המצפן של ביתר
יעקב מרגליות
אילו היה הדבר תלוי בידי, את השלט הצנוע שתלוי על חזית המבנה המאכלס את מכון ‘מַצְפֵּן’ ברחוב כנסת מרדכי 1 בעיר – הייתי מחליף בשלט מאיר עיניים, שייראה היטב עד לפאתי גבעה א’. שלט שיישא את הכיתוב באותיות קידוש לבנה: “כאן בונים נשמות”. בעיר כמו ביתר עילית, שבה הבנייה ‘חוגגת’ בכל פינה, עיר עמוסה במשאיות וטרקטורים עקב יהודים שמרחיבים את דירותיהם ביחידות וחדרים – מרענן לראות מקום שבו נערכת בנייה קדחתנית, אבל מסוג אחר: בנייה של חיים, בנייה של נשמות, בנייה של עולמות.
באתר הבנייה שעליו נספר לכם בכתבה הזו – לא תראו משאיות, חול, אבק או מֶלֶט. גם ה’פועלים’, אינם מסוג הפועלים שרגילים לראות באתרי בנייה. זהו מקום שבו בונים נשמות. בונים חיים. נכנסים למעמקי הנפש כדי לבסס אותה, ליצוק יציקות בטון חזקות ומבוססות, שיחזיקו לכל החיים. והפועלים? אלה לא סתם ‘פועלים’; מדובר במומחים בבנייה, כשהכוונה היא כמובן לבניית נפשות.
כי זה, בעצם, מה שקורה לאורך כל שעות היממה בין כתלי המכון התועלתי הזה – המהווה את מוקד העזרה הראשונה, או אם תרצו – חדר המיון הקדמי והכתובת מספר אחת לכל בעיה חינוכית בביתר עילית ואף מחוצה לה. בחודשי קיומו מנצחים ראשי ‘מצפן’ על מפעל של הצלת חיים רוחניים, כפשוטו. אין רגע דל. אין יום ללא שבין כתליו של המקום הזה עוברים עשרות נערים ובחורים, מכל הגילאים, בכל הרמות – הם או הוריהם – שנכנסים עם תעוקה גדולה שיושבת על הלב, ויוצאים עם חיוך גדול בדרך לפתרון מושלם ומענה שיחזיר אותם אל המסלול הנכון בדרך העולה בית ק־ל.
שעת ערב מאוחרת. בין כֶּסֶה לעשור. אני מגיע אל המקום, לאחר תיאומים רבים שבוטלו לאכזבתי שוב ושוב (“אני מצטער, הגיע אלינו מקרה דחוף שלא סובל דיחוי ולכן הפגישה תידחה”, התנצל באוזניי היו”ר, איש החינוך הרב חיים גרינוולד) – סוף סוף אני מוצא את עצמי יושב עם ראשי המכון שביותר מחצי השנה האחרונה, מאז שהוקם – הפך למוקד שאליו מתנקזת כל שאלה חינוכית, קטנה כגדולה, שמתעוררת בקרב משפחות בעיר – רק כדי למצוא, בתוך זמן קצר, את פתרונה המהיר והמקצועי בידי אנשי המקצוע המנוסים המאיישים את המכון.
ערֵמות של קלסרים מונחים על השולחן. בכל תיקייה – שם של בחור אחר שבעייתו הופכת לבעייתם האישית של ראשי המכון. רגע לפני שאני נכנס, ראשי המכון סוגרים את התיקיות ומאפסנים אותם בכספת מיוחדת. “דיסקרטיות הוא הדבר החשוב ביותר כאן”, הם מתנצלים, ולאחר שהשולחן נוקה – הם ניאותים להקדיש לי מעט מזמנם. “אם השיחה הזו תביא תועלת ותגרום לעוד הורים או נערים לדעת שיש בביתר עילית כתובת שעומדת הָכֵן לפתור כל בעיה חינוכית – אז הכל שווה”, מבהיר לי הרב גרינוולד. “אבל אם הדברים נועדו לפאר ולהלל אותנו – אז תודה, אבל אנחנו לא זקוקים לכך”.
“אני מניח שהכתבה הזו בהחלט תוביל להגברת המודעות. חיים יכולים להינצל”, אמרתי לרב גרינוולד.
