סגולה נגד קורונה
יעקב מרגליות
בחג הפסח שעומד לחול בשיאו המדכדך של משבר הקורונה – עניי העיר זועקים וצועקים ואין להם מושיע. השוועה הזו, עולה כמעט מכל בית שלישי בעיר, כאשר גם בעלי הכנסה ממוצעת בימים כתיקונם מוצאים את עצמם מתמודדים עם בור כלכלי עמוק, בשל פיטורין לאור המצב, צמצום הכנסות, ירידה בהכנסות העסק וצבירת מינוס. אם לא די בכך – גם התרומות פוסקות או עוצרות, והמצב נראה על סף קטסטרופה.
ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמים, שייתן בלב תושבי העיר לתת את ליבם ודעתם לעניי עירם, ולהתגייס השנה – דווקא לנוכח הקשיים, דווקא מול המצוקה שפוקדת את כולם – למעלה ממידת היכולת, כסגולה בדוקה ומנוסה להינצל מכל צער ונגף.
בדיקה מהירה שערכנו ב’שערים’ – גילתה כי לאור המצב הקשה שמשליך על היקפי התרומות לארגוני הצדקה כולם – קופת ביתר לא עומדת בעומס. הדבר קורה בתקופה מאתגרת מאוד, כאשר רבים מתושבי העיר קיבלו לצערנו מכתבי פיטורין, ורבים אחרים – גם כאלו הנקראים מבוססים ו בדרך כלל אינם זקוקים לתרומות מיוחדות לקמחא דפסחא, מוצאים את עצמם השנה ללא פתרון כיצד להכניס את החג. וכאשר המצוקה נראית גם בגִזרת התורמים ובמיוחד בזירת הנתרמים – המצב נראה בקריסה בואכה קטסטרופה.
מאין יבוא עזרם של עניים?! את זאת ביקשנו לבדוק בכתבה זו.
מיתון עולמי והשלכותיו
השנה, יודע כל אחד, יש צמצום. המצב החרום השורר, אינו פוסח כמעט על אף בית. בקופת ביתר לא יודעים מה לעשות – איך מכסים את הבור שנוצר, כאשר באופק מתקרב החג, ותקציב הקופה מבוסס על הוראות הקבע שלנו, התושבים, המכסות בעיקר את התמיכות השוטפות. מטבע הדברים, בערב פסח מתווספות המון בקשות נוספות, ולאור המצב – קצב הבקשות עולה, ואין בקופת ביתר מספיק ממון כדי להיענות לכלל הפונים ולהעניק להם את המינימום שעמו יוכלו עשות את החג בהרווחה סבירה.
הסיבה לקריסה נעוצה, בין השאר, בעצירת התרומות מבחוץ: בכל שנה מתגייסת קופת ביתר להביא תמיכות וסיוע מבחוץ, אבל המשבר ומצב החרום ששורר גם בארצות הברית ואף באירופה – גורם להתמעטות בתמיכות הניתנות משם באופן דרסטי. “אנשים הפסיקו לתרום”, אומר ל’שערים’ גורם המעורה בפרטים.
ההסבר שקבלנו מגבאי הצדקה הוא, שגם בארה”ב עלו הבקשות לתמיכה, עקב המיתון העמוק בכלכלה המקומית והפסקת פעילותם של מאות אלפי מקומות עבודה. בניו יורק מתעדפים את ה’עניי עירך’ שלהם, הוסבר ל’שערים’. גם בהיקף התרומות הכללי – רבים שהיו נוהגים לתרום מידי שנה לקופת ביתר עירם הורידו את גובה התרומות, וחלק אף צמצמו את התרומה החודשית לאור המצב.
“מולנו עומדות משפחות עניות. משפחות של יתומים, אלמנות משפחות חד הוריות, אשר כל השנה הם נמצאים במצב קשה. הן צריכות עזרה וסיוע, אבל כעת המצב של קריסה ממש, מצב של התמוטטות”, מסביר ל’שערים’ אחד מעסקני העיר. “רבים מהם מתקשים לתת עבור ילדיהם את הבסיס לימים אלו. המצב קשה ביותר יותר מכל שנה. ברבות מהמשפחות – אב הבית נמצא בבידוד וגם אינו יכול לצאת לעבוד ולהתפרנס.
“גם ההגבלות של משרד הבריאות – סוגרות עבורם פתרונות שבשנה רגילה היו יכולים להיות סבירים בנסיבות חייהם – כמו להתדפק על הדלתות או לבקש בבתי הכנסת ולחזר אחר ארגוני ‘קמחא דפסחא’ (שחלקם סגרו או צמצמו את פעילותם השנה לאור המצב וההגבלות). המצב קשה בכל הארץ, הבקשות עולות בכל קרנות החסד, ולכן – כלל הקריאות נופלות על קופת ביתר, שם עושים לילה כיום ופועלים לגיוס כספים לטובת מטרה נעלה זו.
