עבודה מהבית’ במגזרים רבים בישראל, כולל המגזר הציבורי; ובהתבסס לכאורה על נתונים ממערכת הרב-קו שתוקפם הסטטיסטי בלתי ידוע. זאת, על אף שהדעת נותנת כי הרגלי הנסיעה בתחבורה ציבורית השתנו באופן מהותי בתקופת השנתיים האחרונות, ולפחות לגבי חלק מתקופה זו כבר ניתן היה לשלוף נתונים מבוססים ולהיעזר בהם לשם הכנת הרפורמה”.
‘להקפיא בתוך שבוע’
עורכי הדין מציינים כי הובלת רפורמה במהירות כזו – היא חסרת תקדים: “הדברים מקבלים משנה תוקף לאור כך שלמיטב ידיעתנו, הנסיון הקודם לערוך רפורמה כה רחבה במערך התחבורה הציבורית, אשר נערך בשנים 2018-2019 – קוּדם דרך הליך של חקיקה ראשית בחוק ההסדרים, תוך שקיפות מלאה ופיקוח של נציגי הציבור, מה שלא אירע כעת. דווקא במקרה של רפורמה כה רחבה הנושאת משמעות כלכלית כבדה בצידה, היה ראוי כי תישמע בהרחבה דעתו של הציבור על דרך של קיום מהלך פרלמנטרי תקין”.
וכאן מגיע שלב הסיכום: “נפלו פגמים מהותיים ורבים בפרסום הצו ברשומות, מבלי שניתנה למחוקק ולציבור הזדמנות נאותה להשתתף בעיצובו. הפגמים נוגעים הן למהותה של הרפורמה ולפגיעתה בשכבות המוחלשות בישראל, והן לתהליך חקיקתה אשר נעשה באופן פגום. לולא היה הליך החקיקה כה פגום, לא ייתכן כי היתה באה אל העולם רפורמה כה פוגענית, אשר על אף שהיא מבקשת לכאורה לתקן, פועלה היוצא נמצא מזיק ביותר לציבור הרלוונטי והחשוב ביותר מבחינת שימוש בתחבורה ציבורית בישראל, ציבור השכבות המוחלשות”.
עורכי הדין מטעם העירייה מציינים, כי ההליך הפגום “הוביל לכך שאושר צו אשר יש בו בכדי להביא לפגיעה קשה ובלתי-מידתית בזכויות היסוד הקיימות לתושבי הערים המוחלשות בישראל בכלל, ובתושבי ביתר עילית בפרט”.
נוכח מכלול הטענות במכתב – דורשת העירייה משרי האוצר והתחבורה להקפיא, בתוך 7 ימים מקבלת המכתב, את כניסתו של הצו לתוקף, וחלף זאת לחזור ולעמול על הכנתה של רפורמה הגונה ולא פוגענית, אשר תיחקק בהליך תקין וראוי, ותוך שיתוף הגון ומלא של הציבור”.
ל’שערים’ נודע, כי ככל שהשרים לא יגיבו למכתב המפורט – בכוונת העירייה לעתור לבג”ץ, אם באמצעות חבירה לגופים נוספים המתנגדים לרפורמה, או כעתירה עצמאית.
אם מצרפים לכך את המשבר הפוליטי שיצר ח”כ ביטון – ניתן לקוות כי המאבק המשותף ישא פרי בעזרת השם, והרפורמה האטומה, הפוגענית והמתאכזרת – תחלוף מן העולם עוד בטרם כניסתה לתוקף.
‘שערים’ ימשיך כמובן לסקר את המאבק החשוב.
/