“אם כן, אני מוכן. מה אתה רוצה לשאול?”, אמר הרב גרינוולד, יו”ר המכון.
יצאנו לדרך.
החינוך תמיד מיוחד
סביב השולחן מסובים יו”ר המכון, הרב חיים גרינוולד, המהווה כתובת חינוכית מבוקשת עבור נערים מתמודדים מכל רחבי העולם (מארצות הברית ומאירופה נשלחים אליו בכל נערים מתמודדים, שאת מסלול חייהם הוא מעלה במיומנות על דרך המלך, כשהוא מְשַׁכֵּן אותם בביתו ופורס עליהם את חסותו, עד להשתקמות המלאה). לצידו יושבים אנשי המקצוע ב’מצפן’: הרב משה רובינפיין – מומחה בתחום החינוך המיוחד, הרב משה לודמיר – מומחה בתחום השיבוץ וההסתדרות בישיבות, אשר בכובעו השני משמש כמנהלה הרוחני של ישיבת ‘נעימת התורה’, והרב גדליהו אייזנשטיין, מומחה פדגוגי בתחום הנחיית ההורים.
כבר בתחילת השיחה אני למד, כי כל תיק שמובא אל המכון, עובר בתחילה מיון ראשוני בין אנשי הצוות של המכון, כאשר הטיפול בתיק מופנה אל המומחה הספציפי מבין אנשי המקצוע במכון. למשל: כאשר אל המכון מוּבא מקרה של בחור שאינו מסתדר בישיבה, והנהלת הישיבה החליטה לסלקו מהישיבה – אל התיק נכנס הרב לודמיר, המעורה בנעשה בכל הישיבות בעיר ואף מחוצה לה, וחולק קשר אישי עם מרבית הגורמים בעולם הישיבות החסידי. הרב לודמיר מברר מול ראשי הישיבה את הבעיה שהובילה לזריקתו של הבחור, ומנסה להתוות תכנית פעולה עם הבחור והוריו, כדי להחזירו אל התלם ולאפשר את החזרתו אל הישיבה, תוך ליווי מלא וצמוד של כל שלבי ההשתקמות והעלייה על דרך המלך.
במקרים אחרים מתברר ששורש הבעיה של הנער או הילד שהמקרה שלו הובא אל המכון – קשור לחוסר יכולת של ההורים להתמודד עם האתגר לחנכו. מקרים כמו ילד בלתי ממושמע, היפר־אקטיבי או כזה שמתקשה בביצוע מטלות – זקוק להורים שיידעו לחנך אותו בסבלנות וביעילות, תוך התאמת שיטות חינוך ייעודיות אשר יסייעו לילד ללכת בדרך הנכונה. במקרה כזה נכנס אל התמונה הרב אייזנשטיין – שהחינוך ההורי הוא תחום התמקצעותו. הוא יושב לשיחות הדרכה עם ההורים, מתאים עבורם תכנית פעולה שכאשר ייצמדו אליה ויחנכו לפיה – מובטח להם פידבק מפתיע. “לעתים מתברר שהבעיה לא הייתה אצל הילד, אלא דווקא אצל ההורים”, אומר הרב אייזנשטיין.
ויש את המקרים של החינוך המיוחד. כבר בראשית הדברים, לרב משה רובינפיין חשוב להדגיש כי ההגדרה “חינוך מיוחד” טומנת בחובה מגוון רחב מאוד של מקרים חינוכיים, חלקם קלים ממש, חלקם זמניים ופתירים לחלוטין.
“המילים ‘חינוך מיוחד’ מרתיעות את רוב ההורים”, מגדיר הרב רובינפיין את הבעיה. “אנשים שומעים את צמד המילים האימתני הזה – ומתמלאים פחד וחרדה. זו מילה שנשמעת קשה ומבהילה. ‘ילד של חינוך מיוחד’ זה נשמע להם כמו ילד פגוע רח”ל, אחד עם בעיות קשות ועיוותים. זו טעות גמורה! והטעות הזו גורמת לאינספור ילדים סבל רב, לפעמים עד כדי הריסת החיים ממש – רק בגלל שההורים שלהם התעקשו לטמון את הראש בחול, להעלים עין מהבעיה, העיקר שהילד לא יקבל טיפול תחת ההגדרה ‘חינוך מיוחד’. הדבר הזה מוביל לאסון, ואני כאן כדי להבהיר: ‘חינוך מיוחד’ זו לא מילה גסה.
