מאיר רובינשטיין // ראש העיר
אני זוכר את היום הזה כמו אתמול.
סלון הבית הפשוט שברחוב רשב”ם 17 המה אנשים באותו יום שבו ניסיתי, לראשונה, לפלס דרך בין ההמונים.
רבנים נכבדים ואישי ציבור בכירים עמדו בתור לביתו של גדול הדור מרן שר התורה, לקבל את הכרעתו – דעת תורה בעניינים שעל הפרק. התכונה הייתה גדולה. מרן שר התורה זצוק”ל הקדיש מזמנו כדי להשיב לשואלים הרבים, אולם בין גברא לגברא, המעטפה שעל גבי הספר שלפניו זזה בעקביות כלפי מטה. הוא גמע עוד שורה ועוד דף בלימודו.
הצטופפתי בין האנשים, ולא יכולתי שלא לחשוב היאך גם לנוכח תכונה כה גדולה שמתרחשת אצלו בסלון הבית והוא חלק ממנה – הוא משכיל ‘לגנוב’ בכל רגע עוד קטע, עוד שורה, עוד עמוד ועוד דף.
זו הייתה המחשבה הראשונה.
במחשבה שנייה – הבנתי: לא הוא זה ש’גונב זמן’ – אנחנו הם אלו שגונבים ממנו זמן. החיים שלו והתורה הקדושה – חד הם. כל עיסוק אחר, הוא לא טבעי עבורו. ממש כמו אדם השוחה בנהר ומוציא את ראשו אל מחוץ למים כדי לשאוף אוויר. המצב הטבעי שלו הוא כשהראש מחוץ למים, שנתיבי האוויר שלו פתוחים. נכון, הוא נאלץ להכניס את הראש למים לצורך שחייה – במקרה שלנו, להשיב לרבים הצובאים אל פתחו – אולם זה מכורח המציאות, זה ודאי לא המצב הטבעי. כך היה מרן שר התורה: התורה הייתה חמצן החיים שלו, כפשוטו ממש. כל התעסקות בדברי חולין יהיו חשובים ככל שיהיו – הייתה מצב לא טבעי עבורו.
אנחנו, אפוא, היינו ה’גנבים’.
השבר שהושבר עם ישראל ביום שושן פורים לעת ערב – חצה חוגים ומגזרים. הטלטלה שחווה עם ישראל כולו הייתה כה גדולה, והאבדה הייתה כה עצומה, עד שלא ניתן היה להכיל את עוצמת השבר.
אולם במקביל לשבר הציבורי שחווינו, יש את השבר הפרטי של כל אחד ואחד שזכה להתבשם מאורו של מרן שר התורה. ולכל אחד שהכיר את כותלי הבית הללו מבפנים – יש את השבר שלו ואת הסיפורים שלו.
לפני כחמש עשרה שנה הייתי אצלו, ושוחחתי עמו בעניין הגנרטור שזכינו ליטול חלק פעיל בהקמתו ובהפעלתו. ההתרגשות שלו הייתה כה גדולה, הוא ממש יצא מהכלים כששמע על הפעילות של הקמת התשתית שתאפשר למהדרים בדבר הלכה לקיים מצוות עונג שבת כדין לחומרא.
לפני כמה שנים הגיע מרן הגר”ח זצוק”ל לראשונה לעירנו. היה זה כשבא למעמד חנוכת הגנרטור בגבעה ב’. באותו מעמד כתב לי בכתב יד קודשו מכתב תודה והערכה על הסיוע ליוזמה שהייתה כה יקרה עבורו. מכתב זה שכתב על גבי הדף שליווה אותו בלימודו, שמור אצלי עד היום, וערכו לא יסולא עבורי בפז.
היה זה ביקורו הראשון של מרן זצוק”ל בביתר עילית. ועל גודל הזכות שנפלה בחלקה של עירנו אז, למדתי עם סיומו. נסעתי ללוות את מרן לביתו שבני ברק, ושם, למרגלות המדרגות המפורסמות, פגשתי את חתנו, הגאון רבי זליג ברוורמן שליט”א, שהתעניין למעשיי שם. כשסיפרתי לו שבאתי ללוות את חותנו מביקור בביתר, הביע פליאה עצומה. “דע לך” אמר, כי השבוע נערכה שמחת בר מצוה לנכדו בבני ברק, והוא לא השתתף, כי חס על זמנו…”
באותו מעמד שבו ביקר הגר”ח בעירנו, זכינו גם לקבל את ברכת פיו להגנת העיר. היה זה עם סיומה של תפילת מנחה שנערכה בבית הכנסת ‘פרושים’. נטלתי אז את המיקרופון לידי וקיבלתי בהתרגשות את פני מרן הגר”ח. הוספתי לבקש שמרן יברך את העיר ביתר עילית שלא יהיה בה כל נזק ומשחית, בדומה למה שבירך את העיר בני ברק, וכפי שהתפרסמו הדברים בנוגע למלחמת המפרץ, כמו גם העובדות המופלאות שבאו בעקבותיהם. זכינו אז ברוך ד’ שמרן זצוק”ל אכן ברך את העיר באותו מעמד.
כל שיגו ושיחו של מרן, וכל מעייניו – היו רק תורה. בכל פעם שנכנסתי אליו בעניין ציבורי והזכרתי את שמה של העיר ‘ביתר’, היה אומר לי כבדרך אגב: “ביתר נחרבה”, להזכיר את ביתר העתיקה שהייתה בימי חורבן הבית שנחרבה עד היסוד. כי כל עולם מושגיו – היה שאוב מתוך דפי הגמרא הקדושים.