התוצאה, לפי מה שהוגנב לאוזני ‘שערים’, היא לא משהו.
קריאה להצלה
רבותיי, זוהי קריאת הצילו!
לא, זו אינה עוד כתבת יחסי ציבור לקידום מערך התרומות לקופת ביתר. הכתבה הזו נכתבת על ידי המערכת, כיוזמה שלנו, ללא ידיעת הקופה כלל. אנו נחשפים למצוקה הקיימת בעיר – דרך הקוראים. רבים מהם מעולם לא חשבו להזדקק לתרומות, אבל הפעם, לאור המצב הכללי – נפרץ אצלם מחסום הבושה, ובצר להם הם פנו לעזרה. התשובה הייתה: “נשתדל לארגן את הדרוש, תתפללו שנצליח כי המצב לא פשוט”, כאשר אל האמירה הזו מתלווה עווית של כאב בפני עסקני הקופה שאינם יודעים מאַיִן יוכלו לסייע.
ובעלי המשפחות הללו – בהם אנשים שברחוב שומרים על חזות מכובדת אך איש אינו יודע כמה גדולה המצוקה בביתם לאור המצב – הם אלו אשר שיתפו אתנו במצב הקשה השורר במשפחות רבות. אי הוודאות כמה תמיכה הם יקבלו, מה כבר לקנות ולְמַה להמתין – גורמת למשפחות לשבת אכולות דאגה, באין להם שמץ מידה כיצד יכניסו את חג הפסח הקרב.
מאז שהקמנו את העיתון – ‘שערים’ לא פנה אליכם בקריאת חרום שכזו. אבל המצב הוא נורא, באופן חסר תקדים. לפי עדויות שהגיעו למערכת – מדובר בחרפת רעב של ממש, כאשר גם הכוללים פסקו מלפעול ולתת מלגה, המעונות נסגרו ועובדותיהן הוצאו לחופש ללא תשלום, ולאימהות רבות בעיר אין במה להאכיל את ילדיהם, כפשוטו ממש. כאשר לנו, האנשים הממוצעים, קשה – אצל המשפחות הללו מדובר בחרפת רעב של ממש. בלחם ובחלב, או במצה ובמרור (את זה דווקא יש, לצערנו, גם אם לא בצבע ירוק). אנו לא יכולים להתעלם בשעה שכזו.
אנו, תושבי העיר, ערֵבים זה לזה. איך נוכל לשבת בליל הסדר כאשר נדע שאחד משכננו אינו סועד כבן חורין, ואין לו את צורכי החג הבסיסים – מצות ויין, תפוחי אדמה וביצים, קצת בשר ודגים? איך נוכל להסב לשולחן הסדר כשאנו יודעים שמעבר לדלת או בקצה הרחוב יושבת בבית חשוך דבוקת יתומים שנכזבה תוחלתם לקבל בגד חדש, נעליים יפות, אוכל סביר – קצת שמחה בתוך ים היגון, שתאפשר להם קצת ניחומין על החסר הגדול של חסרון של אבא או אמא?!
הלב דואב. כואב. זועק ושותת דם.
מתגייסים בחירום
ורבותיי, תושבי העיר, זוהי קריאת חירום:
אז נכון שגם אצלכם המצב קשה, וגם אצלכם האופק לא מזהיר במיוחד, ונכון שגם אתם מצווים לשמח את בני משפחתכם הקרובים בחג והחגורה קצת מתהדקת בחג הזה כי אין מי שהקורונה הארורה הזו לא תופסת אותו באחד העיקולים הכלכליים של חייו.
ונכון, גם אתם מצטמצמים כרגע ולא קונים הכל לאור המצב. אבל אצלם, אצל השכנים שמעבר לדלת – המצב הרבה יותר גרוע, עד כדי קריסה. יש לכם הבטחה מפורשת של בורא העולם: ‘אם אתה משמח את שלי – אני משמח את שלך’. אם אתם כל כך דואגים לשמח את בני ביתכם בחג – מה בטוח יותר מהבטחה של בורא כל העולמים שמבטיח לנו שהוא ישמח אותנו.