אז מה זה באמת ‘חינוך מיוחד’?
“בהגדרה הזו כלולים רוב סוגי הבעיות הקשורים לקשיי למידה. ילד שמתקשה להבין את חומר הלימודים, להתרכז בשיעורים או לעמוד בקצב של שאר ילדי הכיתה – הוא ילד שזקוק לסיוע, לעֵזֶר מהצד, ללמידה פרטנית. לעתים קרובות, לעזרה הזו קוראים ‘חינוך מיוחד’. זה הכל. בחלק מהמקרים – החינוך המיוחד הזה ניתן במסגרת מוסד הלימודים הרגיל. במקרים אחרים, נדרשת העברה של הילד – לטובתו ולמענו – למוסד שמעניק חינוך ממוקד ופרטני יותר – אבל רק למשך תקופה. עד שהילד רוכש את המיומנויות הנדרשות, ואז ניתן להחזיר אותו למוסד רגיל.
“אני קורא להורים, בתחנונים ממש: אל תסתכלו על התוויות! תתעלמו מהסטיגמות! תחשבו מה באמת טוב לילד שלכם, ואל תהרסו את עתידו רק בגלל החשש החברתי. ילד שלא מסתדר במוסד הלימודים – הוא ילד שזקוק לסיוע והכוונה, לחינוך מסוג אחר. לתת לו לפגר אחרי חבריו – זה פשוט להרוס לו את העתיד. אל תעשו את זה בשום אופן”, מסכם הרב רובינפיין.
ניתוח במקום פלסטר
אז איך הכל התחיל? אני שואל את יו”ר ‘מצפן’, הרב חיים גרינוולד.
“מכון ‘מצפן’ הוקם בט”ו בשבט בשנה שעברה , כמרכז ייעוץ להורים לבחורים. הדרישה הייתה מהשטח: קבוצת רבנים ומחנכים מרחבי העיר הרגישו שחסר בביתר עילית מקום שייתן מענה לאתגרים חינוכיים שמעוררים במוסדות ובבתים כלפי נערים שמתקשים מכל סיבה שהיא, וזקוקים ליד מכוונת שתעלה אותם על דרך המלך. הרבנים והמחנכים פנו לעירייה, וביוזמת ראש העיר, ר’ מאיר רובינשטיין – הוקם המכון הזה, המאגד את מיטב הכוחות בתחום החינוך בעיר.
הרב לודמיר מוסיף: “מדובר בחדר מיון חינוכי. מכאן אנו מכווינים את הבחורים הלאה, כל אחד למסלול הרצוי לו, כדי שיעלה שוב על דרך המלך”.
איזה סוג של פניות מגיע אל המקום?
הרב אייזנשטיין: “כל הסוגים. הורים עם בעיות בנושאי הנחיית הורים – כלומר, כאלה שלא מצליחים להשליט על הילד משמעת, מסיבות שונות, שברוב המקרים קשורות יותר להורה מאשר לילד. כמו כן, מגיעים לכאן מקרים של התמודדות עם בחורים בגיל ההתבגרות, ילדים שמתקשים בהתקדמות הלימודית, סוגיות של סידור בחורים בישיבות והכוונה נאותה לישיבה המתאימה. אגב, לא רק הורים פונים אל המכון. במקרים רבים, אלו הבחורים שפונים בעצמם, לעתים בצורה דיסקרטית.
הרב לודמיר: “צריך להבין, שיש מקרים שבהם ההורים לא יודעים כיצד להתמודד עם בעיה שמתעוררת אצל הילד. יכול להיות אדם מוצלח מאוד בעסקים או בכל תחום – אבל בחינוך הוא מבין פחות. והנה, מתעוררת בעיה חינוכית עם הילד שלו. לפעמים זו בעיה פעוטה מאוד – שמצריכה לכל היותר טיפול שווה ערך להדבקת ‘פלסטר’, אבל מרוב היסטריה וחוסר ידע – ההורה יבצע טיפול שווה ערך לניתוח רב מערכתי. ויכול להיות הפוך: מקרה שמצריך טיפול עומק יסודי, אבל ההורה, מחוסר ידע, מסתפק בפלסטר נקודתי, ואינו מבין מדוע הבעיה מתפרצת שוב ממקום אחר.