פעם, בשעה שנכנסתי אל הקודש פנימה יחד עם ידידי הרב יצחק רביץ הי”ו ששימש אז כמ”מ ראש העיר ביתר עילית, הציגו את הרב רביץ הפני הגר”ח ואמרו כי הוא “ממלא מקום ראש העיר”, התנגד הגר”ח ואמר: “הוא לא ממלא מקום”. כי ממלא מקום יש רק אחד, והוא במשנה מסכת יומא, כשהתקינו לכהן הגדול ממלא מקום מחשש שמא ימות. “אתה לא צריך ממלא מקום” הוסיף אז הגר”ח, “שהרי תחיה לאורך שנים טובות”. ואגב כך זכיתי לברכה מיוחדת מפי קודשו…
מעל הכול היה זה מאוד הפנים בו קיבל כל אחד. דברי חז”ל ש’זקני תלמידי חכמים ככל שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם’ – קיבלה ביטוי מוחשי אל מרן הגר”ח. שהרי אצל בני אדם אחרים ככל שמזקינים דווקא הסבלנות מתמעטת וקוצר רוח מאפיין אתם, ואילו מרן הגר”ח נראה שככל שחלפו השנים – נעשה מאור פניו גדול הרבה יותר.
לפני כשלושים שנה שהיתי בביתו של הגר”ח ועמדתי בתור לחלות את פניו. והנה אני מבחין ביהודי שדוחף לפניו עגלה ועליה סדורות תבניות ביצים… בעודי מהרהר איזו שאלה הלכתית עשויה להתעורר במספר כה רב של ביצים בו זמנית, לחש מישהו על אוזני כי הרבנית ע”ה מוכרת ביצים לפרנסת הבית. תבינו – כל כך הרבה אנשים מתדפקים היו על דלתות הבית, כספים עצומים עוברים דרך ידיו של הגר”ח אותם הוא מעביר לנזקקים, אולם הוא לא מוכן להתפרנס מאחרים ומסרב למתנת בשר ודם. אגב, מכירת הביצים נמשכה עד לאחרית ימיה של הרבנית.
ברכותיו של הגר”ח ידועות הן שלא שבו ריקם. ואני חזיתי בכך כה הרבה פעמים. פעם אחת נכנסתי אליו ודאגה רובצת על כתפי כראש עיר. השחתי את דאגתי בפניו, וסיפרתי לו כי אובמה אינו מאפשר בנייה מעבר לקו הירוק, ובכלל זה בביתר עילית. נתן בי הגר”ח את עיניו הקדושות ושאל ספק תמה “מה יש לאובמה בביתר?” לא הייתי צריך ליותר מזה. ואכן, לאחר מכן חוותה ביתר תנופת בנייה עצומה, עוד הרבה מעבר למה שהיה קודם.
@@@
בשנה האחרונה נכנסתי אליו לאחר שידוך שעשיתי, יחד עם מחותני הרב ברלב שליט”א. לרגל השמחה שתינו ‘לחיים’ וזכינו לברכות פיו.
הייתי אוהב להגיע בסוף קבלת הקהל. אז יכולתי לשוחח עם הגר”ח ביישוב הדעת. פעם ניצלתי את ההזדמנות, ושאלתי אותו על אודות מעשה ששמעתי פעם, וביקשתי לקבל ממנו אישור לכך. מדובר היה על אודות יהודי בר אוריין בשם רבי בן ציון אפטר זצ”ל, מזקני חסידי ברסלב. הוא עלה ארצה לאחר השואה האיומה והיה חסיד קדוש וגאון עצום ובקי בכל מכמני התורה, שכל גדולי התורה השתעשעו עמו בדברי תורה.
מרן החזון איש שהיה מיודד עמו מאוד, עודד אותו שיהיה אדמו”ר, ולשם כך מינה לו שני גבאים – שני בחורים, ששמם היה זהה – חיים. מדובר היה בלא פחות מאשר הגאון רבי חיים גריינימן זצוק”ל ומרן הגר”ח זצוק”ל. האגדה מספרת כי לאחר ‘טיש’ אחד שערך, התאונן רבי בן ציון באוזני החזון איש, שה’גבאים’ אינם עושים מלאכתם, כי כל אחד מהם עסוק ראשו ורובו בספר אחר, ואין להם בעולמם בלתי התורה הקדושה…
כאמור, באחת הזדמנויות בקשתי לשמוע מפי הגר”ח אישור לסיפור. הוא רק חייך, ולא הכחיש.
ומה נאמר כעת – כשבטל התמיד ונר התורה שהאיר לעולם כולו והגן עליו – כבה. קשה סילוקם של צדיקים כשריפת בית אלוקינו; קשה האבידה ואין לה תמורה.
במצב כזה של אובדן, נכון שנהיה במצב של ‘והחי ייתן אל ליבו’ – לאחוז במידותיו של הצדיק, אלא שמידותיו בתורה גבוהות ועצומות הן במאוד מאוד, ומי יש לו ולו נגיעה קלה באפס קצהו. אולם במידות שלו, ביחס שלו לזולת, הבין אדם לחברו שלו והיחס שלו כלפי כל אחד באשר הוא, בזה נוכל אולי לאחוז ולהתחזק.
ויהי רצון שיהיה הוא למליץ יושר עבור דור יתום כשלנו, שהתעצמה יתמותו עוד יותר עם הסתלקותו, ונעתיר בתפילה ביתר שאת לגאולה השלימה בביאת משיח צדקנו, עדי יקיצו וירננו שוכני עפר, ובילע המוות לנצח.