דווקא כאשר אנחנו מצטמצמים לעצמנו אבל נותנים מקצת ההרחבה שיש לנו לאחרים שאין להם מעצמם כלום – לחלשים ולנזקקים – הרעש בשמים הוא גדול, והישועות הן למעלה מדרך הטבע. זוהי דוגמת דרגתו של רבי עקיבא שנתן מהקש שעליו ישן לעני אחר. נכון, זה קשה, נכון, לא כל אחד מסוגל להגיע לדרגה של לחסוך מפתו וממצותיו ויינו כדי שלמשפחה חלשה יהיה את הבסיס של הבסיס – אבל את ההקרבה הזאת, אנו בטוחים, סופרים בשמים. וההבטחה היא חד משמעית: הבטחת בורא העולם – “אני משמח את שלך!” – – –
אז קחו את ההבטחה הזו אליכם הביתה. לא הצלחנו להתארגן עם תפילת צדיקים וסגולות מיוחדות. אבל כולנו מאורגנים עם הבטחה מבורא העולם בכבודו ובעצמו. חשבו איזה רעש יתעורר בשמים אם תחליטו לצמצם עבור עצמכם כדי להרים תרומה הגונה כדי לנגב את הדמעה על לחיים של ילדים קטנים שלא טעמו טעם חטא. אתם תאכילו אותם באוכל חם לחג, אתם תרנינו לב אלמנה בבגד חדש לחג, אתם תעניקו תקווה לחלשים יותר – והקב”ה לא יישאר חייב.
עסקה משתלמת, לא?!
כן, תושבים יקרים. בתקופה קשה זו צריך לתת מעל היכולת: חמש מאות שקלים, אלף שקלים, כמה שאפשר ולמעלה מכך. אנו חייבים לסגור את הפער הגדול, גם מבחינת הבקשות שכל הזמן מתווספות, כאשר אין לגבאי הצדקה לב לדחות את הבקשות. אל תדחו את ההחלטה. ברגע זה, כשאתה קורא את דברים – תתחייב לתרום וכבר מיד תקבלו את ההבטחה האלוקית שהקדוש ברוך הוא ישמח את שלך.
וכמו שנאמר בנס יציאת מצרים: .וּפָסַח ה’ עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף”.
סגולה לעצירת המגפה
אין סגולה בדוקה ומנוסה להינצל מהמגפה – יותר מהצדקה. ידוע המעשה על בתו של רבי עקיבא שבליל חתונתה ניצלה ממוות בזכות העובדה שתרמה מפִתָּה לעני (מסכת שבת, דף קנו). היה זה דווקא בליל חתונתה – כאשר כל המשפחה והאורחים היו טרודים בשמחה, ודווקא היא, כלת השמחה, שמה את ליבה לעני שאין לו מה יאכל והאכילה אותו. האם לא זהו בדיוק המצב שלנו – שכולנו טרודים בקיום שלנו, לא שמים לב למצוקת הזולת, ודווקא עתה נוכל להינצל מן המגפה הרעה בזכות העובדה שנשים לב לעניים שמתגוררים בסמיכות אלינו?!
כעת הזמן להשתמש בסגולה הטובה ביותר נגד המחלה שאין לה תרופה והיא הולכת ומשתקת את העולם כולו ומפילה חללים רבים רחמנא לשיזבן: כל אחד מאיתנו רוצה ביטוח למשפחה, הגנה טובה, סגולה, קמיע של הגנה – להינצל מהמגפה. ובכן, אין משהו יותר טוב מזה.
התפילה שתבקע רקיעים
ברגש רב ובדמעות אנו קוראים לכם: קבלו על עצמכם סכום מכובד. תתקשרו לקופה ותציעו את עזרתכם למעלה מן היכולת. הנציגים שם, שגם הם מתמודדים עם מה שכולנו מתמודדים בימים אלו – יציעו לכם פריסת תשלומים נוחה שבעזרתה יוכלו לתרום לעניין כבר עכשיו את צרכי החג בכבוד.
אל תהססו. אל תתביישו. ועוד משהו: תבקשו מהם שירשמו את השמות שלכם ושל ילדיכם, ושהם יבקשו מהנצרכים להתפלל עבורכם, אולי אפילו בליל הסדר, כאשר השמים פתוחים ומתעורר הכוח של “ולא יתן המשחית לבוא את בתיכם לנגוף”. כאשר הם יתפללו בעדכם – אביהם של יתומים ועניים ישמע את שוועתם הטהורה וייתן לכם את מבוקשכם – חיים מאושרים וחג חירות אמיתי, ברוחניות ובגשמיות.
ויהי רצון שנזכה כל תושבי עירנו לחוג יחד את חג הפסח בשמחה ובדיצה, ושכולנו נינצל מהנגף. והלוואי שנזכה בעז”ה לראות עוד השנה בבניין בית הבחירה בו נקריב את קרבן הפסח יחד עם כל בית ישראל בבריאות ובשמחה, ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם במהרה בימינו.