“ובשביל זה אנחנו כאן”, מסכם הרב גרינוולד. “הכוונה, זה שם המשחק. במקרים רבים אנחנו לא צריכים ממש להתערב, אלא רק לתת את הייעוץ הנכון, את ההכוונה שתפתח להורים את העיניים והם יוכלו להמשיך בכוחות עצמם”.
‘פירר של החינוך’
אפשר לקבל דוגמה לבעיות נפוצות שאתם נותנים להן מענה?
הרב גרינוולד: “המקרים הקלאסיים קשורים לבעיות פדגוגיות. ילד שמתקשה בלימודים, אינו עומד בקצב של הכיתה, או בחור שמתקשה לעמוד בדרישות החינוכיות של הישיבה. הנער מגיע לכאן, ואנחנו עורכים לו אבחון מקצועי-פדגוגי שבודק את רמת הקשב והריכוז שלו, לצד מבדקים רגשיים וכדומה. ואז, לפי התוצאה, מתאימים את הפתרון”.
מה סוגי הפתרונות?
“לעתים צריך להצמיד לבחור איש מקצוע שיפתור לו בעיות רגשיות, לפעמים מדובר בבעיות קשב שצריך לפתור במישור המקצועי, ובמקרים אחרים הפתרון הוא להחליף ישיבה. אבל בראש ובראשונה צריך להגדיר את הבעיה. תמיד אנחנו מגלים שעצם ההבנה של שורש הבעיה – כבר מביאה את הפתרון. לא לחינם אמרו חכמים ש’ידיעת המחלה היא חצי רפואה’ “.
כמה מפגשים נדרשים לשם איתור הבעיה?
לפעמים נדרשים לשם כך שתיים או שלוש פגישות, עד שמגיעים לשורש הבעיה. במקרים אחרים – פגישה של ארבעים דקות משיגה את התוצאה. כשבחור מגיע לכאן ורואה שצוות בכיר ומקצועי מרגיש אותו, נכנס לנפש שלו ומנסה ‘לחיות’ ולהבין את האתגרים שאיתם הוא מתמודד – ההצלה היא אדירה. עצם ההתעניינות, האכפתיות, ההרגשה שהוא לא מוטל לבד בצד הדרך להתמודד עם הבעיות שלו, אלא יש מי שאכפתי ממנו – זה כבר מביא ישועה. כמובן, לצד זה יש את המענה הפרטני והמקצועי שאנו מעניקים לכל פנייה”.
הרב רובינפיין: “מאות הורים מכירים את שיחת הטלפון הבאה – זו שאף הורה אינו מאחל לעצמו, אבל מה לעשות, לעתים זה כורח המציאות: ראש הישיבה או ה’משגיח’ מתקשר, ואומר: “אני מצטער לבשר לך שהילד שלך לא מתאים לישיבה. שלחנו אותו הביתה’. או שיחה אחרת, מחרידה עוד יותר, שאומרת: ‘אני חייב לעדכן שהילד שלך כבר שבוע לא בישיבה, אין לנו מושג איפה הוא מסתובב’. זה ‘בום’ אדיר, שוֹק-חיים עבור ההורים. מה עושים? למי פונים (חוץ מתפילה זכה כמובן)? איך מתמודדים?
“כשמתעוררת דילמה רפואי סבוכה”, ממשיך הרב רובינפיין, “יודעים לפנות לרופאים בכירים, למומחים ויועצים, לר’ מיילע’ך פירר. למי פונים עם דילמה חינוכית סבוכה? ובכן, בשביל זה יש עכשיו את ‘מצפן’.
אז אתם ‘הרב פירר’ של תחום החינוך בביתר?
“אפשר בהחלט לומר.
עמיתיו של הרב רובינפיין למכון מפרגנים ואומרים כמעט פה אחד: “על הרב רובינפיין בהחלט אפשר לומר שהוא ‘הרב פירר של החינוך המיוחד’. כסגן מנהל של תלמוד תורה בחינוך המיוחד בירושלים – הרב רובינפיין מכיר את כל הבעיות בתחום הזה לעומקן, ויודע לתת מענה כמעט לכל בעיה שמתעוררת. בשנה האחרונה הוא עושה זאת במסגרת המכון, ואפשר לומר שמדובר בהצלה של ממש עבור עשרות משפחות שנעזרו כבר עד עתה”.
ללא ידיעת הילד
אחד המענות הנפוצים שמכון ‘מצפן’ מעניק למאות מקרים מרחבי העיר – קשור לעריכת אבחונים מקצועיים על טהרת הקודש. “מדובר”, מסביר הרב לודמיר, “באבחון ראשוני של שורש הבעיה, שמשליך על מגוון בעיות לימודיות והתנהגותיות”.
האבחונים הנערכים ב’מצפן’ נקראים ‘אבחוני מוקסו’, או ‘מבחן ארבע צלעות’ והם בוחנים את מידת הקשב והריכוז של הנבדק, וגם מאתרים בעיות כמו כפייתיות, תלותיות וכדומה. המבחן נערך באמצעות תוכנה מתקדמת, ועד עתה ניתן היה לערוך אותם בעיקר במרכזים שאינם קשורים לציבור החרדי ואינם על טהרת הקודש. “המבחן”, מסביר הרב גרינוולד, “נותן לנו את הכלים לדייק את הבעיה ולבנות תכנית פעולה לפיה.
הרב לודמיר, תוכל לתת דוגמה לבעיה של בחור עם צוות הישיבה שיצא לך לפתור לאחרונה?
הרב לודמיר מחייך. “אין כמעט יום שאני לא מתמודד עם בעיות כאלה. בחור בישיבה טובה, שלא ממש מצליח ללכת בתלם שהישיבה קבעה. אביו מקבל טלפון שאומר: ‘הבן שלך לא יכול להמשיך אצלנו בחודש חשוון’. ההורה פונה אלינו. אנחנו מתערבים, פונים להנהלת הישיבה ומנסים להגדיר את הבעיה. היתרון הוא שאנחנו מכירים את המערכת – גם את הישיבות וצוותיהן, גם את הבעיות לגווניהם. אם בא אליי מישהו מבאר שבע – אני לא אבין במה מדובר. אבל כשמדובר על ביתר וירושלים – זו הזירה שלנו. בתוך עמנו אנחנו יושבים. אנחנו חיים את התחום, מנהלים קשר קרוב עם כל הישיבות בעיר – ויודעים ליצור קשר עם כל הגורמים הרלוונטיים.
ומה קורה לאחר השיחה עם צוות הישיבה?
“בחלק ניכר מהמקרים אנחנו מצליחים להביא להבנות בין הבחור והוריו לבין הישיבה. הבחור מתחייב להשתפר בתחום הספציפי שבו הוא לוקה, האבא מתחייב לקחת איש מקצוע שילווה את הבחור, והישיבה מתחייבת להחזיר את הבחור לשורות הישיבה. כמובן שזה לא יקרה ללא ליווי צמוד שלנו לאורך התהליך, עד לפידבק שאנחנו מקבלים מכל הצדדים שלפיו הכל הסתדר והבחור עלה על דרך המלך”.
אפשר דוגמה לבעיות מקצועיות מהתחום הפסיכולוגי המטופלים על ידכם?
הרב אייזנשטיין: “הגיעה לכאן פנייה מהורים לבחור בן שבע עשרה, שכבר שמונה חודשים אין לו ישיבה, פשוט כי הוא מסרב ללכת לישיבה. אביו ניסה בכל דרך לשלוח אותו לישיבה, ללא הועיל. רגע לפני שההורים הרימו ידיים – הם פנו אלינו לעזרה, והדגישו שאין להם דרך להביא אלינו את הבחור, כי הוא פשוט לא משתף פעולה.
“עשינו מה שעשינו, ועדיף לא לפרט, אבל למחרת – הבחור התייצב כאן במשרד כמו ילד טוב. דיברנו על ליבו, הגענו לרמה גבוהה של אימון, והבחור התחיל לפתוח את סגור ליבו. התברר שהכל בגלל חרדה חברתית שהתפתחה אצלו בתקופה הראשונה בישיבה. דאגנו להכווין אותו לאיש מקצוע בתחום, ואנחנו יכולים לספר שכיום – הבחור נמצא בישיבה, זורח ומאושר, לאחר שקיבל את הטיפול הנכון. תיכף הוא יעמוד בגיל השידוכים ויקים בעז”ה בית נאמן בישראל, כאשר הפרק הבעייתי הזה נמחק לגמרי מהזיכרון של כולם”.
ברגישות ובמקצועיות
הרב גרינוולד: “המקרים האלה – הם מעשים שבכל יום: הורים שמבולבלים ולא יודעים לכוון את עצמם. גם התחבולות האלה – להגיע לנער בדרך מתוחכמת, מבלי שיידע שההורים פנו אלינו – נפוצות מאוד, במקרים שבהם הבחור אינו רוצה לשתף פעולה”.
אבל מה מביא הורים לפנות אליכם? מתי ההורה מבין את הבעיה ואומר לעצמו: ‘טוב, זו לא בעיה חינוכית רגילה, זה משהו שצריך להפנות לאנשי המקצוע מ’מצפן’?
“זה יכול לקרות כמעט בכל בית רגיל, שבו הכל מתנהל על מי מנוחות. אבל פתאום יש בן מאתגר. הוא מתחיל לקום מאוחר בקביעות, לא רוצה ללכת לחיידר, מסרב לבצע מטלות. ילד נורמטיבי, אבל פתאום הכל תקוע איתו. הורה ממוצע – אינו יודע איך לגשת לעניין הזה. יש הורים שמתחילים להתעצבן, מפתחים יחס עוין כלפי הילד, וזו גישה לא טובה, אפילו מסוכנת. כשההורים פונים אלינו – אנחנו חותרים להגיע לשורש הבעיה, ולפתור אותה לפני שהיא תתפתח”.
הרב גרינוולד מוסיף, שסוד ההצלחה של ‘מצפן’ הוא הטיפול הדיסקרטי. “זה יכול להיות רב בישראל, מגיד שיעור, או החסיד הכי מכובד בשטיבל. אבל מה לעשות שחינוך הילדים זה תחום שצריך בו הרבה סייעתא דשמיא, ויכול לקרות שיהיה ילד מאתגר מבחינה חינוכית. אז כמובן שבמקרה כזה – לרוב ההורה לא יפנה לעזרה בתוך הקהילה, כי הדבר לא מתאים למעמדו. בשביל זה יש את ‘מצפן’. שולחים אלינו את המקרים האלה בחשאי, ואנחנו מטפלים בו בדיסקרטיות, עד לפתרון המלא”.
לצד זאת, ‘מצפן’ מפעיל פעמיים בשבוע מענה טלפוני דיסקרטי, כאשר אנשי מקצוע בשלל תחומים חינוכיים מאיישים את הקווים ומנסים לפתור דילמות של הורים ונערים. מספר הטלפון הוא: 02-5816383.
למומחי ‘מצפן’ חשוב להדגיש, כי פעמים רבות מדובר בבעיות שוליות ממש, שללא אבחון בזמן עלולים להביא להשלכות קשות וחמורות. “היה מקרה”, מספר הרב לודמיר, “של בחור שלא הסתדר עם הלימודים בישיבה. לא קרא מהגמרא, לא התרכז בשיעורים, התקשה לקרוא וללמוד מהספר. הוא הגיע לכאן, עשינו את המבדקים הנדרשים, והתברר שזו בסך הכל בעיה של מיקוד ראייה. מה לא עשו לנער הזה? צעקו עליו, הענישו אותו, הטילו עליו סנקציות, תייגו אותו כסוג ב’, ובסוף – התברר שבסך הכל מדובר בבעיה קטנה שכמובן נפתרה. פתרו לו את הבעיה עם העין, והכל התחיל לזרום על מי מנוחות”.
לחבר המכון, הרב רובינפיין, חשוב לחזור לתחום החינוך המיוחד – בו הוא מתמקצע. “היה בחור שלמד כל חייו במוסדות רגילים, אבל תמיד התקשה. המוסד נתן להורים אשליה לפיה מדובר בילד רגיל, עם קצת קשיים. בסוף, כשהקשיים כבר הפכו לסבל קיומי, הביאו אותו אליי. אבחנתי מיד ששליחת הילד למסגרת של חינוך מיוחד תיטיב איתו ממש. אני מדגיש שוב, שבניגוד לסטיגמות – בחינוך מיוחד יש גם ילדים שהם הכי נורמטיביים שיש. בהתחלה האבא נבהל, ואמר: ‘הילד שלי הוא לא חינוך מיוחד!’ הסברנו לו שחינוך מיוחד זה אולי נשמע מפחיד, אבל זה מאוד מקובל ונורמטיבי. בסוף הוא נעתר, והיום הוא מודה לי בכל פעם שאנחנו נפגשים, כשהוא אומר: ‘הילד שלי נולד מחדש’.
הרב גרינוולד מבשר, כי “בחורף הקרוב אנחנו עומדים להקים קבוצות של הנחיית הורים. בסוף, רוב הבעיות מתנקזות לשם – הורים שלא יודעים איך להתמודד עם הילדים. גילינו שאפשר לפתור בעיות כאלה בדרך קבוצתית”.
הרב לודמיר: “היה זוג הורים שלא הלך להם עם הילדים. הייתה תקופה שהם ניסו לפעול בדרך של ‘ימין מקרבת’, אבל כשהם נוכחו לראות שבאהבה זה לא הולך – הם ניסו בכוח. מיותר לציין שגם זה לא עזר… הם ישבו איתנו כאן פעם ופעמיים, והוסבר להם שאהבה וסמכות הורית לא סותרים האחד את השני. יש את יד ימין שמחבקת, ויד שמאל שמציבה גבולות. השילוב הוא המתכון הנכון. לאהוב בלי גבול, וגם להציב גבול ברור. כך הילד אומר לעצמו: ‘מי שאוהב אותי אני רוצה לקבל ממנו גבולות’ “.
אבחון על טהרת הקודש
את המקרה הבא, הורים רבים מכירים לדאבוננו: יום אחד הנער המתבגר מתחיל להתלבש בצורה מודרנית. אם הוא חסיד – הוא ‘מסדר’ את הזקן או מתלבש בצורה לא מקובלת. ההורים מזהים את הנורות האדומות, ומגלים חוסר אונים. איך אתם פותרים בעיה כזו?
“הדבר הראשון”, אומר הרב גרינוולד, “הוא בזה שמסתכלים מה עומד מאחורי הבעיה. מגיעים לשורש. לפעמים מתברר שזו שטות רגעית. הילד ראה מישהו שנראה לו ‘מוצלח’ שעשה כך, והוא ניסה לחקות אותו. אז אנחנו מוציאים לו את השטויות האלה מהראש. במקרים אחרים – המקור הוא חוסר סיפוק שמוביל לניסיון להתבלט ולמצוא חן בעיני כל מיני גורמים. אבל לפעמים המקום שלנו הוא גם לתת להורים פרופורציות: למשל, לא תמיד כשבחור מתחיל לשים קרם על הפאות הוא מיידית הופך להיות ‘שֵייגֶעץ’. צריך גם להבין לפעמים ללב של הבחור ולהסביר להורים שלא כל דבר פעוט מלמד על בעיה גדולה. כל מקרה לגופו.
הרב גרינוולד מוסיף, כי “הבעיה מתחילה מזה שאנשים שלא נמצאים במקצוע הזה – נבהלים כשהם מגלים שהילד לא מתנהג כפי שהם מצפים. כשאדם נבהל – הוא עושה שטויות. יש הורים שמכל בעיה קטנה הם עושים פיל גדול, במקום לפתור זאת בשלווה וברוגע, והתוצאה היא כמובן הרסנית. מנגד, יש הורים שמול בעיות גדולות הם אומרים: ‘יהיה טוב’. הם מזניחים, ואז מתחילים להתעורר כשההידרדרות מגיעה לשלבים חמורים”.
שיטת העבודה ב’מצפן’, המלוּוה בידי רבני העיר המכוונים את פעילות המכון ומתווים את דרכו – מחולקת לצוותי עבודה המחלקים ביניהם את התיקים השונים. במכון מתקיימים ישיבות צוות יומיומיות. על כל מקרה יושבים מיטב אנשי המקצוע ומחליטים באשר לאופן הטיפול. גם לאחר שהמקרה יצא לטיפול – המכון ממשיך ללוות את המקרה, לבחון האם נדרשת עזרה נוספת ולהישאר צמודים אל המקרה עד לפתרונו המלא. “אנחנו נותנים את הטיפול המקצועי ביותר, אבל בצורה של ‘היימיש’, כחלק מהקהילה”, מגדיר הרב גרינוולד. גם כאשר נדרש טיפול פסיכולוגי – אנחנו בוחרים אנשי מקצוע חרדים שמתאימים את הטיפול שלהם לרוח ישראל סבא”.
סיפוק מול אכזבות
‘מצפן’ מפעיל מחלקות שונות: מחלקה לתלמודי תורה, מחלקת הפניות לאבחונים, מחלקת אבחון בעיות רגשיות, מחלקת חינוך מיוחד, מחלקת סידור ישיבות ומחלקת סמכות והנחיית הורים. השירות פעיל בתמיכת העירייה, כאשר השירות לתושבי העיר ניתן חינם אין כסף. במכון מבשרים כי בקרוב ישולב השירות הפסיכולוגי העירוני בפעילות המכון, על מנת לייעל את הטיפול.
הרב גרינוולד, עם יד על הלב: המקצוע הזה שוחק? הרי לא תמיד מקבלים פידבק חיובי. אני בטוח שיש מקרים שבהם נכשלים. זה לא מייאש?
“יש רגעים של שחיקה”, מודה הרב גרינוולד, “אבל הסיפוק עולה על הכל.
“כן, זה שובר מאוד. כל תיק חינוכי מצריך המון השקעה, גם נפשית, גם פיזית וגם כספית. ופתאום – כזו ‘בּומבַּה’. זה בהחלט מקשה. אבל אם נפתח את המכתבים שמגיעים לכאן ונראה כמה בתים הצלנו, כמה נשמות בנינו וכמה חיים העלינו על דרך המלך – הסיפוק הזה יְחַפֶּה ויפצה אותנו על כל רגעי השחיקה.
לא יוצא לכם ‘לכעוס’ על בחור ששוב ושוב אכזב ולא שיתף פעולה?
הרב גרינוולד: “ברגע שאתה יודע להפריד בין הרגש לבעיה – אתה מקבל את נקודת המבט העניינית והבריאה, ולא כועס משום דבר. יש בחורים שהצלחתי איתם ב-110 אחוז, יש כאלה שהצלחתי איתם ב-50 אחוז, ויש גם מקרים מסוימים של אפס הצלחה. אנחנו לא פטורים מלנסות”.
הרב רובינפיין: “לכעוס? מה יש לך לכעוס על ילד נכה? ילד שיש לו בעיה – הוא כמו ילד שיש לו נכות. אתה תכעס על ילד עם בעיה בגפיים על זה שהוא לא מצליח ללכת? באותה רמה בדיוק – אין לך מה לכעוס על ילד עם קשיים חינוכיים. בתחילת הדרך, מישהו שהכניס אותי לעבודה הזו, אמר לי: ‘אם יש לך לב רך – אל תיכנס לזה’. יש הרבה קשיים, וגם הרבה מקרים שבהם המטופלים אינם יודעים להעריך. מאז שלמדתי את הכלל הזה – הרבה יותר קל לי. כשמביאים בחור לחונך – זה כמו לעצור משאית שמידרדרת לתהום. לפעמים, עצם עצירת ההידרדרות היא כבר הישג אדיר וכביר. להעלות את המשאית חזרה? זה כבר אתגר הרבה יותר גדול”.
הרב לודמיר: “לכן חשוב לערוך תיאום ציפיות. כשאני יושב עם הורים, אני כותב את כל הבעיות שההורים כן יודעים עליהן, ועושים תיאום ציפיות. לְמה אתה יכול להגיע ולְמה לא. יש הורים חושבים שזה ‘הוקוס פוקוס’. חודש של ליווי – והילד הופך להיות ילד אחר. ואז רואים שההתקדמות היא איטית – והם מתאכזבים. כשקיים תיאום ציפיות – כולם הרבה יותר רגועים”.
הרב אייזנשטיין: לכאן נכנס גם החלק של הסמכות ההורית. כאשר ההורים יודעים היכן הם אמורים להציב את הגבולות ואיך, ואיפה עדיף להם לא להתערב – האכזבה היא הרבה יותר נמוכה. יש בעיות שנועדו להיפתר מאליהן. בשביל זה צריך הכוונה. צריך לזכור להיות הורים זה אחד התפקידים הרגישים בעולם. לא יזיק לקחת פה ושם קורסים להוֹרוּת מוצלחת”.
